העליתי פוסט חדש בנושא הכנסת הנאה למקום העבודה כאן:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=395780

אני ממליצה לכולם לשמוע או לקרוא את הספר (THE LEVITY EFFECT) ולו רק משום שמדובר בשעות של הנאה. אני תרגמתי את השם ל"תוצא של רוח שטות" אשמח להצעות תרגום מתאימות יותר.

הספר מטיף להכנסת "רוח שטות" למקומות העבודה. יצירת סביבת עבודה ידידותית למשתמשים (העובדים). התוצאות של חברות שעשו זאת מהממות. חברות הנמצאות ברשימת מאה החברות שהכי כיף לעבוד בהן נמצאות גם ברשימת החברות בעלות אחוזי הצמיחה הגדולים ביותר (לא, לא באותם מקומות - אבל קרוב). אתם חושבים שזה מיקרי?

מחקר של אוניברסיטת הארווארד מראה שמנהלים עם הומור מתקדמים פי שנים מהר יותר ממנהלים חסרי הומור. מיקרי?

בדיונים אחרים בפורום הזה ציינתי שהנאה ממקום העבודה (ורצוי גם מהעבודה עצמה) היא אחת הסיבות העיקריות להצלחה (אישית ופרוייקטלית/משימתית). מסתבר שאני לא לבד בהבחנה הזו. המחקרים והתוצאות בשטח המצויינים בספר מראים בבירור שהנאה ממקום העבודה מובילה לתוצאות מדהימות בשורה התחתונה של החברה.

לא מצאתי מחקר שעושה הבחנה בין הנאה מהעבודה לבין הנאה ממקום העבודה. אולי לא ניתן לעשות הבחנה כזו. ייתכן שאם העובד נהנה ממקום העבודה משהו מההנאה "נדבק" לעבודה עצמה. אין ספק שקל יותר להפוך את מקום העבודה למהנה - כשההנאה היא חלק מהתרבות האירגונית - מאשר להפוך עבודה שיגרתית ומשעממת למהנה (מה כבר יכול להיות מהנה בלסובב את אותו בורג פעם ימינה ופעם שמאלה במשך שמונה שעות כל יום?). יציאה מהשיגרה פעם ביום או פעם בשבוע בפעילויות קלילות ומהנות (כן, קצת רוח שטות) תורמת להנאה, להעלאת המורל ולהעלאת התפוקה.

איך עושים זאת? קיראו או שימעו את הספר, או הזמינו אותי

אני מבטיחה לתת אנחה (חינם אין כסף) לחמשת המזמינים הראשונים  ושעתיים של לימוד בכיף לכולם

חג שמח ומאושר לכולם

אריאנה

ברפואה הסינית השמחה משויכת ללב- ולאלמנט האש- משכנה של הנשמה. הלב הוא הקיסר של הממלכה שהיא האדם, וכשהקיסר שמח כל האיברים עולים מעלה נפרשים ומתפקדים בצורה אופטימלית.

כיוון שרגש השמחה הוא תוצאה של הגשמה עצמית, הכנסת השמחה למקום העבודה היא מאוד חשובה אם לא הכרחית-אנשים שחווים הגשמה עצמית נותנים תפוקה יותר טובה וטועים פחות (לא עשיתי מחקר על כך אבל אני בטוח שמישהו כבר עשה).

תודה דני,

אני לא מכירה מחקרים המקשרים בין שמחה בעבודה או הנאה בעבודה לבין מספר הטעויות הנעשות. זה הגיוני שאנשים לא לחוצים יעשו פחות טעויות מאנשים לחוצים אבל לא מצאתי לזה ביסוס מדעי (מחקר). בספר, לעומת זאת, ובכל רחבי האינטרנט (מעניינים במיוחד האתרים של אוניברסיטאות הארווארד וקלוגס) יש הרבה מחקרים המראים קשר ישיר וחיובי בין הנאה ושמחה בעבודה לבין רמות תפוקה גבוהות.

המסקנה החד משמעית של הספר היא שמספר דקות של שמחה והנאה כל יום או כל שבוע מתבטאות בהעלאת השורה התחתונה (שורת הרווח) ואפילו בהכפלתה (בעיקר בחברות קטנות. בחברות גדולות העליה יותר מתונה).

אני שמחה שיש לגישה סימוכין גם ברפואה הסינית, אם כי, זה מעלה את השאלה למה מקומות העבודה בסין נראים כל כך מכופתרים ורציניים. אולי הם נדבקו בחיידק הרצינות המערבי...

אריאנה

מזדהה עם כל מילה.

ניסיוני הן כעובד והן כמנהל עולה בקנה אחד עם האמור כאן.

למידה חוויתית תוך כדי עבודה הוא גם נושא הפוסט שכתבתי לאחרונה בבלוג שלי בקפה.

כבודם של המחקרים המלומידים מונח.

אך נשאלת שאלה: אם המחקרים המלומדים היו טוענים שדוקא סבל במקום העבודה, תורם לרווחים ולתוצאות, האם היה צריך להמליץ אז לייסר את העובדים (כפי שמעבידים רבים עושים גם בלי לגבש לעצמם תשתית מדעית)? 

למחקרים אלה יש כמובן צד חיובי - עצם זה שהטרנד באקדמיה הולך לכיוון של להיטיב עם העובד וצרכיו כאדם, זו מגמה ערכית המובילה אותנו לאנושות טובה יותר, אך הצבת שגשוגו של כעובד, כמטרה מרכזית של המעביד, חשובה מספיק, מכדי להיות תלויה בתוצאת מחקר כזה או אחר. 

אלי,

תודה על התמיכה.

אריה,

אני מסכימה שרווחת העובד היא ערך חשוב. אני טוענת שמחקרים המחזקים את הערך הזה חשובים גם הם. המחקרים הם תוצאות בשטח. לא נסויי מעבדה באוניברסיטה. לכן הם אמינים יותר ומשפיעים יותר. מעבידים שנחשפים למחקרים הללו נוטים לאמץ אותם וזה בוודאי לטובת העובדים.

בוא לא נעמיד את העגלה לפני הסוסים. רווחת העובד היא לא הערך החשוב ביותר של אירגון כלכלי. הערך החשוב ביותר היה וישאר הרווח בשורה התחתונה. אירגון כלכלי שאינו מרוויח אין לו זכות קיום. אירגון כלכלי שצריך תמיכה פיננסית הוא עלוקה החיה על חשבוני ועל חשבונך ועל חשבון כל מי שמשלם מיסים. אני לא רוצה להיכנס, בדיון הזה, לויכוח "מי אשם". לצורך הדיון כאן, זנ גם לא חשוב. רווחת העובד ומידת ההנאה שלו/ה ממקום העבודה יכולים להציל אירגונים כלכליים משקיעה והמחקרים שציינתי מחזקים טענה זו.

אריאנה