Pro(s)duction - photo by Rei Dishon

 

ולא אני לא מדבר על הברוז של דודו גבע....

אני לא יודע כמה מכם ראו את הוידאו של ההרצאה של וויליאם מק'דונו מבשר המהפכה התעשייתי הבאה (וידאו שם התנוסס לו בראש הפורום) אבל הברווז שהוא מציג בפתח הרצאתו אינו מניח לי וחוזר אלי בסיוטים בלילה.

 

למי שעדיין לא ראה בפתח הרצאתו הוא מציג את ברווז הגומי הצהוב המפורסם שלחלקנו יש במקלחת ושואל שאלה פשוטה: "איך יכול להיות שחברה מייצרת מוצר שמגיעה עם תוית שאומרת - "החומרים מהם עשויי מוצר זה ידועים למדינת קליפורניה כמסרטנים וגורמים לבעיות פוריות" (מה ? בשאר העולם הם עדיין לא יודעים שהם מסרטנים ? ר.ד)  - ולאחר מכן מוכרת את המוצר הזה לילדיה - לעתידה ?

 

לפני מספר שבועות במסגרת פרוייקט שהיה לי הייתי בחנות סקס. שם על אחד המדפים הציץ אלי אותו ברוז גומי חמוד - כשניגשתי לראות מה הברוז החמוד והתמים הנ"ל עושה לו על המדף בחנות סקס הסתבר לי שהוא רוטט להנאתו ולא ממש מיועד לילדים אלה כצעצוע סקס עליו נכתב בפירוש שהוא עשוי מחומרים ידידותיים למשתמש ולסביבה ושאינם גורמים לאלרגיות. (וגם מחירו הוא בהתאם). אותו ברווז הציג לי בבירור את הפרדוקס בו אנו חיים היום.

 

כאן אני שואל את השאלה - מה כשאנו עושים סקס אנחנו רוצים להיות סופר בטוחים ולא לפגוע בעצמינו, אבל אחרי שכבר עשינו סקס והבנו ילדים לעולם אין לנו בעיה להרעילם ולפגוע בעתידם (וגם בעתידנו ?)

 

לפני כמה ימים ראיתי כתבה בעיתון שהזכירה לי את הנושא מכיוון אחר - "סין כי היא מחזירה לנמלה אונייה שעליה משלוח נשק לזימבבואה לאחר שפועלים בדרום אפריקה סירבו לפרוק את הספינה ומדינות נוספות באזור מנעו ממנה מלעגון בנמליהן." - הנה דוגמא למוצר מאוד "מועיל" שסרבו לקבל אותו והחזירו אותו ליצרן כי הוא פשוט הורג (עם נשק זה יותר קל כי הפעולה שלו מאוד מהירה, אם "נשקים" אחרים זה קצת אחרת....).

 

אני גם מצרף את המאמר בעיברית על המהפכה התעשייתי החדשה של ויליאם מקדונו והוא הוא מציג את משנתו לגבי פסולת =מזון - המאמר באדיבות מכון ה.ש.ל  בתרגומה של אילנה גולדברג.

 

 

 

 

 

 

 

צטט: רעי דישון 2008-04-29 00:57:37

הברווז בכה מאוד....

ולא אני לא מדבר על הברוז של דודו גבע....

אני לא יודע כמה מכם ראו את הוידאו של ההרצאה של וויליאם מק'דונו מבשר המהפכה התעשייתי הבאה (וידאו שם התנוסס לו בראש הפורום) אבל הברווז שהוא מציג בפתח הרצאתו אינו מניח לי וחוזר אלי בסיוטים בלילה.

למי שעדיין לא ראה בפתח הרצאתו הוא מציג את ברווז הגומי הצהוב המפורסם שלחלקנו יש במקלחת ושואל שאלה פשוטה: "איך יכול להיות שחברה מייצרת מוצר שמגיעה עם תוית שאומרת - "החומרים מהם עשויי מוצר זה ידועים למדינת קליפורניה כמסרטנים וגורמים לבעיות פוריות" (מה ? בשאר העולם הם עדיין לא יודעים שהם מסרטנים ? ר.ד)  - ולאחר מכן מוכרת את המוצר הזה לילדיה - לעתידה ?

לפני מספר שבועות במסגרת פרוייקט שהיה לי הייתי בחנות סקס. שם על אחד המדפים הציץ אלי אותו ברוז גומי חמוד - כשניגשתי לראות מה הברוז החמוד והתמים הנ"ל עושה לו על המדף בחנות סקס הסתבר לי שהוא רוטט להנאתו ולא ממש מיועד לילדים אלה כצעצוע סקס עליו נכתב בפירוש שהוא עשוי מחומרים ידידותיים למשתמש ולסביבה ושאינם גורמים לאלרגיות. (וגם מחירו הוא בהתאם). אותו ברווז הציג לי בבירור את הפרדוקס בו אנו חיים היום.

כאן אני שואל את השאלה - מה כשאנו עושים סקס אנחנו רוצים להיות סופר בטוחים ולא לפגוע בעצמינו, אבל אחרי שכבר עשינו סקס והבנו ילדים לעולם אין לנו בעיה להרעילם ולפגוע בעתידם (וגם בעתידנו ?)

לפני כמה ימים ראיתי כתבה בעיתון שהזכירה לי את הנושא מכיוון אחר - "סין כי היא מחזירה לנמלה אונייה שעליה משלוח נשק לזימבבואה לאחר שפועלים בדרום אפריקה סירבו לפרוק את הספינה ומדינות נוספות באזור מנעו ממנה מלעגון בנמליהן." - הנה דוגמא למוצר מאוד "מועיל" שסרבו לקבל אותו והחזירו אותו ליצרן כי הוא פשוט הורג (עם נשק זה יותר קל כי הפעולה שלו מאוד מהירה, אם "נשקים" אחרים זה קצת אחרת....).

אני גם מצרף את המאמר בעיברית על המהפכה התעשייתי החדשה של ויליאם מקדונו והוא הוא מציג את משנתו לגבי פסולת =מזון - המאמר באדיבות מכון ה.ש.ל  בתרגומה של אילנה גולדברג.

רעי,

תודה על הדיון, והנה כמה הערות לרגל המצב:

 

1. אסור לייבא/ לייצר/ למכור/ לשווק צעצועי ילדים המכילים PVC.

2. אם אתה קונה מוצרים במקומות בהן אין בדיקה, במחירי רצפה, בעיצוב וגימור מדרגה נמוכה - אל תתפלא אם תקבל את קוקטייל הרעלים באותו מחיר.

3. זה נכון, כמובן, לכל מוצר, ולא רק למוצרי ילדים ותינוקות.

4. אל תשכח שכל מוצר שקנית במחיר זול באופן תמוה - יוצר בידי ילדים/ בתנאי עבודה / בתנאי שכר/ בתנאים סניטריים גרועים במיוחד.

5. המאמר "המהפכה התעשייתית הבאה" נכתב על ידי מייקל בראונגארט ווויליאם מקדונה לפני כעשור!

6. ספרם "from cradle to cradle" המציג פיתוח והרחבה עם דוגמאות רבות, יצא כבר בשנת 2002. כדאי להתעדכן.

7. מרכז השל (http://heschel.org.il/heshelphp/) נקרא על שמו של אברהם יהושע השל, ולא מייצג ראשי תיבות.

8. המאמר שהעלית, קטעי הוידיאו של מקדונה, וכל ההערות אותן העליתי - כבר נדונו פה בעבר מספר פעמים. נראה לי שזה יכול לעניין אותך, ולכן אני ממליץ לך לקרוא קצת אחורה בדיונים (גם בקהילת העיצוב עובד..)

 

יום נעים, 

1. תגיד את זה למנכ"ל אחת החברות הגדולות במשק שעד היום כוסות קפה מתנה שחילקו (צבועות בצבע רווי עופרת) נמצאות בבתים של אנשים ש"נהנים" מהן כל בוקר.

2. אני כמעט לא קונה - ואני מתכוון - קונה בכלל.

3. נכון.

הבעיה היא המודעות של אנשים - כולל חברים - איך אותם מחנכים ומשנים תפיסת מודעות ? אתה יכול לקרוא איך ניסיתי כאן.

5. אני סטודנט שנה חמישית לעיצוב תעשייתי - החומר הנ"ל - למרות שיצא לפני עשור עדיין לא נכנס למערך הלימודים - למרות שאנחנו דור העתיד של יצור המוצרים. אולי 20% מעמיתי לספסל הלימודים ראו את ההרצאה הנ"ל.

6. מוכר וידוע .

7. תודה על התיקון.

8. אני אשמח אם תוכל להפנות ללינקים - אני לומד במחלקה עיצוב תעשייתי במסלול של חברה וסביבה לכן אני די מודע לחומר ואינפורמציה הנ"ל - הבעיה היא לעיתים שיש יותר מדי מידע.

הקפיטליזם !!!

 

ככה זה כשמפקירים את חיי הציבור בידי תאגידים פרטיים שכל מטרתם הינה רווח ולא רווחה.

ככה זה בחינוך, בבריאות, ברווחה ובכלל.

לצערי מדינת ישראל חרטה על דיגלה את היעד- יותר כסף לעשירים ושיז..נו כל השאר. 

רעי,

עניתי לך בירוק בתוך הטקסט שלך.

יאיר

צטט: רעי דישון 2008-04-30 01:15:03

1. תגיד את זה למנכ"ל אחת החברות הגדולות במשק שעד היום כוסות קפה מתנה שחילקו (צבועות בצבע רווי עופרת) נמצאות בבתים של אנשים ש"נהנים" מהן כל בוקר.

ידידי, אני אומר את זה בכל מקום אפשרי כבר הרבה מאוד שנים.

למה אתה לא קורא למנכ"ל בשמו? מדוע אינך מציין את שם החברה? מדוע אינך מתקשר לומר לו בעצמך?

2. אני כמעט לא קונה - ואני מתכוון - קונה בכלל.

סחתין! כמה חבל שכרטיס הטיסה שלך ל- Burning man  (מגניב ומומלץ ככל שיהיה) מסדר לך מנת זיהום גבוהה יותר מאשר חובבי קניות ומותגים.

3. נכון. תודה

הבעיה היא המודעות של אנשים - כולל חברים - איך אותם מחנכים ומשנים תפיסת מודעות ? אתה יכול לקרוא איך ניסיתי כאן.

 

קראתי, הגבתי, כיכבתי. (בלי שאף אחד ישמע: אני לא משוכנע ששוקולד משתבח אחרי שאתה מבריג לתוכו ברגים מצופים במתכות כבדות. אולי כדאי לשכלל את התרגיל שלך לשנה הבאה...)

5. אני סטודנט שנה חמישית (חמישית? יש לכם מסלול חמש שנתי?) לעיצוב תעשייתי - החומר הנ"ל - למרות שיצא לפני עשור עדיין לא נכנס למערך הלימודים - למרות שאנחנו דור העתיד של יצור המוצרים. אולי 20% מעמיתי לספסל הלימודים ראו את ההרצאה הנ"ל.

ומה בדיוק אתה רוצה להגיד בזה? תגדיל את המאמר ותלה אותו על לוח המודעות של כל קומה בבניין שלכם.

אתה בטוח שזה המקום להתלונן על תכנית הלימודים שלך? אני מציע לך לדבר עם הדיקן/ ראש המחלקה/ ראשי חוגים/ מרצים/ סטודנטים.

קרא את הספר Cradle to Cradle עליו המלצתי לך במקום להתקע במאמרים המוקדמים. 

6. מוכר וידוע .

למי?? זה ממש מוזר. אתה מספר שרק מעט מחבריך ראו את ההרצאה (האם אתה מתכוון לזו הקצרצרה באינטרנט?) ובקושי מכירים את "המהפכה התעשייתית הבאה", אז מי בדיוק קרא את הספר הנ"ל ואת המאמרים והמחקרים הנילווים לו? קריאת התקציר באתר לא נחשבת.

7. תודה על התיקון. בשמחה

8. אני אשמח אם תוכל להפנות ללינקים - אני לומד במחלקה עיצוב תעשייתי במסלול של חברה וסביבה לכן אני די מודע לחומר ואינפורמציה הנ"ל - הבעיה היא לעיתים שיש יותר מדי מידע.

יש המון חומרים (יותר מדי מידע? היתכן שיש דבר כזה? או שאולי מעצבים לא אוהבים לקרוא יותר מדי ומעדיפים יצירתיות פורצת ושישרף העולם?!) ולכן אם אתה מעוניין בלינקים - נסה לכוון אותי לנושא בו אתה מתעניין, החומר שכבר קיבלת וקראת  - ואשמח לעזור לך.