ללא מעט אומנים יש משיכה רבה להתעסקות עם המוות - רק תנסו להקליד "מוות" ו"אומנות" בגוגל ותראו מה קורה....

לא מזמן היה פה פוסט די לוהט על ה"אמן ?!" גיירמו ורגס חבקוק שתפס כלב משוטט, קשר אותו ברצועה קצרה לקיר בגלרייה והניח לו למות בייסורים מרעב וצמא, בעוד המבקרים בגלרייה צופים ב'מיצג' ה'אמנותי' שלו, שנמשך מספר ימים.

היום קראתי על האומן גרגור שניידר שמחפש מתנדב שימות בשביל יצירת האומנות שלו - "שם הקהל יעריץ את האופן בו הוא נושם את נשימותיו האחרונות כשהאדם הגוסס יחליט על הכל מראש - הוא יהיה לגמרי במרכז תשומת הלב. שניידר מסביר למתנגדים שאין בכוונתו לעשות צחוק מהמוות. להיפך, הוא רוצה להשיב למוות את החן שלו. "הכל יעשה בהתייעצות עם קרוביו של האדם הגוסס, הציבור יצפהבמוות באופן הולם ובאווירה פרטית ככל הניתן".

לפני שאתם שופכים קיטונות של הקלדות - כדאי קצת לקרוא על עבודתו בבינלה בוונציה לפני שלוש שנים על האומן שכבר בגיל 16 הציג בפעם הראשונה.

אני מנסה להכניס את עצמי למוחו של האומן - אולי הוא חושב שאם אנשים יראו מוות, ירגישו אותו, ויחווה אותו במלוא עוצמתו אולי הם יבינו סוף סוף את הערך האמיתי של החיים ושל חייהם שלהם - תשאלו כל מיני אנשים שאיבדו מישהו מאוד קרוב אליהם.

אני על הערך של חיי אדם במדינתינו כבר כתבתי בבלוג שלי ולא נותר אלא להגיד שהגולגולת של דמיין הירסט בטח כבר מתהפכת לה להנאתה בגלריה כי גרגור שניידר בטח כבר לא יצליח להשיג מחיר לעבודה הזאת שלו כמו המחיר שלה - אבל מה אתם חושבים ?

(לא משנה מה - תחשבו בסוף רק חיובי בסוף הרי כולנו נמות אז כבר כדאי לפחות להנות מהחיים אז שיהיה חג שמח).

הגולגולת מתהפכת בגלריה - אהבתי

סנסציוני, בוטה ומפגר - או יצירה פילוסופית מעמיקה?

האם כל חוויה היא אמנות? האם אמנות יכולה להיות כל דבר, נקודה?

 ודאי שלא. כל העניין הוא שלא כל דבר יכול להיות אמנות. משמעות המלה "אמנות" בשפות הגרמניות היא - חיקוי, דבר מלאכותי. מכאן נובע שהחיים אינם אמנות, ושאם, נניח, דמיאן הירסט אמר שמפלת מגדלי התאומים היתה יצירת אמנות נהדרת, הוא יהיה חייב להתנצל על כך מיידית. 

ֿ

תחשבו על כך: החדשות מגיעות אלינו הביתה דרך הטלוויזיה, שהיא בדרך כלל מדיום של שעשוע. מה מונע מאתנו לחשוב שגם המלחמות, המחסומים, הקטל בכבישים, זה סוג של בידור? איך אפשר להפריד בין מציאות לדמיון, בין החיים לאמירה על החיים?

הגבול כאן די ברור לכל אחד שיש לו מעט לב. יש לצערנו לא מעט שיש להם רק אינטלקט והם מסונוורים מהיכולות שלו. שלא יהיה צל של ספק - לאמן מוכרח להיות לב והוא מוכרח להיות מסונכרן עם האינטלקט, אחרת חוזרים לסדום ועמורה.

אחד הערכים של אמנות טובה הינה השליטה של האמן בחומר. אני חושב שבזה שהורגים כלב לאט מאבדים את השליטה ביצירה. בזה שממתינים למוות של מישהו אין שליטה ביצירה. הזמן הוא האמן ולא האמן עצמו.

זוהי אמנות זולה שנותנת לטבע לעשות את שלו.

אני לא מבין איפה לאמן יש חשיבות...

זהו טיעון פילוסופי וברור שגם הייסורים של הכלב נוגעים ומזעזעים אותי

גם אני עוסק במוות אבל עם יותר שליטה

איזה עולם איזה עולם,

האמנות היא ראי של החיים,

המיצג בא לתאר את עולם הערכים המעוות שבו אנו חיים שהכל אפשרי,

אני הייתי מציעה באותה נשימה להציע לאותו אמן

לערוך את הניסוי על עצמו, ושזה יוקרן לאחר מכן בגלריה ,

בשביל מה לחפש מתנדבים.

זאת לא פעם ראשונה שאני שומע את הסיפור עם הכלב, וכל פעם מחדש עולה בי גועל נפש.

לפני כמה חודשים כשראיתי לראשונה את הסיפור, היה  לינק לחתימה על עצומה שהרבה אנשים מרחבי העולם חתמו עליה.

אני רוצה לציין כי מעבר לאמן-הסדיסט, לדעתי מוטלת אשמה מלאה גם על הגלריה (או שזה היה בביאנלה) שאיפשרו לזוועה הזאת להיכלל תחת קורת הגג של "אמנות".

זוועה.

התעסקות עם מוות באמנות לא שקולה ל"מוות בשירות האמנות" -

האחרון הוא בלתי נתפס ובלתי נסבל בעליל.

מציאות וניסויים כבר הוכיחו שאין גבול לאכזריות של האדם שמרגיש שהוא "בשליחות"

- שומרי הסף חייבים לשים את הגבול ולמנוע עינויים למיניהם.

מאמין שימצא מתנדב.

ויקבל שפע כוכבים ירוקים מהביאנלה.

השאלה היא רק איפה ישב וכמה שנים?

צ

המוות הוא חלק מהחיים, חלק מודחק, שמעורר רגשות חזקים, חרדות מהלא ידוע.

ולכן העיסוק בו מענין וחשוב.

 אני מאוד מסכימה עם איילת לגבי האבחנה שעשתה.  יותר מזה, סיטואציה של מוות קיימת כל יום ובכל מקום, מצולמת, מתועדת, מבוימת  ואפילו יותר מידי, עד כדי יצירת קהות חושים.

אמנות שמנסה ליצור אקט של מוות, מיותרת, ישירה, וחסרת תחכום בעיני . נשארת כפעולה אכזרית וחסרת טעם.

ועוד הערה קטנה, אמנות כותבים ללא ה 'ו', זאת כדי להבחין בין 'אומנות' שקשורה יותר למיומנות טכנית.

- איזה כיף של דיון !

טוב, אז אני יכול קצת להעיד על גישתי כאומן - אני רואה את החיים והסובב אותנו כאמנות (קצת הפלספות יפת נפש אבל רגע תקראו עוד כמה מילים) תפקידי כאומן בעל יכולת התבוננות ומחשבה מעט שונה מהרגיל הוא להראות את המובן מעליו, לחשוף את עמודי התווך שעליהם בנוי עולמינו, לנקות ולשמן את גלגלי השיניים שמסובבים אותו ואת כל אלו להגיש חזרה לסובבים אותו ולעצמו (זאת כדי להמשיך ולהניעו בחיים).

אני לא יחיד, אלא אני שייך לקבוצה - קוראים לנו אמנים (ותודה לדורית ב. שהאירה את עיניי על ה"וו" המיותרת) , לכן לא מעט מאיתנו עוסקים בנושאים של זמן,לידה, מוות, אהבה, יופי זיכרון ועוד כמה רבים וטובים.

אני חושב שאמנות טובה מעבירה לצופה חוויה - אם זאת חוויה שהאמן התכוון להעבירה או חוויה אישית שנובעת מפרשנות של הצופה בעבודה (גם אם הצופה "לא מבין" אותה או נותן לה פרשנות שונה לגמרי ממה שהאמן התכוון) , כאשר הצופה חושב שיש ערך לעבודה זאת או לחוויה והמסר שהיא מעבירה והוא בעל יכולת להעביר משהו בעל ערך לאמן (בד"כ כסף, אולם גם תחושת סיפוק יכולה להיות מספיקה) אזי האמן יכול להתפרנס מעבודתו ולהמשיך לעסוק בה. - הנה דוגמא לכך באחת מעבודותי שכבר כתבתי עליה בבלוג שלי.

עמליה כתבה שאמנות היא ראי של החיים המציג אותו לטוב ולרע - ואם כך אני מאוד מסכים איתה, אולם כאן עולה השאלה - אם היא ראי של החיים והמציאות מדוע חלק גדול של האוכלוסייה אינו רואה אותם ?

"ראי של החיים" ? - שאדם שהוריו נתנו לו את השם "רעי" וכשהייתי צעיר הילדים היו מציקים לי לא מעט עם "ראי,ראי שעל הקיר - מי היפה בכל העיר ?" גם אני (כמו לא מעט אנשים בעולם) מתחבט בזהותי שלי - הנה חלק ממיצג ועבודת צילום שעשיתי שנועדה לבחון את הזהות שלי וזהות האנשים שמולי - איפה אתם בתמונה ?

- ניסוי של האמן על עצמו - כבר שמעתי על אמן שניסר לעצמו את היד כאקט אומנותי (ולא תודה, אני לא מעוניין לראות או לדעת מי זה :)

עם הנושא של יצירת מוות בשם האמנות אני גם מסכים עם דורית ב. - מיותר לחלוטין - לי זה מזכיר את התערוכה (המדעית) שנקראת bodies שהייתי בה לפני שנתיים בדנוור, ארה"ב. תערוכה בה מוצגות גופות של אנשים שעברו תהליך אותו פיתח מדען גרמני שהופך אותם לפלסטיק ומציגם לציבור במוזיאונים מאוד ידועים בכל רחבי העולם (אחת הבעיות העיקריות בתערוכה זאת היא עם הביקורת על כך שכנראה רוב מוצגים/אנשים בתערוכה הראשונה הם אסירים סינים פוליטיים שגופתם "נתרמה" למען האנושות - כיום יש כבר רשימת המתנה בת כמה אלפי אנשים שמעונינים להיות "עבודות" בתערוכה הזאת. -

אז אולי האמן הגרמני הזה יכול לעשות שיתוף פעולה עם המדען הזה ועם הממשל הסינים - ככל הידוע לי (וזה קצת בעייתי בימינו עם הצנזורה הסינית) יש להם לא מעט אנשים שנעצרו בעקבות מחאות על האולמפידיה - ואולי זה דווקא יהיה קונספט אומנותי אומנותי מבריק -

אמן גרמני שעושה מיצג אמנותי על המוות כשה"אובייקט" שלו הוא פעיל זכויות אדם סיני - ש"נתרם" ע"י הממשל שם אחרי שעצרה אותו בסדרת הפגנות נגד האולמפידה - אולמפידה שהומצאה בכדי לקרב את האנושות יחד - ואכן - המוות גם הוא מאחד את כל האנושות -

(מי שלא מתאחד מוזמן להרים לי טלפון - אני אשמח לכוס קפה עם אלוהים - יש לי כמה שאלות אליו..... :)

אבל היי - תהיו אופטימיים ואל תהיו כל כך רציניים תמיד - ואם לא אז יש פה איזה ילדה בת 8 שיכולה ללמד אתכם בשתי דקות ועם קצת מיץ פטל  איך. (ותודה לשמואל מרחב על השיתוף)

מסכימה עם עמילי, צחי ואודי

שיתעד את עצמו, כך לפחות יהיה לו חלק ממשי ב"יצירה"

מזעזע ומעוות לחשוב שזאת יצירת אמנות

ועוד יותר מזעזע לחשוב שיהיה מי שירתם, ב"שם האמנות"...

עמילי מציינת שאמנות היא ראי של החברע (יצאה לי שגיאת כתיב בטעות ורציתי לתקן אבל ראיתי שזה יותר טוב - חב-רע !) - לצערינו לעיתים היא אולי צריכה לזעזע (למרות שאני לא חושב שהדרך שבה בחר גיירמו ורגס חבקוק היא הנכונה - אבל הנה רק אתמול אני קורא כתבה על מיצג כזה בארצינו הקטנטונת. למוות ולאכזריות האנושית אין גבול ודמיון. השאלה היא איך עלינו האמנים ליצגם ולהעביר את החוויה לצופים בכדי שיפנימו, יביע את דעתו וישנה את המציאות (ולא דרך יצירת עוד אכזריות, מוות והרס).

הצילומים של אדוארד ברטינסקי מהממים ביופיים - טבע אילם (פשוטו כמשמעו כי אין לו פה לצרוח) אבל כשרואים את הסרט התיעודי על עבודתו "יצרני הנופים" נחרדים. מומלץ גם לראות את הסרט על עבודתו של ג'ימס נאצויי "צלם המלחמות" - אבל לצערנו, לא מעט אנשים יעבירו ערוץ הלאה לסידרה לרקוד עם כוכבים (של דה מרקר ?!... )

כמו היצירה מעניינת שנעשתה לפני כמה שנים של האמן האמריקאי פיל הנסון שמתייחסת למספר ההרוגים בעיראק.

עד יצירה מעניינת הוא של ארגון אמנסטי - וידאו על עינויים במים - כל כך יפה עד הסוף...( ותודה לdaily fix על השיתוף)

why to go ? - photo by Rei Dishon

אתמול חזרתי מאוחר , ווהחלטתי להציץ במיילים , ולתדהמתי שלחו לי את האימל עם כל הזוועה , זה עשה לי רע מאוד,

אז לחברי האמנים שלא תטעו זה לא אמנות והאדם שעשה זאת הוא לא אמן , הוא סדיסט.

והנה מה שהעברתי הלאה למכותבי האימל ,