הייתי מבחין בין התכנים שעליהם יש לדון.
אם מדובר בתכנים העוסקים בפרטי פרטים, רצוי לעשות זאת באמת בכתב. אם זה באמצעות הפקס (למי שאין מייל) אם זה במייל. זה כתוב, יותר קל לחזור ולהיזכר, יותר קל לרדת לפרטי הפרטים הנדרשים ולתת להם את הלבוש המתאים, ובוודאי שאפשר לקחת זמן לחשוב ואין צורך בתגובות מידיות.
אם מדובר בעניינים עקרוניים, "גדולים", מהותיים, "אסטרטגיים", נכון יהיה לעשות זאת במסגרת פגישה פנים אל פנים לבד או באמצעות אדם שיסייע לנהל את אותם מפגשים (למשל מגשר).
אני עכשיו מלווה תהליך מבחוץ שבני הזוג במסגרת הגישור מדברים על סוגיות מהותיות וגדולות ואת הפרטים לאחר מכן הם מסדירים באמצעות התכתבות באינטרנט כאשר שני הצדדים, המגשר, ועורכי הדין של הצדדים, מכותבים, ותורמים.
שתי הערות:
1. אם יש "פערי כוחות" בין הצדדים, למשל אחד מבני הזוג הוא בעל כושר ביטוי מפותח יותר מהשני, אם האחד הוא כוחני , אם אחד מבני הזוג אינו מסוגל/יודע להקשיב, קשה מאד להתנהל מולו בפגישה, ויש לעבוד מולו כמה שניתן באמצעות התכתבויות גם בנושאים המהותיים האסטרטגיים.
2. תמיד, אבל תמיד, במשא ומתן, בין אם זה בעל פה ובין אם זה בכתב, יש להשתדל כמה שיותר לדבר ולהציג "אינטרסים" ולא "עמדות". ההבדל הוא תהומי. רוב המשאים ומתנים נופלים מאחר והצדדים מציגים את העמדות שלהם, האינטרסים שלהם נותרים חבויים, ומאחר ויש פערים בין העמדות, (וצמצמום הפערים משמע "התקפלות" \ "וויתור" - ואף אחד אינו רוצה לוותר עוד), המו"מ מתפוצצים. בעוד כאשר מדברים על אינטרסים, על שאיפות, על רצונות, על שיתוף פעולה, על פחדים וחששות, קל הרבה יותר להתקדם ולספק את הצרכים של כל אחד מן הצדדים. זיכרו: עם מה שאני "מרגיש" אף אחד אינו יכול להתווכח.
מי שנכנס לתהליך של מו"מ ישיר (לא באמצעות עורכי הדין) כדאי לו לקרוא איזשהו ספר אחד או שניים על גישור. יש לי אחד במשרד, אני לא זוכר את שמו. מי שירצה אוכל לתת את הפרטים מחר.
הוספת תגובה על "שאלה טכנית"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה