הנה, ראו את רני רהב או את צבי ווילדר, לא נראה לי שהם למדו יחסי ציבור או משהו כזה.

בכלל האם צריך ללמוד את זה או שזה כישרון ?
מעניין אותי לדעת המון על יחסי ציבור מהזווית הפרקטית יותר, מאיפה להתחיל וכו'.

אף אחד לא מדבר על זה מפורשות. מה, יש פה סוד ?

 

מה דעתכם ?

 

שרון דרורי

 

ראיון בטבע הדברים

 

 

 

 

 

 

 

 

שלום, אני חושב שכדאי ללמוד ולקבל כלים ,מכיוון שזה יקצר את תקופת הההסתגלות שלך. נכון שהותיקים לא למדו את המקוע, אך צריך לזכור שהמקצוע, במיוחד בתצורתו הנוכחית היא חדשה יחסית. ישנם קורסים מקצועיים לתחום. אני מכיר אחד במכללת רמת גן..מכיוון שאני מעביר אותו יחד עם מעיין נווה מחברת com&sense. כמובן שאני לא אובייקטיבי, אך אני סבור שמי שלומד בקורס הזה מקבל כלים מצויינים להתחלה.

זה מקצוע שמורכב ממגוון גדול של יכולות שמתחברות יחדיו. ראיתי אנשים נכנסים לתחום מכל כך הרבה כיוונים - תקשורת, עסקים ושיווק, ותחומים בהם הם מתמחים, ועל חלק זה מתלבש טוב וחלק לא. נראה לי שמי שטוב מהר מאוד מבין מה קורה.

 

אני גם לא כל כך בטוח מה יש ללמוד בנושא - האמת, אשמח לקבל הבהרות לגבי מה לומדים ביחסי ציבור- אולי פיספסתי משהו.

כן ולא

כלומר, גם אני לא למדתי יחסי ציבור אלא תוך כדי עבודה. מצד שני, כשנכנסתי לתחום, היה רק מסלול תואר שני בתקשורת בירושלים. ת'אמת הכי טוב זה ללמוד. לא חשוב מה, העיקר ללמוד זה פותח את הראש. אחר כך...

 

אספר לך משהו על רני רהב, סיפור ששמעתי מאהרון לפידות - אדם יקר ומנהל משרד יחסי הציבור זמן אמת. . לפידות היה במשך שנים עורך ביטאון חיל האוויר. הוא סיפר לי שבאיזו תקופה, היה איזה בסיס ציוד איזוטרי אחד של חיל האוויר שבמשך שנתיים הצליח כל חודש/חודשיים להביא אמנים ביקורים נחשבים ובהתאמה, גם את מפקדי החייל.

 

בקיצור, במשך התקופה הזו אותו בסיס ציוד איזוטרי הזה היה בכותרות של ביטאון חיל האוויר לא פחות מכל הבסיסים ה"נחשבים" בהם היו טייסות עם מסורת.

 

ואיך זה קרה? שירת שם איזה מש"ק חינוך אחד בשם רני רהב.

 

מסתבר שאצלו יחסי ציבור זה בדם אז רני רהב יש אחד ומי שזה לא אצלו בדם, כדאי שילמד אם לא באוניברסיטה או מכללה, לפחות שיעבוד כסטאז'ר או זוטר אצל אחד מהגדולים.

 

---

אמיר שחר

יחסי ציבור ושיווק

http://www.aspr.co.il

 

 

מבלי להיות מומחה ליח"ץ, לדעתי כמו במקצועות רבים ישנם אנשים שנולדים עם הכשרון ולכן לימודים לא ישנו מאוד את העובדה שהם מובילים בתחומם.

 

אבל מתוך הנחת הסבירות (אני למדתי בפקולטה למתמתיקה) שכמות האנשים האלו היא קטנהמאוד, לרוב האנשים שרוצים לעסוק בתחום מומלץ ללמוד ולקבל כלים.

 

לימודים מוסיפים הרבה יותר מידע וכלים. הם גם מוסיפים נסיון חיים, קשרים ודברים אחרים שקשה לשים עליהם בדיוק את אצבע.

 

לסיכום:

1. כן ישנם אנשים שלא צריכים ללמוד - אבל הם מיעוט.

2. כן יש מקצועות - אולי יח"ץ - שעם רצון רב וקצת כשרון אפשר ללמוד תוך כדי עבודה, עדיף לעבוד במקום עם מישהו שיודע ללמד טוב.

3. לרוב האנשים לימודים תורמים המון.

4. כנראה למי שאין שום כשרון או גישה למקצוע מסויים גם לימודים לא ממש יעזרו לו.

כנראה שהמקצוע הופך להיות יותר ויותר ממוסד, ולכן דורש התמקצעות ארוכה יותר שכוללת לימודים מסודרים. בניגוד לדור של רני רהב בו גם העיתונות הייתה מקצוע יותר חופשי, וגם יחסי הציבור היו תחום אפור יותר.

 

ובנושא השכלה רחבה יותר - אתם מכירים עיתון או מגזין או אתר או בלוג טוב בנושא יחסי ציבור ?

 

צטט: אמיר_שחר 2008-04-27 13:05:17

 

אספר לך משהו על רני רהב, סיפור ששמעתי מאהרון לפידות - אדם יקר ומנהל משרד יחסי הציבור זמן אמת. . לפידות היה במשך שנים עורך ביטאון חיל האוויר. הוא סיפר לי שבאיזו תקופה, היה איזה בסיס ציוד איזוטרי אחד של חיל האוויר שבמשך שנתיים הצליח כל חודש/חודשיים להביא אמנים ביקורים נחשבים ובהתאמה, גם את מפקדי החייל.

 

בקיצור, במשך התקופה הזו אותו בסיס ציוד איזוטרי הזה היה בכותרות של ביטאון חיל האוויר לא פחות מכל הבסיסים ה"נחשבים" בהם היו טייסות עם מסורת.

 

ואיך זה קרה? שירת שם איזה מש"ק חינוך אחד בשם רני רהב.

 

מסתבר שאצלו יחסי ציבור זה בדם אז רני רהב יש אחד ומי שזה לא אצלו בדם, כדאי שילמד אם לא באוניברסיטה או מכללה, לפחות שיעבוד כסטאז'ר או זוטר אצל אחד מהגדולים.

 

---

אמיר שחר

יחסי ציבור ושיווק

http://www.aspr.co.il

 

 

 

אמת ויציב, מדובר בבסיס התובלה של חייל האוויר:-) רני בעצמו סיפר את את הסיפור ולא רק בבטאון חייל האויר אלא גם בעיתונות הכללית, ידיעות, מעריב, הארץ, דבר, טלגרף ועוד... 

כל אחד יתן לך תשובה אחרת. יש אחד שלמד ולא מצא עבודה, אחר שלא למד וכן מצא עבודה, אחד שלמד וגם מצא עבודה ולכל אחד מהם יש דעה משלו האם היה צריך ללמוד או לא. לכן השאלה שצריכה להשאל היא אחרת. אתה צריך לשאול מהן סט התכונות והיכולות שנדרשות מאדם שמעוניין להיות איש יחסי ציבור.

צודק ב- 100%. כל הדיונים בפורום תמיד מצביעים על כך שיחסי ציבור הוא מקצוע (אם הוא מקצוע) שמחפש את עצמו. אולי צריך לארגן נסיעה לכולם להודו לחצי שנה, ולעשות שם חשיבה בנושא.

 

 

האם באמת יש לך ספק שזהו מקצוע?

מדוע? כיוון שלא ניתן לכמת? ומה עם פרסום האם זהו מקצוע לדעתך?

אני יכולה להעיד מהכרות אישית עם מגזר חברות ההייטק עמו עבדתי שמרבית האנשים שם מתייחסים בנימה מפחיתה לשני מקצועות אלו. אני מוצאת לכך שני נימוקים עיקריים:

האחד - במגזר זה רובם מהנדסים ורובם גברים שצריכים שידברו אליהם במספרים מוחלטים. אם אי אפשר לכמת משמע אין השפעה (זוהי כמובן הכללה וגם פגשתי אחרים אבל אני בהחלט חושבת שבגדול זו התמונה). פגשתי בהם הרבה שאמרו "אין באמת צורך ביח"צ ובפרסום היות שקהל היעד הוא מהנדסים עליהם הדברים האלה לא עובדים...." האומנם?

השני - אנחנו- אנשי המקצוע שלעיתים במודע או שלא במודע מפחיתים בערך עצמנו.

יש בנו כאלה שלא חושבים שזהו באמת מקצוע או שאם זה מקצוע אז כל אחד יכול לעשות אותו. והאמת היא שאין זה כך. כמו בכל מקצוע העוסקים בו זקוקים להכשרה יש כאלה שרוכשים אותה לפני במוסדות לימוד ויש כאלה שרוכשים אותה במקומות העבודהאבל לומר שניתן לעסוק בו כיום באופן מקצועי ללא שום הכשרה יהיה עיוות מציאות.

לדעתי אנו מכשילים את עצמנו במו ידנו. מקוצר היריעה (בכל זאת זהו דיון ולא פוסט) לא ארחיב כאן אלא בבלוג שלי.

לסיכום - אני חושבת שיש מקום שאנחנו אנשי המקצוע נגדיר קריטריונים ונגדיר סף של כלים שכל העוסק בתחום צריך לרכוש לעצמו.

נגעת בדיוק בנקודה הכואבת - בעוד הפרסומאים הגדירו עצמם כמקצוע יחסי הציבור מתקשים בכך. דוגמא קטנה היא העובדה שהגדרות התפקידים במשרדי היח"צ "הושאלו" ממשרדי הפרסום. אין דיסציפלינה מסודרת. לא של הכשרות ושל ידע וגם לא של הגדרות התפקיד.

והדברים עולים שוב ושוב בפורום הנ"ל.

 

אני חושב שהבעיה (וגם הייתרון) נעוצים בכך שמדובר במשהו שניזון מחוסר הבהירות שבו, ומהיכולת שלו לפעול לא באפיקים מוסדרים. כי אם היה כך, פשוט הייתה מערכת מרכזית להזנת ידיעות לעיתונות, ושם זה היה נגמר.

 

כל היופי במקצוע הזה הוא היכולת לפעול מתחת לנהלים ומחוץ למסגרת. בעוד פרסומאים עובדים בטווח המוגדר של זמן השידור שהם קונים, ביחסי ציבור הגבולות האלה לא קיימים.

 

מקווה שזה יצא כמו שזה רץ לי בראש.

 

 

 

 

 

 

 

אז מהזוית של אשת תקשורת ויחסי ציבור עם נסיון של עשור שנים.

כמובן שעדיף ללמוד ולהשכיל ולהעמיק ולהתמחות וכו'."כי מכל מלמדי השכלתי".

מצד שני חשוב מאד שהאדם שעוסק בתחום יתאים לתחום הזה ויהיו לו הכלים והכישורים

הטבעיים המתאימים לאנשי יחסי ציבור ותקשורת: פתיחות, תקשורת בין אישית מעולה,

רצון ללמוד ולהפתח להמון נושאים ותחומי, גמישות מחשבתית...

 ורשימה ארוכה של תכונות העשויות לעזורלו בתחום התובעני הזה שנקרא יחסי ציבור ולמראית עין נחשב "קל" כזה שלא חייבים ללמוד.

זהו תחום המשתנה במהירות, במיוחד בעשור האחרון שבה התקשורת עברה מהפך

מערוץ אחד בטלביזיה....משלושה-ארבעה עיתונים.מובילים...משלושה ירחונים לריבוי אינסופי של ערוצי תקשורת,לתקשורת גלובאלית, ספקי תכנים, כתבים ועיתונאים ועורכים  וכמובן האינטרנט. הכל נעשה אינסטנט מהיר ומיידי.

איש יחסי הציבור צריך להיות אמין, ליצור אמון בקרב אנשי התקשורת איתם הוא בא במגע

להיות שגריר איכותי של החברה או השירות שאותם הוא מיחצן, לכתוב תכנים איכותיים

ו לא להיות בחזית של התקשורת.

ושיהיה בהצלחה..

הלן שי - תקשורת יוצרת חויה

במאמריו על ידע/כוח פוקו מדבר על התהליך הזה של "התמקצעות הידע" ככלי לשמירתו בידי יחידים והפיכת מי שמורשה להשתמש בו כבעל כח. אותה התמקצעות מתרחשת כאשר מקצוע הופך למבוקש ורף הסינון אליו עולה, ומצריך לפתע תארים או תעודות המעידות על לימוד המקצוע מבעלי הידע והכח. תארים אוניברסיטאיים בתקשורת אינם נותנים ערך מוסף גדול מספיק בכדי להצדיק את עצמם כסף קבלה למקצוע, אך הם הפכו למקור סינון דווקא בגלל החשיפה לתחום יחסי הציבור והביקוש שבא בעקבותיו. אינני מכירה את הקורסים המקצועיים של הבצפר ודומיו, אבל לפחות חלק מן היכולות שנדרשות מאיש יחסי ציבור טוב - למצוא זוויות חדשות, ליזום אייטמים ולנהל קשרים ועוד אינן ברות לימוד אלא תלויות אופי, ולפיכך קשות יותר לבדיקה מאשר הקריטריון המסנן של מוסד לימודים.