בוקר טוב לכולם

במסגרת קבוצת האמנות בה אני פועל, עולה תמיד עניין הדיוק.

זהו מושג מאוד חמקמק, העלה אותו יותם קופרברג, ממיסדי הקבוצה.

להערכתינו (חברי הקבוצה) חשוב מאין כמוהו. אולי החשוב ביותר.

אין מדובר כאן בדיוק טכני, או ביכולת ציור או ההעתקה וירטואוזית.

מכיוון שפעולותינו בדרך כלל בתחום המיצב ו/או מיצג, הדיוק קשור בהגדרה הכוללת של הפעולה אותה אנו רוצים לעשות כדי שנרגיש שהיא "נכונה" עבורינו לפחות.

לעיתים חלק הארי של העבודה על פרוייקט כלשהו הוא דיונים אינסופיים על המהות והאופן שבו יבוצעו הדברים. הדיונים הללו מתישים הרבה יותר מהעשייה עצמה, ולא פעם יש רצון לפרוש (שלא לדבר על האמוציות שמעורבות...) אבל לקראת תאריך היעד הדברים מתכנסים להם ונהיים ברורים ונכונים עבורינו . למשל כרגע אנו מתכוננים לתערוכה בסוף מאי. הדיונים לגביה נערכים כבר חצי שנה מספר שעות בכל שבוע, ושרפו כבר הרבה מאוד טבק, רוקנו הרבה מאוד בירות, יין ושאר עזרים טקטיים. ועדיין ההתכנסות לאותו דיוק, לא הופכת להיות קלה.

אחרי כמעט שנתיים של עבודה משותפת, אנחנו עדיין לא יודעים להגדיר את  הדיוק הזה אבל יודעים לפחות לכוון אליו.

להערכתי, המושג הזה חשוב בכל תחומי האמנות בעבודה יחידנית או קבוצתית, והבנתו, או לפחות התכוונות אליו יכול מאוד לשפר את התוצאות מבחינת היוצר.

הם גם לכם כיוצרים, בודדים יש התלבטיות בקשר לאותו "דיוק"?

האם האוצרים יודעים להגדיר מהו ה"דיוק" הזה מבחינתם?

והאספנים?

תגובות יתקבלו בברכה

עדן 

עדן היקר

בתוך החתימה שלך נמצאת התשובה מבחינתי.

אתה כותב-

"אין האור ניכר כי אם מתוך החושך"

כדי להגיע לדיוק המיוחל , צריך להבין מהי המטרה.

כל אדם ואדם ,בכל פעולה שהוא עושה- רצונו היחיד הוא להרגיש את "האור".כל החיים האלה עוברים אך ורק בחיפוש אחר "האור" המיוחל (גם אם ננסה לומר אחרת...)

האמנות יכולה לתאר המון דברים בתוך התחום בין האור לחושך, או גם להיפך, ומדוייק יותר - בין החושך לאור.

כמובן, התפיסה האישית של האדם לגבי "האור" או "החושך" זהו המגוון של היצירות שהאמנים יוצרים.

אבל מטרתם היא משותפת!

אם תהיו ממוקדים במטרה , תחסכו המון זמן

ומהי התוצאה הויזואלית שתביאו...?

אני בטוחה שאם תווכנו לסוף ,למטרה , כל שלב בדרך יהיה מדוייק.

שיהיה המשך שבוע נפלא

שכולו אור ואהבה

נועם

עדן, כרגיל, קולע בול עם הרעיונות המקוריים שלך.

איזו מלה יפה, "דיוק". היות ואני עובדת בדרך כלל לבד (פעם או פעמיים יצרתי יצירה משותפת עם אמן אחר), כל הוויכוחים האינסופיים האלה מתנהלים ביני לבין עצמי, לפעמים זו מלחמה קשה, וכמובן, אני לא מתכוונת לטכניקה, למרות שהיא גם כן חלק מן המאבק הזה.

מבחינתי, כל השלבים והאלמנטים של היצירה כרוכים זה בזה לבלי הפרד, כלומר הקונצפט, בחירת החומר, סוג הנייר, טכניקה, גימור, איכות, הדימוי וה"אמירה" - אי אפשר לומר איפה נגמר אחד ומתחיל אחר. אי-התאמה באחד התחומים האלה ישפיע על היצירה כולה וישנה את אופיה  ואת התחושה שהיא אמורה להעביר.

דיוק זו תחושה, שאני צריכה שתלווה אותי בכל שלב בעבודה. אבל תיפח רוחי אם אני יכולה להגדיר את זה במלים (את זה היטבת לעשות). אני יודעת שאני אוהבת שהעבודה תיראה "מאוזנת" בכל שלב שבו היא יוצאת למנוחת לילה, כלומר שלא אקום מן הכן לפני שאני מרגישה שאילו רציתי - יכולתי להשאיר את התמונה במצב גולמי זה ולהכריז עליה כגמורה.

אמנם אינני מגדירה במלים קונצפט לפני תחילת העבודה, אבל אני כן מבלה שעות במחשבה,  בהתבוננות בתמונה שעומדת מולי על הכן, בלתי גמורה. בדרך כלל  אני "חושבת" בתמונות מול הציור הלא גמור שלי. אני יכולה לבהות בו שעות, ואז לתקן משהו קטן בכמה דקות עבודה, או להיפך - להחליט לעשות עשר סקיצות כדי להמחיש לעצמי איך זה בערך ייראה, ואז לבחור מתוכן את המתאימה ביותר - הדומה במידה מספקת לאותו "מקור" עלום בדמיוני. זה מאבק מתסכל, ועולים כל מיני רגשות מנוגדים, בדיוק כמו שאתה מתאר בוויכוחים שמנהלים חברי הקבוצה שלך.

הייתי אומרת שדיוק מבחינתי הוא ניסיון להדביק פער שבין  אידיאה למציאות. זה לא עניין טכני.  הדימוי הנכון מבחינתי הוא בעל חשיבות עליונה (כתבתי פעם "סקיצה טובה היא חצי עבודה" - ועל סקיצה טובה אני לפעמים משחיתה הררי נייר, מי לא בעצם). 

אני לא מדברת על טכניקה אלא על  תחושה של  "בינגו" כשאני מצליחה למצוא, בין אלפי דימויים אפשריים, דימוי אחד שמרגיש לי נכון. ואז ישנו הצבע הנכון, ושוב, זו לא שאלה טכנית. ורוד כהה או חום בהיר זה לא עניין של טכניקה אלא של אמירה וזו  הרגשה, שבאה ישר מעמקי הקרביים.

אני עובדת במישור דו-ממדי, עניינים אלה הם הם כל המהות. כל מה שיש לי הוא משטח הציור, אני רוצה להשאיר את הטקסט לפרשנים. בכל בחירה יש אמירה רבת משמעות.

מעניין שכללת גם את האוצרים והאספנים. גם אני הייתי שמחה לדעת מה הדבר הזה מבחינתם.

נועם, אני חייבת לציין שתגובתך ריגשה אותי. כל כך מדויק.

נועם

תודה על התגובה ועל הכוכב.

לא בטוח שלכך אני מתכוון.

זה לא העניין של להתמקד (שגם זה קשה כשלעצמו).

זה איך לעשות את הדבר נכון.

אתן דוגמה, מאירוע "פרויקט שיקום כח ההרתעה"  שעשינו במסגרת ארועי "הערה 11" של קבוצת סלמנקה.

 באירוע הזה קיפלנו 1000 מטוסים מנייר וערכנו אותם כטייסות מסודרות, בכניסה ל"חצר סרגי" (מקום קסום כשלעצמו) בירושלים.

בסרט שבקישור לעיל רואים את הפעולה עצמה.

כשיצאנו לדרך, כמה חודשים לפני, לא ידענו מאיפה להתחיל? (וכבר היינו אחרי כמה אירועים מוצלחים) מיצג, מיצב, מטוסים, סירות צפרדעים? כמות, אש, כיבוי, שריפות, בפנים , בחוץ, איך לסדר, איך לקרוא לזה, לבוא מוכנים, לבנות תוך כדי ועוד המון שאלות שלכל אחת אין תשובה אחת נכונה, או ש...

יש כנראה את התשובה הנכונה ביותר, משום שלאחר המון המון התלבטויות בסוף יצא מה שיצא.

 וזה הולך בשלבים, כלומר OK החלטנו על מטוסים, אז איך מציבים אותם, עוד שלושה שבועות של נסיונות, אחר עך , האם נדליק אותם, לפני אחרי ובאמצע, מה יהיה מודפס על המטוסים, באיזה כוון, וככל שמתקדמים עוד שאלות, שלכאורה נראות משניות, אבל אנחנו לקחנו אותן ככבדות משקל.

והתהליך הזה מתיש, כזה, שממש לאחר כל אירוע כזה, יש כמה שאומרים זהו! לא עושים כזה יותר... ואחרי כמה ימי מנוחה חוזרים לסורנו ולפרוייקט הבא.

אני מאמין שגם, נגיד, לצייר יש התלבטויות, דומות, מה לצייר, איך, מה להראות, מה לא, עד כמה לפרט, כמה להתערב, איפה לא, כמה להפשיט (אבסטרקט), והכל כדי שירגיש נכון, לפחות מבחינתו. ולמכלול של ההחלטות הלו אני קורא דיוק.

אין לי ספק בנחיצותו של התהליך. השאלה שלי האם אפשר להגדיר אותו בצורה מסודרת על מנת שיהיה פחות מתיש, ואולי גם יעיל יותר (עד כמה שמותר להשתמש ב"יעיל" באמנות) 

ואשר לחתימה שלי. אכן המשפט לקוח מנחמן מברסלב (עד כמה שאני זוכר), וכוונתו רוחנית. אם כי אני לוקח אותו יותר ברמה הגשמית שלו: כלומר אי אפשר להבחין באור ללא החושך (למשל באור הכוכבים אפשר להבחין רק בחושך)  - שהוא נקודת הייחוס  . כך גם בכל דבר, לא ניתן לדבר עליו ללא נקודת ייחוס כלשהי.

רונה,

תודה על התגובה.

אני יכול להסכים עם הדברים. אולי גם לכך שהעניין אינו טכני, ולכן כנראה אין דרך "לייעל" אותו.

אהבתי את ה"בינגו", למרות שאצלי המושג מתקשר בעיקר בשרות מילואים בשטחים...

המושג דיוק מאוד חמקמק ואני חושבת כמו רונה , שהוא קשור לכך שכל אספקט של העבודה

הוא בדיק כפי שצריך להיות וכל אלטרנטיבה אחרת פחות טובה.

אצלי אישית הדרך לנסות להגיע לדיוק בד"כ כרוכה בהרבה התלבטויות, גם מול הסקיצות לפני תחילת העבודה על הקנווס ( כולל ההחלטה אם בכלל לצייר לפי הסקיצה ) חלק גדול מהזמן ברוטו שלוקח לי לצייר אני יושבת מול הציור ומתבוננת בו וחושבת איך אפשר יותר.

לפעמים האינטואיציה מובילה ישר לפתרון הנכון, ואפשר להמשיך להתלבט אך ההחלטות נשארות כפי שהיו בהתחלה. אני מנסה לזהות מצבים כאלה ולא לבזבז את הזמן בהתלבטויות.

ולפעמים ה'יותר טוב' יכול לבא לידי ביטוי רק בציור הבא.

בקיצור , אני חושבת שלדייק ללא חשיבה מסודרת על כל פרט ופרט אפשר רק בעזרת אינטואיציה.

לדעתי כיוון שאתם פועלים כקבוצה, והרעיונות והכוונים דומים אך האינטואיציות שונות,

אין דרך קיצור. הדרך היחידה שאולי אפשרית, היא להגדיר עבור כל פרויקט מוביל אחד, ולתת לו לנהל את תהליך קבלת ההחלטות ולאינטואיציות שלו להוביל.

צהריים טובים,

גם אני חושב שדיוק טוב בא מהבטן. מהאינטואיציה.

אני לעומת הדיוק, אוהב גם את הרישול. אני חושב שחוסר הדיוק הוא גם מטרה. זה ניכר ביצירות שלי. וזה מעניק לי חופש.

השאלה הגדולה- האם דימוים מהמציאות כמו גוף או עץ, מעניינים אותי. ואישית, לא.

אני אוהב כתמים ומשיכות מכחול, וזוהי דרכי.

אני מכבד אמנים המעתיקים היטב את המציאות אולם אני לא מסוגל ולא רוצה במציאות.

אני רוצה דימוי הנוצר רק ע"י הטכניקה וממבט על תחילת סופה של היצירה.

לסיכום, מה שחשובים לי הם- הרישול, האיזון והקומפוזיציה. לא המציאות עצמה.

צחי

תודה על תגובתך.

כבר בראשית דברי כתבתי שאני לא מתייחס לדיוק הטכני , אלא לכך שהעבודה תהיה  מדוייקת, גם אם יצאה מהבטן.

והנה ננסה לקחת כמה מהושגים שחברינו מציעים: "בינגו" , "תואמת ציפיות", "הפתרון הנכון" , "האור" ועוד.

למשל, אם אקח ציור מהשנים הארונות של משה גרשוני, שאין ספק ש"יצא מהבטן", עדיין אני יכול לדבר עליו במונחים של "מדוייק" אולי בכוון שרונה ציינה - איזון, אולי במושג ה"בינגו" כי הוא פוגע, כי בזוויות של העין נהיה לי לח כשאני רואה כזה.

משה גרשוני - ציור (מלונקק מהבלוג של יונתן אמיר)  

כלומר, גם אם מציירים "מהבטן" אפשר לדבר במושג הזה.

ראה כמה מדוייק 

פעם ראיתתי סרט ארוך עליו (גרשוני) ועל ההתחבטיות שלו, עד שיוצא לו הדיוק הזה, זה לא בא לו בקלות... 

 

צטט: צחי1974 2008-04-28 13:46:04

ראה כמה מדוייק

 

עדן, אני חושב שכדאי לראות יצירה כמו של גרשוני במציאות משום הגודל.

לגבי דיוק, אני שואל אם בלימודים אקדמיים של אמנות במידרשה יש קורסים במהי אסתטיקה מבחינה פילוסופית ומהו הרגע האסתטי.

זה חשוב כי בעיניי המדוייק, שאתה מתכוון אליו,  הוא הרגע האסתטי.

צחי

הנושא לא חשוב, הסגנון, תוכן העבודה לא חשובים, לא קשור אם זה ציור ריאליסטי או מופשט (גם לי יש ציורים מופשטים לגמרי). או אם זה וידיאו ארט או מיצג. הצורך בדיוק נובע מהרצון של האמן לתקשר. ליצור קשר.

כל אחד מתקשר במדיום שנוח לו לעבוד בו, או המדיום שהוא מרגיש אליו הכי הרבה קרבה. זה שמעביר את רעיונותיו הכי טוב. 

 האמן מנסה לתקשר הרגשה או רעיון, באופן ויזואלי, ושהמסר יעבור ויהיה ברור (אפילו  כשהמסר הוא  בלבול והסתרה - גם זה צריך להיות ברור מהיצירה).

חשוב לדייק כי בסופו של דבר אמן מסתכל על יצירתו ואומר בסיפוק מסוים, כן, זה מה שרציתי להגיד. לא פחות, לא יותר.

 זו הרגשה נפלאה כשזה קורה.