הי חברים,

 

לכבוד פסח ובנימה רגועה, מצאתי לנכון להעתיק לכם קטע קצרצר שכתב אדם ברוך...

חיפשתי חיפשתי ומצאתי והריהו לפניכם.

אדם ברוך כותב על סבתו, הרבנית בלומה רחל וכטפויגל, שבאה מירושלים להתארח אצלו בתל-אביב:

 

הרבנית בתערוכה של רפי לביא - כיוון שהתעניינה בי, התעניינה ליום אחד באמנות, והציעה שאקח אותה לתערוכה. כל יום ב' יצאה העירה לקנות תרופות, וקבענו ליד גלריה אנגל. לא מיד זיהיתי אותה כי התלבשה כמלכת אנגליה. כובע שחור קטן שלו רעלת-תחרה משל עצמו.

הביטה ברישומים צבעוניים של רפי לביא, השתהתה פה, דילגה שם.

וכשיצאנו שאלה למחיר הציורים.

השנה היתה 1964.

אמרתי מבקשים מאה לירות לציור.

"בחור חכם הלביא הזה", אמרה.

"למה חכם?", שאלתי.

"כי יותר טוב לא למכור במאה לירות, מאשר לא למכור את אותו דבר בעשר לירות".

 

לי כמובן היו את הסבתות שלי והיו אחלה סבתות - אבל בשמחה הייתי מאמץ גם אותה!!!

 

שיהיה חג שמח.

 

צ

 

 

צביקה,

אני אוהב "סיפורי סבתא" (כיכבתי)

 

 

הסיפור שלך מזכיר לי משום מה

סיפור אמיתי אחר. הסיפור על שני

ציירים צרפתים צעירים שלמדו אצל

הצייר גוסטב מורו באקדמיה ז'וליאן

בפריז. השניים העמיסו על עגלה

את ציוריהם ודחפו אותה על הכביש

לאורך נהר הסיינה. לנוכח תנועת

המכוניות הרבה שהייתה שם אמר

אחד לחברו הלוואי שאיזה מכונית

תפגע ותחבל בציורים, כך לפחות

נקבל פיצוי של כמה פרוטות

מחברת הביטוח של נהג הרכב.

 

אגב, שמות שני הציירים הצעירים הנ"ל

אלברט מארקה והנרי מאטיס.

 

 

 

 

 

אוי ואבוי...

אני לא חושבת שהייתי באמת רוצה שיקרה משהו לציורים שלי, גם אם יפצו אותי על כך בדמי ביטוח.

 

לא נוהגת לספר סיפורים,אבל הוויכוח הזה הזכיר לי קטע מהסרט 'כנר על הגג'.

 

שבו יש וויכוח בין החסידים, הראשון משטח טענותיו בפני הרבי ובסוף הרבי אומר 'אתה צודק'.

השני מביא טענות מנוגדות לחלוטין והרבי אומר ' אתה צודק'. השלישי שואל את הרבי ' גם הוא צודק וגם הוא צודק , היתכן ?' והרבי עונה ' גם אתה צודק'.

 

 

יפה , כיכבתי

צטט: דורית ב. 2008-04-20 11:39:28

רפי לביא נבחר לייצג את ישראל בביאנלה בוונציה

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3532309,00.html

לראשונה נבחר לייצג את ישראל, אמן שאינו בין החיים.

מה דעתכם ? האם נכון לבחור באמן עבר במקום באמן עתיד ?

תיקון עוול ? הפגנת כוח ? למי מופנת המחווה ?

 

 

צטט: sima33 2008-04-16 23:29:42

השאלה לדעתי איננה אמורה להיות אם האמן המייצג את הנעשה כיום בארץ הוא מת או חי , , השאלה לדעתי צריכה להיות האם הוא רלבנטי עכשוי ומייצג ומשקף את הסצינה האמנותית הנעשית והמתרחשת ברגע נתון זה בארץ

לדעתי התשובה לכך הינה שלילית

אין כאן עמדה לגבי טיב עבודתו.

רפי היה רלבנטי בשנות 70 או לכל היותר ה-80

אמנותו היא אבן דרך בבנית השפה והמשך לעשייה המתרחשת כאן. כיום

אכן העמיד תלמידים רבים [גם אני למדתי אצלו במדרשה לאמנות ברמה"ש]. שהושפעו ממנו אבל איננו רלבנטי לעשייה האמנותית כיום ואיננו מייצג את מה שקורה כאן ועכשיו, השפה שהינו מדבר בה איננה רלבנטית, דלות החומר איננה רלבנטית וכו'

נראה לי יותר כמחווה עקב מותו, נסיון לפצות על מה שנחסך ממנו בחייו.וזה לא לענין.

 

חזרתי לפני מספר ימים מביקור במוזיאון גוגנהיים בבילבאו התערוכה המרכזית היתה סביב ציירים אמריקאים דוגמת בסקיה, ראושנברג ואחרים - דלות החומר ,ציור דמוי שירבוט , גרפיטי, ציור שטוח ודו ממדית, קולז- כל אלה רלבנטי היום כמו אז . לסיכום :לא יודע מה זה רלבנטי מה שקובע זה מבחן הזמן - ורפי לביא עומד במבחן הזה.

 

 

"אוי ואבוי...

אני לא חושבת שהייתי באמת רוצה שיקרה משהו לציורים שלי, גם אם יפצו אותי על כך בדמי ביטוח."

רונתי.

לא בטוח כלל שהאמנים אשר הזכרתי חפצו בפגיעה כלשהי בציוריהם.

הסיפור משקף יותר את המצוקה החומרית שהייתה להם בתחילת דרכם.

פריז בתחילת המאה הייתה גדושה באמנים מקצווי תבל רעבים ללחם.

ידועים גם מיקרים רבים של התאבדויות.

אזכיר רק את סוטין וסיפורה של לאה ניקל שהסתובבה יחפה ברחובות פריז.

ניסיתי לענות בסיפור על הבדיחה שציטט צביקה בקשר למחירי אמן מתחיל.

המחירים מבטאים בדרך כלל יותר מצוקה מאשר שאננות רוח.

"הבדיחה" שציטט כאן צביקה מבטאת הלך רוח פופוליסטי. לבוא ולקטרג

על מחיריו של אמן בסיפורי סבתא לא מחמיאים לאדם ברוך, רצונו למצוא חן

בעיני קוראיו גרם לו לכתוב גם שטויות. אני מאמין שהוא התפכח מאז.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

,חברים

 

יש לי רושם שמאחורי השאלה אם אמן חי או מת יכול לייצג את ישראל

בביאנלה. מתנהלת בפורום התנצחות על טיב עבודתו של רפיא לביא, בין

.אלה הקובעים שהיה קשקשן ובין אלה שחושבים שהיה אמן מקומי חשוב

.אני משוכנע שבדיון הנוכחי איש לא ישנה את דעתו בעניין זה

קהילת האמנות הישראלית רחבה ודעותיהם של האמנים בוודאי לא תהיינה

.בקונצנזוס לגבי כל בחירה שתעשה ע"י כל גורם בארץ באמן ישראלי אחר

כי זה טבעם של האמנים מאז ומתמיד, כל אמן ומחנהו כל אמן ותפיסתו את

.האמת האמנותית בעיני רוחו

מתנהל כאן ויכוח סרק, שהרי ההחלטה כבר התקבלה גם אם זה לא מוצא

חן בעיני ציירי "הריאליזם המחודש" או בוני מייצבי "האלקטרו ויזואל

."המגנטי

דבר אחד ברור לי שאין משמעות רצינית לביאנלות בקידומו של האמן

המקומי. אני מכיר די הרבה אמנים מהארץ שהיו שם בעבר והיום אין איש

.זוכר כלל את שמותיהם

מהביאנלה הנוכחית כמו מקודמותיה יצאו בסך הכול כמה כתבות

.בעיתונים שישמשו למחרת אולי לעטיפת דג מלוח

-בחירתו של רפי לביא הוא צעד סמלי החשוב בעיקר למוקירי זכרו על מפעל

חייו. אם תרצו או לא אני מברך על הקולגיאליות של האמנים שזכרו לרפי

.את חסד נעוריו

 

לכל הצודקים

לכל האחרים - מתנה לפסח, טרחתי, צילמתי, העליתי,

הנה גרסתה של רותי דירקטור מתוך "שבעה לילות " של ידיעות. יש עדיין טקסטים שלא נראים ברשת.

נראה שהיא לא שכחה אף זוית ראייה, בשל כך היא גדולה.

ראובן יקר, חתכתי והבאתי משפט מדבריך, ואני יוצאת מההקשר בשאלה - אם הבינאלה בונציה לא תורמת לקידומו של אמן - מה כן???

כלומר - אני מבחינה היטב בין קידום "פנימי" באיכות העבודה, כשהאמן מתקדם ביחס לעצמו, והעבודה של היום טובה מזו של אתמול. אבל בשדה החיצוני - בינאלה לא מקדמת?

דבר אחד ברור לי שאין משמעות רצינית לביאנלות בקידומו של האמן

המקומי. אני מכיר די הרבה אמנים מהארץ שהיו שם בעבר והיום אין איש

.זוכר כלל את שמותיהם

 

 אורה,

 

צ'טער - לא הבנתי את הבעד והבנגד...

 

ביאנלה = אירוע עולמי בו כל מדינה משוויצה בהישגיה האמנותיים ושולחת את הכי טוב שלה נכון לעכשיו. אז מה אנחנו עושים? שולחים את רפי, כי מבחינתנו זה הכי טוב ולא מעניין מה יגיד העולם? חוצפה ישראלית?

 

דבר שני אותו את רושמת, זה הקידום המשמעותי של האמן המופיע בביאנלה (בניגוד למה שכתב ראובן) - נראה לך שהקידום הזה משמעותי לרפי?

או לחגיגות שנות השישים שלנו?

 

צ

 

ועוד דבר אחד קטן, אני חייב לציין, הפעם הצלחתי להבין כמעט כל מה שרשמה גב' דירקטור  ה"גדולה" (וזה לא שגרתי מבחינתי).

 

 

 

 

צטט: אורה ראובן 2008-04-26 07:34:50

לכל הצודקים

לכל האחרים - מתנה לפסח, טרחתי, צילמתי, העליתי,

הנה גרסתה של רותי דירקטור מתוך "שבעה לילות " של ידיעות. יש עדיין טקסטים שלא נראים ברשת.

נראה שהיא לא שכחה אף זוית ראייה, בשל כך היא גדולה.

 

רותי דירקטור, בניגוד אמנם להרבה כותבים על אמנות אצלנו ובעולם כולו, כותבת יוצא מהכלל ובשפה בהירה, פשוטה ומובנת, למרות שהיא אומרת דברים מורכבים. רותי דירקטור מוכיחה שאפשר גם להיות מבקרת אמנות וגם "לרדת אל העם". כדאי לקרוא את ספרה "אמנות עכשווית אני מדברת אליכם", שפתיים יישק.