היי צביקה

לא כל דבר הוא בעד או נגד.

נראה לי שרותי דירקטור הביאה את כל ההיבטים שהיא זהתה בבחירה הזו, וסכמה בכל שהיא רואה את הנועזות שבבחירה. זו שאתה קורא לה חוצפה. זה יותר מעניין סמנטי כמובן, זה מהותי מאד. זכותה לפרש זאת כך. זכותך לראות בזה חוצפה. כמה טוב שיש לנו זכויות

לי לא קשה להבין את רותי ידרקטור.

לעניין הקידום של אמן המציג בבינאלה  - הפניתי  זאת כשאלה אל ראובן אודות קידום של אמן. ואף ציינתי במיוחד בשבילך שהשאלה הזו חורגת מעניין רפי. אבל לא שמת לב משום מה. 

צטט: z-217 2008-04-26 07:58:33

 

 אורה,

 

צ'טער - לא הבנתי את הבעד והבנגד...

 

ביאנלה = אירוע עולמי בו כל מדינה משוויצה בהישגיה האמנותיים ושולחת את הכי טוב שלה נכון לעכשיו. אז מה אנחנו עושים? שולחים את רפי, כי מבחינתנו זה הכי טוב ולא מעניין מה יגיד העולם? חוצפה ישראלית?

 

דבר שני אותו את רושמת, זה הקידום המשמעותי של האמן המופיע בביאנלה (בניגוד למה שכתב ראובן) - נראה לך שהקידום הזה משמעותי לרפי?

או לחגיגות שנות השישים שלנו?

 

צ

 

ועוד דבר אחד קטן, אני חייב לציין, הפעם הצלחתי להבין כמעט כל מה שרשמה גב' דירקטור  ה"גדולה" (וזה לא שגרתי מבחינתי).

 

 

 

 

צטט: אורה ראובן 2008-04-26 07:34:50

לכל הצודקים

לכל האחרים - מתנה לפסח, טרחתי, צילמתי, העליתי,

הנה גרסתה של רותי דירקטור מתוך "שבעה לילות " של ידיעות. יש עדיין טקסטים שלא נראים ברשת.

נראה שהיא לא שכחה אף זוית ראייה, בשל כך היא גדולה.

 

רונתי,

לא מסכים איתך.

ביותר מדי מקרים אני לא מבין דבר וחצי דבר ממה שדירקטור כותבת - אולי אני טמבל אבל לא לגמרי...

לגבי הספר שלה - קראתי - הוא אכן יותר מובן מהביקורות - אבל מקריאה ראשונה יש לי תחושה של חוסר שלמות (מבחינתי) לגבי הכתוב - אני צריך קריאה שניה כדי שאוכל לחוות דעה.

מאמין שעוד נחזור לרות, לביקורות ולספר...

להת'

צ

אורה, אל תקחי מה שכתבתי כמתקפה אישית!

ואכן סימני השאלה אצלך התבלבלו ולא הבחנתי שזו בגדר שאלה - חשבתי שזו דעה.

ובאותו הקשר - גם אצלי מופיע סימן שאלה אחרי "חוצפה ישראלית".

צ

צטט: z-217 2008-04-26 09:18:34

 

אורה, אל תקחי מה שכתבתי כמתקפה אישית!

 

ואכן סימני השאלה אצלך התבלבלו ולא הבחנתי שזו בגדר שאלה - חשבתי שזו דעה.

 

ובאותו הקשר - גם אצלי מופיע סימן שאלה אחרי "חוצפה ישראלית".

 

צ

 

 

מתקפה אישית?

אני עושה עכשיו קציצות! לנכדים שלי! דמיין לך את מצב הרוח שלי :)

מתקפות זה רק במלחמות.

בתיאבון!!!

אני הולך לאמא לצהריים - אחרת הייתי בא לטעום...

צ

צר לי, אבל הכתבה הזו בידיעות רק מדגישה את מה שאני ועוד מגיבים אמרו בדיון זה.

כותבת המאמר בעצם אומרת דבר והיפוכו, בעצם מזכירה שיש אמנים מתוסכלים וכועסים, שיש צורך "לתווך" כביכול בין האמנות של רפי לביא לקהל האמנות הבינלאומי וכיוצב. כלומר - סינגור מצד אחד על רפי לביא והנוהים אחריו, ומצד שני רמיזות עבות לכך שרבים לא ישבעו נחת מהבחירה התמוהה הזו. 

רבותיי - אין מה "לתווך", אין מה להסביר. רוב בני האדם פחות מטומטמים ממה שחלק מהמבקרים חושבים. אם זו אמנות טובה - היא לא זקוקה לתיווך. ואם זה זבל או מעשה שרלטנות - לא יעזרו הררים של הסברים מנומקים ומצועצעים במלים של שבת. 

בדקתי באתר גוגל את צירוף המלים "רפי לביא" בעברית ובאנגלית וחיפשתי תמונות. מצאתי פחות מעשר "יצירות", שאף הן קשקוש מוחלט, מריחת סיד או ליפסטיק על קרש, עם השם ה"מחייב" ליצירות - "ללא כותרת". פרט לניהיליזם טוטאלי, קשה למצוא שביב של משהו אומנותי בדברים המועטים שמופיעים כיצירותיו של לביא באינטרנט. 

הגידו לי מי בישראל או בעולם, עוד עשרים שנים, יזכור את "בלי כותרת" של רפי לביא?  יש לשער שאף לא אחד, גם לא תלמידיו.

צטט: אורה ראובן 2008-04-26 07:34:50

לכל הצודקים

לכל האחרים - מתנה לפסח, טרחתי, צילמתי, העליתי,

הנה גרסתה של רותי דירקטור מתוך "שבעה לילות " של ידיעות. יש עדיין טקסטים שלא נראים ברשת.

נראה שהיא לא שכחה אף זוית ראייה, בשל כך היא גדולה.

לאחר שעיינתי בכל הדיון הארוך ארוך הזה..

ולאור הבחירה ברפי לביא ז"ל לייצג את ישראל בבינאלה.

דעתי התחזקה -

תקופת דלות החומר לא תמה.

אם אתבקש, אפרט יותר.

אנא תקנו אותי אם אני טועה.

ההסבר ה"יבש"

1. הביאנלה בוונציה הינה בינאלה לאומית שבא כל מדינה אמורה לשלוח אמן המייצג אותה בצורה הטובה והמעניינת ביותר.

2. הבחירה לאיזה אמן יציג בבינאלה נעשת ע"י גוף מתוך תוכי הממסד האומנותי הלאומי של כל מדינה.

3. הממסד האומנותי בחר לשלוח את רפי לביא ז"ל, לייצג את מדינת ישראל בבינאלה הנוכחית.

4. רפי לביא ז"ל מייצג את "דלות החומר".

עד פה, הסקת מסקנות "לוגית".

מתוך ויקיפדיה

"דלות החומר" היא סגנון אמנות ישראלי שהתקיים בשנות השישים, השבעים והשמונים של המאה ה-20. מאפייניו של סגנון זה כללו שימוש בחומרי יצירה "דלים", ברישול אמנותי,"

מספר נקודות נוספות, לפי מיטב ידעתי, החומר הנלמד באקדמיה (לפחות בשנה שביקרתי שם, לפני כ 7 שנים), היה מבוסס על פרדיגמות מודרניות/פוסט מודרניות.

חלק גדול מהחומר הנלמד מבוסס על תיאוריות ומלל. הרבה פחות על טכניקה וחומר.

לפי ראות עיני, הרבה מהחומרים שיוצאים מהאקדמיה מבוססים על הסברים תיאורתיים, מלל וטקסט קונספטואלי וכפי הציטוט שנזכר לעיל "ברישול אמנותי".

למד אני מכך, שהחומר  הינו עניין משני ולכן ניתן להגיד שהוא "דל"

דלות החומר - מצב חברתי/כלכלי

מדינת ישראל חוגגת 60.

דרך החגיגות אלה שנויות במחלוקת בעיני חלק רחב מהציבור, הרבה מהמחלוקת הינה עקב המצב הסוציו-אקונומי, הדרדרות מוסרית, קיטוב חברתי ההולך ומתגבר וכו'.

לצערי הרב, זה ניראה כי ניתן לעשות סוג של "השלכה" של חלק מהרעיונות העומדים מאחורי "דלות החומר" למצב המדינה בימינו אנו.

ואולי אף לא אגזים אם ארחיב ל"דלות הרוח".

תודה לכל המשתתפים בדיון!!

אני שמחה לגלות שיש כמה מתנגדים שפויים לרפי לביא ולמה שהוא מייצג. לא רק באומנות, אני אישית חווה את זה במישורים אחרים באקדמיה המקומית. שמחה לדעת שהמדינה משתנה, מקווה של מקום טוב יותר, ושסוף סוף תהיה פה גם אומנות מהנה ונהדרת.

דיון זה באיזשהו מקום משול לטחינת מים.

השאלה העקרונית שהעלתה דורית כבר נשכחה מזמן.

כעת יש לנו פולמוס די נדוש ומאד אמוציונאלי בין חסידי רפי לביא למתנגדיו.

כול צד בא לדיון עם דעה מאד מגובשת.

כול צד מתבצר היטב בעמדותיו.

אין שום פתיחות להשתכנע או לקבל דעה מנוגדת.

מה שהכי גרוע, הדברים חוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב בוריאציות שונות.

אם מפשטים את הדיון, מתקבל משהו הדומה לויכוח בין פעוטות.

"כן נכון ולא נכון, כן נכון ולא נכון, כן נכון ולא נכון".

וכך עד אינסוף.

איזה מזל שהארת את עינינו כי הרי איך היינו יודעים אחרת שאנו טוחנים מים אם לא היית 

מועיל בטובך לעזור לרפי השכל כאן להפסיק את המלל המיותר.

ממש מזל, אני אומר לכם.

צטט: ב נ י 2008-04-26 18:36:42

דיון זה באיזשהו מקום משול לטחינת מים.

השאלה העקרונית שהעלתה דורית כבר נשכחה מזמן.

כעת יש לנו פולמוס די נדוש ומאד אמוציונאלי בין חסידי רפי לביא למתנגדיו.

כול צד בא לדיון עם דעה מאד מגובשת.

כול צד מתבצר היטב בעמדותיו.

אין שום פתיחות להשתכנע או לקבל דעה מנוגדת.

מה שהכי גרוע, הדברים חוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב בוריאציות שונות.

אם מפשטים את הדיון, מתקבל משהו הדומה לויכוח בין פעוטות.

"כן נכון ולא נכון, כן נכון ולא נכון, כן נכון ולא נכון".

וכך עד אינסוף.