אני מתחבטאת לא מעט בשאלה האם אנחנו הם אלה אשר גורמים לפחות מוטיבציה אצל תלמידינו בשל לקיחת האחריות להצלחתם,או אוליהסיבות הן אחרות.

אני מביטה סביבי ומה שאני רואה שאנו המורים מזיעים,דוחפים, לא מרפים כדי להביא את תלמידנו להצלחה ,וחלקם מתנהלים בעצלתיים כאילו אין מחר.

נדמה לי לעיתים שאני רוצה יותר מהם בהצלחתם (וזה מעט מתסכל).

זה בא לידי ביטוי גם כאשר מקבלים את הישגי הבגרות ממשרד החינוך.

היתכן אם היינו נותנים להם יותר אחריות ללימודיהם זה היה מגביר אצלם את המוטיבציה ?

הם פשוט סומכים עלינו שיהיה בסדר.

מה דעתכם בעניין ?

היי זוהר צפוני,

הכן ישנה תחושה שאנו המורים מרגישים אחראים להצלחת התלמידים.

יש אפילו מושג חדש לתחושה הזו, אחריותיות.

הניסיון להעביר אחריות לתלמידים נתקל בהתנגדות גוברת של רבים.

את התלמידים ניתן להבין, הם רוצים שהמורים יצאו מגדרם כדי שהם יצליחו, את ההורים אפשר קצת להבין, הרי חלקם פתרו את ילדיהם מאחריות הכינו ולעסו את הצרכים, אבל גם בית הספר דורש מהמורים אחריות על הצלחת התלמידים ואת זה לא פשוט לקבל.

חינוך בעיניי הוא קודם לכל העברת המסר לאחריות אישית. מרגע שתלמיד קיבל על עצמו את האחריות להצלחתו, ככל הנראה הוא גם יצליח.

לדעתי המורה צריך להעביר את האחריות ללמידה ולהצלחה לתלמיד.

אני בכל אופן מברר בתחילת השנה עם תלמידיי את מידת ההצלחה שהם שואפיםאליה, זה נקרא תיאום ציפיות, וביחד איתם מנסים להגיע למטרות.

זה לגמרי לא פשוט כפי שזה נשמע, ואני מזכיר להם המון פעמים במהלך השנה את המדדים שלהם להצלחה.

מצד שני ישנה אחריות למורה לדאוג ללמד את כל הנושאים, לוודא מי מבין וקולט ובמידת הצורך לסייע ( בתנאי שהתלמיד יעזור לעצמו), להכין את התלמיד לסטנדרטים המצופים ולא להפסיק לעודד ולהרגיע.

מיכאל

צטט: mikelda 2008-04-26 23:08:28

היי זוהר צפוני,

 

הכן ישנה תחושה שאנו המורים מרגישים אחראים להצלחת התלמידים.

יש אפילו מושג חדש לתחושה הזו, אחריותיות.

 

הניסיון להעביר אחריות לתלמידים נתקל בהתנגדות גוברת של רבים.

את התלמידים ניתן להבין, הם רוצים שהמורים יצאו מגדרם כדי שהם יצליחו, את ההורים אפשר קצת להבין, הרי חלקם פתרו את ילדיהם מאחריות הכינו ולעסו את הצרכים, אבל גם בית הספר דורש מהמורים אחריות על הצלחת התלמידים ואת זה לא פשוט לקבל.

 

חינוך בעיניי הוא קודם לכל העברת המסר לאחריות אישית. מרגע שתלמיד קיבל על עצמו את האחריות להצלחתו, ככל הנראה הוא גם יצליח.

 

לדעתי המורה צריך להעביר את האחריות ללמידה ולהצלחה לתלמיד.

אני בכל אופן מברר בתחילת השנה עם תלמידיי את מידת ההצלחה שהם שואפיםאליה, זה נקרא תיאום ציפיות, וביחד איתם מנסים להגיע למטרות.

 

זה לגמרי לא פשוט כפי שזה נשמע, ואני מזכיר להם המון פעמים במהלך השנה את המדדים שלהם להצלחה.

 

מצד שני ישנה אחריות למורה לדאוג ללמד את כל הנושאים, לוודא מי מבין וקולט ובמידת הצורך לסייע ( בתנאי שהתלמיד יעזור לעצמו), להכין את התלמיד לסטנדרטים המצופים ולא להפסיק לעודד ולהרגיע.

מיכאל

 

 

בוקר אור

למדתי ממך משהו שאהבתי. "אחריותיות".

לגבי אחריות המורה. אני חושבת (ואף מקווה ) שמורה בעצם היותו מורה הוא אדם אחראי.

סיוע,תמיכה, הכנת חומרים, יצירתיות בהוראה ועוד הם חלק מחובתו של כל מורה.

למרות מעמדנו בחברה, צריך לזכור שאנו בעצם מגדלים, מחנכים את הדור הבא ,כלומר איך תראה דמותה של החברה הישראלית על כל היבטיה.

אספר לך מהיכן עלה במוחי הדיון.

לפני החופשה הצעתי לתלמידי תגבור נוסף לקראת בגרות. באופן מיידי הייתה התקוממות מדוע אני מענישה אותם. כלומר הם רואים את הלמידה הנוספת כ"עונש" ,ולא משהו שאולי היה צריך לבוא מהם.

דנו בנושא ,ולבסוף התקייים התגבור.

עוורוצה לשאול.

האם   כל אחד בהיותו תלמיד/ סטודנט  (ולא חשוב הגיל) היה מתקומם באותו אופן ?

שבוע טוב

ערב טוב,

אמנם זה פורום של מורים ותלמידים ואני רק אמא...אבל רציתי להציג את נושא האחריות מנקודת המבט שלי, ושל בתי (כפי שאני חווה... באמצעותה).
לכל תלמיד יש את מידת האחריות הפרטית שלו להשגיו וללימודיו , אבל...ברור לי לחלוטין שתלמיד שמרגיש שהמורה שלו אוהב את מה שהוא מלמד, יודע להעביר את החומר בצורה מרתקת, והוא גם בן אדם...מצליח להחדיר לתלמידיו מידה רבה של אחריות ללמידה, מוטיבציה ורצון להצליח באותו מקצוע.
(ובתי מגדירה מורה כזה כ "המורה האולטימטיבי" ). יש עדיין מורים כאלה...לצערי לא רבים מידיי. 
לפחות אצל בתי, מורגש ההבדל בין המורים השונים וכך גם ההבדל בין מידת האחריות והמוטיבציה שלה כלפי המקצועות השונים.

צטט: sagi2204 2008-04-27 21:16:35

ערב טוב,

אמנם זה פורום של מורים ותלמידים ואני רק אמא...אבל רציתי להציג את נושא האחריות מנקודת המבט שלי, ושל בתי (כפי שאני חווה... באמצעותה).
לכל תלמיד יש את מידת האחריות הפרטית שלו להשגיו וללימודיו , אבל...ברור לי לחלוטין שתלמיד שמרגיש שהמורה שלו אוהב את מה שהוא מלמד, יודע להעביר את החומר בצורה מרתקת, והוא גם בן אדם...מצליח להחדיר לתלמידיו מידה רבה של אחריות ללמידה, מוטיבציה ורצון להצליח באותו מקצוע.
(ובתי מגדירה מורה כזה כ "המורה האולטימטיבי" ). יש עדיין מורים כאלה...לצערי לא רבים מידיי. 
לפחות אצל בתי, מורגש ההבדל בין המורים השונים וכך גם ההבדל בין מידת האחריות והמוטיבציה שלה כלפי המקצועות השונים.

שלום לך סאגי,

את לא רק אמא,אלא את הכי אמא, ולעיתים האמא היא בין היתר גם  זאת שמעודדת ותומכת.

הרשי לי להסביר לך דבר שאולי אינו מנת חלקך.(של בתך)

מדיניות של משרד החינוך היא להגיש את כל סוגי התלמידים לבגרות. מרמת המוגברת ועד רמת האומ"ץ. מוטיבציה של תלמידים רבים ברמה המוגברת היא גבוהה , הם בעלי הישגם גבוהים ולחלקם מטרה אקדמית.

הקושי להנעה הוא בכיתות החלשות יותר.

נכון שתפקידו של מורה הוא לגרום להנעה אצל תלמידיו, אך אהיה מספיק כנה ,ואומר שלעיתים

מורה יכול לעשות "שמיניות" אם ברמת השיעור,דרך ההוראה, התייחסות וחיזוקים חיוביים ואינו משיג את מטרותיו.

אף אני איני מורה כי אם הורה.

לעניות דעתי, אחד הגורמים לילדים להתיחסותם האפטית משהוא היא באמת התחושה כי אין מחר.

משיחותי עם בני וחבריו למדתי להבין, לדעתם אין להם עתיד.

כך למשל רוב המידע החדשותי שהם מקבלים מדכא: אבטלה, אינפלציה, שחיטות שילטונית הגוררת שחיטות אזרחית, פשע, אלימות, טרור, כשהתחושה הכללית היא שאיש לא עושה דבר בנדון.

מעל כל זאת אין להם תחושה של המשך או נכון יותר שאיפה מוטיבטיבית להמשיך, מקומות העבודה הכדאיים או "שמכורים מראש" לבעלי קשרים או בעלי ממון. 

אין שום תחושה של חידוש או "ציונות" ישראלית, את הכל בנו כבר, עשו כבר כשלמעשה הכל משחק מכור.

בנוסף ההתפתחות הטכנולוגית  גורעת מיכולתם לתקשר ולהתבטא באופן ישיר.

יכולתם האישית למצוא תעסוקה או ליצור תעסוקה לעצמם לשעות הפנאי מצטמצמת לפעילות אינטר"אקטיבית"  - הם פשוט משועממים.

אין להם גירויים כמעט בכלל, פרט לגירויים אלקטרונים . 

אין להם גיבוי ריגשי עקב אילוץ הוריהם לרדוף אחרי הפרנסה וה"רווחה" .

אין להם כל גיבוי למעשיהם, כל המערכות פועלות על מנת לכסות את ישבנן, חשיבה עצמית, עשיה ופעילות קבורים תחת ביליון תקנות וחוקים (חוזר מנכ"ל וכו').

למעשה רדידות מחשבתית ופסיביות מעודדות על ידי הגופים האחראים, מהחשש שמא יאולצו "לתת תשובות" לגבי פעילות חריגה. 

* כל שנכתב כאן הינו מידע שליקטתי תוך כדי שיחות עם בני נוער.

עכשיו, תני להם סיבה להתאמץ.

מעבר לכל האמור כאן על ידי, אציין כי אני הורה פעיל במסגרת הצופים, הנוער עימו אני נפגש הינו נוער איכותי עם  מוטיבציה גבוהה וסולם ערכים גבוהה מהממוצע.

צטט: א אל אלע אלעד נחמד 2008-04-28 02:20:43

אף אני איני מורה כי אם הורה.

לעניות דעתי, אחד הגורמים לילדים להתיחסותם האפטית משהוא היא באמת התחושה כי אין מחר.

 

 

  היי אלעד הנחמד,

התחושה הזו שאתה מתאר מבטאת ייאוש.

מה זאת אומרת אין מחר, כולם מושחתים, אין עבודה, פרנסה, פשע, אלימות וטרור.

דווקא ממי שמתאר את עצמו כהורה פעיל גם בתנועות נוער את וודאי יודע, רואה ונפגש עם חבר'ה אחרים, שכן עושים, בונים ומתכננים. פועלים למען עתיד טוב יותר. נראה לי שתחושה כזו בקרב הנוער היא קריאה לעזרה והכוונה. אולי זו הזדמנות להסביר מהי אחריות אישית.

במקום לקטר ולהתייאש צריך לקחת יוזמה ולעשות דברים.

מיכאל

 

התחושה הזו שאתה מתאר מבטאת ייאוש.

 

מה זאת אומרת אין מחר, כולם מושחתים, אין עבודה, פרנסה, פשע, אלימות וטרור.

דווקא ממי שמתאר את עצמו כהורה פעיל גם בתנועות נוער את וודאי יודע, רואה ונפגש עם חבר'ה אחרים, שכן עושים, בונים ומתכננים. פועלים למען עתיד טוב יותר. נראה לי שתחושה כזו בקרב הנוער היא קריאה לעזרה והכוונה. אולי זו הזדמנות להסביר מהי אחריות אישית.

במקום לקטר ולהתייאש צריך לקחת יוזמה ולעשות דברים.

 

מיכאל

אכן הנוער כיום "מיואש", אולי אף דיכאוני משהוא.

אכן אותו נוער נפלא עימו אני בקשר, מנסה ללא הרף לעשות, ליצור, לשנות. אך כמות המכשולים, החוקים, המחסומים כל העת רק עולה.

אכן יש צורך בשינוי מגמה דרסטי הן בשעות ביה"ס והן בשעות הפנאי, אך עד אשר האוחזים במושכות השילטון לא יעשו שינוי זה אין לנו אלה להביט מהצד ולקוות לטוב.

אלעד,

 תמיד היו מכשולים. אתה חושב שפעם היה יותר טוב ?

במסגרת אירועי  60 שנות ... פעם תנועות נוער כמו הצופים ואחרות הקימו מדינה.

אתה חושב שהיה פשוט, לך תנסה להקים מדינה היום.

גם להקים חברה או עסק פשוט, זה לא פשוט.

הידעת? מכל 10 יוזמות רק אחת מצליחה.

אבל למרות זאת לא צריך להתייאש. מי הבטיח שיהיה פשוט וקל ?

היום הטרנד הוא להסיר ולהעלים מכשולים וקשיים, אין דבר כזה.

אחריות, יוזמה ויצירתיות לצד כישורי חיים אפשר להגיע ל...

מיכאל

צטט: א אל אלע אלעד נחמד 2008-04-28 02:20:43

אף אני איני מורה כי אם הורה.

לעניות דעתי, אחד הגורמים לילדים להתיחסותם האפטית משהוא היא באמת התחושה כי אין מחר.

משיחותי עם בני וחבריו למדתי להבין, לדעתם אין להם עתיד.

כך למשל רוב המידע החדשותי שהם מקבלים מדכא: אבטלה, אינפלציה, שחיטות שילטונית הגוררת שחיטות אזרחית, פשע, אלימות, טרור, כשהתחושה הכללית היא שאיש לא עושה דבר בנדון.

מעל כל זאת אין להם תחושה של המשך או נכון יותר שאיפה מוטיבטיבית להמשיך, מקומות העבודה הכדאיים או "שמכורים מראש" לבעלי קשרים או בעלי ממון. 

אין שום תחושה של חידוש או "ציונות" ישראלית, את הכל בנו כבר, עשו כבר כשלמעשה הכל משחק מכור.

בנוסף ההתפתחות הטכנולוגית  גורעת מיכולתם לתקשר ולהתבטא באופן ישיר.

יכולתם האישית למצוא תעסוקה או ליצור תעסוקה לעצמם לשעות הפנאי מצטמצמת לפעילות אינטר"אקטיבית"  - הם פשוט משועממים.

אין להם גירויים כמעט בכלל, פרט לגירויים אלקטרונים . 

אין להם גיבוי ריגשי עקב אילוץ הוריהם לרדוף אחרי הפרנסה וה"רווחה" .

אין להם כל גיבוי למעשיהם, כל המערכות פועלות על מנת לכסות את ישבנן, חשיבה עצמית, עשיה ופעילות קבורים תחת ביליון תקנות וחוקים (חוזר מנכ"ל וכו').

למעשה רדידות מחשבתית ופסיביות מעודדות על ידי הגופים האחראים, מהחשש שמא יאולצו "לתת תשובות" לגבי פעילות חריגה. 

 

* כל שנכתב כאן הינו מידע שליקטתי תוך כדי שיחות עם בני נוער.

 

עכשיו, תני להם סיבה להתאמץ.

 

 

מעבר לכל האמור כאן על ידי, אציין כי אני הורה פעיל במסגרת הצופים, הנוער עימו אני נפגש הינו נוער איכותי עם  מוטיבציה גבוהה וסולם ערכים גבוהה מהממוצע.

 

 

שלום אלעד,

הלוואי שרב הנוער היה אכן צרכן תקשורת. ואני כן מורה וגם אמא לשלושה ושומעת שיחותיהם. 

מזתומרת אין להם עתיד ? אני לא מרגישה בהם את הדכדוך. 

לא זוכרת שילדי וחבריהם הרגישו כך. הם יודעים בדיוק מה הם רוצים,יש להם מטרות. הם יודעים הרבה יותר מאשר אנחנו בתקופתם.

לכל תקופה מטרות שונות. החלוצים בנו את הארץ ,וזאת הייתה מטרתם ולילדינו מטרות מעט שונות ברוח התקופה (ולאו דווקא מטרות שליליות).

בתקופתי לאחר הצבא  הלכנו לאוניברסיטה, והיום הם נוסעים למזרח/דרום אמריקה ודוחים לימודיהם. מה פסול בכך ? 

איני חושבת שכל מה שקורה בארץ משפיע עליהם כפרטים. 

לסיכום אומר לך,שיש לנו יופי של נוער.  האלימות אולי גואה וצריך להלחם בה, אבל  צריך לבדוק באחוזים כמה הם מסך האוכלוסיה של גיל הנעורים.

ואל תהיה פסימי

 מוטיבציה מגיעה מהמילה motion- תנועה. מוטיבציה הינו מושג המתאר מניעים.

בכך שנטיל על הילדים אחריות לא בטוח שנפיק מהם את הניעות הזו.

על מנת להשיג מוטיבציה אצל הילדים, אנו צריכים להפסיק להתייחס אליהם כאחד ולהתחיל להתייחס אליהם ככל אחד מיוחד. כשהמערכת תשכיל שיש צרכים שונים לתלמידים וכשמורים יפסיקו רק לרצות שהתלמידים ישיגו ציונים בבגרות (והמורים באמת משקיעים את נישמתם ורוצים בשביל תלמידיהם) אלא יאהבו את מה שהם מלמדים, יאהבו  את תלמידיהם,יתנו יחס אישי, עידוד ותמיכה. יכירו את התלמיד באופן אישי, את הרקע שלו, את המשפחה שלו, ידעו על סביבתו. כשמורה יהיה רגיש לתלמיד באופן כזה שהוא רואה אותו מעבר לציון ושעורי הבית. לדוגמא כשהתלמיד לא עובד ולא מכין שעורים, כשנעדר וכו' שהמורה ינסה לבדוק מה הסיבות? מה המניע? יגרום לילד להבין שיש מי שעומד מאחוריו  יעודד את הילד ולא יצא מיד בפסיקה שהילד עצלן ולא מממש את הפוטנציאל. כל אלו יביאו לניעות ומוטיבציה אצל תלמידנו.

צטט: mikelda 2008-04-28 14:51:55

אלעד,

תמיד היו מכשולים. אתה חושב שפעם היה יותר טוב ?

 

ראשית הגדר טוב.

פעם לא "היה טוב" - היה פשוט, המדינה היתה שייכת לעם, את התרומה, גם אם בהקמת עסק כוונה לעם ולמדינה.

 

במסגרת אירועי 60 שנות ... פעם תנועות נוער כמו הצופים ואחרות הקימו מדינה.

אתה חושב שהיה פשוט, לך תנסה להקים מדינה היום.

 

כיום אין סיבה להקים מדינה, אבל יש צורך לשמור עליה ועל ערכיה.

אחת הרעות החולות כיום במיוחש במדינות העולם המערבי הוא הקפיטליזם, אליו כנראה התרגלת מאוד.

אין כל בעיה להקים מדינה סוציליסטית, זה כמעט בלתי אפשרי להקים מדינה קפיטליסטית. 

 

גם להקים חברה או עסק פשוט, זה לא פשוט.

 

הידעת? מכל 10 יוזמות רק אחת מצליחה.

 

ראשית אחוזי ההצלחה בהקמת עסקים / פרויקטים הרבה יותר קטנים, הסיבה העיקרית לכך היא רצון של צעירים להגיע להון רב בזמן קצר וללא מאמץ - אמרתי כבר קפיטליזם?

 

אבל למרות זאת לא צריך להתייאש. מי הבטיח שיהיה פשוט וקל ?

 

אתה פונה אלי? אני לא מיואש, אני משקף את המציאות כפי שאני רואה אצל הנוער עימו אני בקשר. 

 

היום הטרנד הוא להסיר ולהעלים מכשולים וקשיים, אין דבר כזה.

 

אחריות, יוזמה ויצירתיות לצד כישורי חיים אפשר להגיע ל...

 

מיכאל

* אין בדברי בכדי נבואת אימים ואף איני מייצג את כלל התחושות בקרב הנוער.

אני כן מביא מרחשי הלב אשר הגיעו לאזני. 

צטט: זוהר צפוני 2008-04-28 14:54:52

 

 

שלום אלעד,

¹הלוואי שרב הנוער היה אכן צרכן תקשורת. ואני כן מורה וגם אמא לשלושה ושומעת שיחותיהם.

מזתומרת אין להם עתיד ? אני לא מרגישה בהם את הדכדוך.

²לא זוכרת שילדי וחבריהם הרגישו כך. הם יודעים בדיוק מה הם רוצים,יש להם מטרות. הם יודעים הרבה יותר מאשר אנחנו בתקופתם.

לכל תקופה מטרות שונות. ³החלוצים בנו את הארץ ,וזאת הייתה מטרתם ולילדינו מטרות מעט שונות ברוח התקופה (ולאו דווקא מטרות שליליות).

בתקופתי לאחר הצבא הלכנו לאוניברסיטה, ⁴והיום הם נוסעים למזרח/דרום אמריקה ודוחים לימודיהם. מה פסול בכך ?

⁵איני חושבת שכל מה שקורה בארץ משפיע עליהם כפרטים.

לסיכום אומר לך,שיש לנו יופי של נוער. האלימות אולי גואה וצריך להלחם בה, אבל צריך לבדוק באחוזים כמה הם מסך האוכלוסיה של גיל הנעורים.

ואל תהיה פסימי

1. אין לי מושג מה מקובל בעיר אילת, באזור המרכז (גם באשקלון) רוב הנוער נמצא רוב הזמן מול המקרעים (טלויזיה, מחשב).

אלו שאין באפשרותם לבזבז זמן מול המרקע, מסתובבים בטל ללא כל מטרה ברחובות העיר, שיטוט שלעיתים מסתיים בוונדליזם או תקרית אלימה (שעמום).

לעומתך אני מעדיף נוער פעיל יותר, יצרני, לאו דוקה עובד למחיתו, אלה עם חשיבה מוגברת, יכולת אילתור וכו'.

2. לא טענתי שהנוער אטום וחסר רצונות או שאיפות, אני כן טוען כי התחושה הרווחת הינה שהסיכויים מאוד קטנים למימוש השאיפות.

3. מהם מטרות הנוער כיום לדעתך, ליצור אוכלוסיה טובה יותר, לתרום לסביבה, לדאוג לקשישים האלמנות והיתומים ?

את חייה בהקרנה פרטית של סרט שלא קיים במציאות.

רוב הנוער כיום נמצא במרוץ מטורף לפיסגה, ההשגיות היא היעד.

אולי לא שמת לב אך אנו חיים במדינה קפיטליסטית, כמורה אשר מנותבת היום להשגיות טוטאלית ללא כל קשר לחברתיות, קיויתי שתשימי לב לכך. 

4. ראשית לעומתך, חברי ואני אחרי הצבא הלכנו לעבוד.

נסיעה למזרח או למערב אינה מטרה ו/או יעד, ואין בכך כל פסול (נחזור לסעיף 3 בתגובתי)

אגב לימודים אקדמאים אינם העיקר בחיים, אני שניסיתי את יכולתי באוניברסיטה, נכשלתי ופניתי

 לתחום השכר ומאוחר יותר לתחום העיסקי. 

5. שוב ככל הנראה אילת הינה בועה מנותקת מההוויה הישראלית,  נוער שחשוף כל יום למידע  על אלימות, שחיטות שילטונית, פשיעה, טרור, מושפע גם מושפע.

הנוער אשר מרים מבט אל העתיד - עתידו - מתקשה לראות דברים באופן חיובי,

חוץ מזה אימרה שלך "איני חושבת שכל מה שקורה בארץ משפיע עליהם כפרטים" תלושה מהמציאות , מה זאת אומרת לא משפיע עליהם כפרטים? אז הוא משפיע עליהם כקבוצה?  או שמשפיע עליהם כ... ?

בודאי שיש השפע על הלך הרוח אצל בני נוער לאור הארועים אליהם הם חשופים, יתכנו קבוצות נוער הגדלות בחממות או ביקומים מנוטרלים אשר ההשפעה עליהם לא קיימת, אך נער אשר חשוף על בסיס היומי לחוסר, להפצצות טרור, לכסת"ח, לשחיטות שילטונית, להשגיות בכל מחיר, לחוסר חברתיות. לא יכול לפתח לתחושת ביטחון לא בסביבה ולא בממשלה.

הינה מובא משיחה שקיימתי עם בני נוער בגיל 16 "לדעתי צריך לבחור בטיקטטור בישראל, אחד כמו ליברמן, שיעשה סדר במדינה ..."

נוער שחושב שצריך להמיר את הדמוקרטיה בדיקטטורה הינו נוער מפוחד, נוער שלא רואה עתיד לו ולמדינה, נוער שהחוויה השילטונית בעיניו כפי שהיא כיום אינה נורמלית ולא מקובלת.

לסיכום גם לטענתי יש לנו נוער נהדר, את נושא האלימות אפשר לפתור אחרי שנצליח לברר מהם הגורמים לה (לפני שנציע פתרונות).

אני אדם אופטימי מטבעי, אך חשוב לי שאנשים יראו מהיכן ולאן הדברים מתקדמים.