בדצמבר 7002 נכנסה לתוקף הוראת שעה, למשך שנתיים, ובה נקבע כדלקמן:

 

 

1. בית המשפט הדן בעניינים הנוגעים לילד, יתן לילד להשמיע את רגשותיו, דעותיו
     ורצונותיו.

 

2. האמור לעיל הוא לגבי כל ילד מעל גיל 6 ובחריגים מסויימים גם מתחת, תלוי בבגרותו
    של הילד.

 

זו הוראת השעה. היא מהפכנית במובן הזה שעד לפני אותה הוראת שעה, במרבית פסקי הדין (והספרות המקצועית) גילם של הילדים אשר נשמעו בבית המשפט לא היה פחות מעשר שנים, וכעת הורידו את הגיל לשש שנים.

 

 

משהו בנימה אישית:

אני זוכר שכאשר הורי התגרשו בפעם הראשונה (כן הם התגרשו פעמיים, ואני נכחתי בחתונה השנייה שלהם) הייתי בן 11. אני זוכר את עצמי נחוש , ומגובש, והיה ברור לכולם שאני נשאר עם אבי, ואפילו לא ניסו לשכנע אותי אחרת.  במסגרת עבודתי אני גם רואה ילדים בני  עשר שנים, ותשע שנים, שהם מוגבשים, ויש להם יכולת לעמוד על דעתם "ולהלחם" כנגד כל המערכות.

 

מסופקני אם הורדת הגיל בו בית משפט ישמע את הילד לגיל 6 היא דבר נכון, אפשרי, ויכולה לתרום במשהו, ואולי אף יותר מזאת - חס וחלילה עשויה להסב נזק.

יש לי בת  - בת חמש. בוגרת מאד לגילה. עדיין איך אפשר לבקש מילדה בת חמש או שש לשבת מול שופט, ולהניח על כתפיה את השאלה מי יגדל אותה.

 

נכון עשה מתקין התקנות שלא הפך הוראה זו להוראה קבועה אלא רק להוראת חוק בה הדברים יבחנו בכמה אלפי מקרים בשנתיים הקרובות.

 

ואני רואה בזאת עוולה שילד ולא משנה עד כמה קטן הוא, כל עוד הוא מסוגל להביע במילים או בהתנהגות את רצונו או נטייתו או אפילו מבלי להביע את רצונותיו שיחרץ דינו מבלי שהוא מופיע ומבלי שהשופט יתרשם ויראה ולו גם לשם ראייה בלבד את נשוא פסיקתו.

 

לדעתי אין יתרון אמיתי ממשי לפסיכולוגית או לעובדת סוציאלית על שופט, הכל עניין של אינטואציות ואם השופט מצוייד באינטאיציות חזקות הרי שהוא ידע להחליט לא פחות טוב מהעובדים שנחשבים מקצועיים.

כמובן שהוא צריך לקחת בחשבון גם את דעתם של בעלי המקצוע.

 

אין שום רע בכך שילד בן חמש ואף ארבע יופיע בפני שופט ויגיד שהוא רוצה להיות עם אבא או עם אמא או אף ידבר שטויות ויעשה ככל העולה על רוחו.

 

מה שלא מקובל זה המצב הנוכחי שבו הפסיקה נעשית מבלי שהשופט מתרשם מהילד.

 

דילמה לא פשוטה מההיבט הרגשי של כל המעורבים .

מצד שני הזדמנות לאדם לבטא את תחושותיו האמיתיות .

נשאלת השאלה האם יש לילד בגיל כזה בשלות רגשית שהרי קיים פער בין גיל רגשי לגיל כרונולגי אצל לא מעט ילדים או האם הוא נתון לסחיטה רגשית מצד אחד ההורים ?

 

נתתי כוכב על הנושא המענין.

עדי

אני לא חושבת שילד בן 6, בוגר ככל שיהיה, מסוגל בכלל להביע עמדה מגובשת לגבי ההורה המשמורן. ילד בן 6, בהחלט יכול לגולל את חוויותיו עם כל אחד מההורים, אולם ההכרעה בנושא, בגיל כה פעוט, עדיף שתישאר בידי הגורם המקצוען.

צריך לשים לב שילד בן 6 עלול להיות משופע ממניפולציות של הורה כזה או אחר,והרי אנחנו רואים זאת כל הזמן.

אגב, אם כבר בנימה אישית- כשאני הייתי בת 6, התבקשתי לבחור אם מי אני רוצה להיות בחדר: עם אח א' או אח ב'. אחד מאחיי הפעיל עליי מניפולציה, ובחרתי בו כשותפי לחדר

השאלה היא.. מיהו השופט שיהייה רגיש מספיק להבין מה הילד אומר. ולהסיק מכך את המסקנות הנכונות

הופעה בבית המשפט עם ילדים בגיל רך לא מתבצעת באולם הדיונים אילא בלשכת השופט או יותר טוב בחדר "משחקים" הערוך במיוחד לזה..

לדעתי חשוב לשמוע את הילד במקרים מסוימים.. גם אם הוא מתחת לגיל 6!

 

לדוגמא:

אם שמנסה להרחיק ילד מאב, וטוענת (עדים גם יש) שהילד אמר שאבא מרביץ לו.

מאד יתכן שהוא אומן לדקלם את המשפט הזה "אבא מרביץ לי"

שופט רגיש יבחין מיד האם הילד מדבר מתוך נסיון, או שהוא מדקלם את המשפט כדי לעשות לאימא "טובה"

 

 

צטט: Dede 2008-04-30 17:43:20

השאלה היא.. מיהו השופט שיהייה רגיש מספיק להבין מה הילד אומר. ולהסיק מכך את המסקנות הנכונות

הופעה בבית המשפט עם ילדים בגיל רך לא מתבצעת באולם הדיונים אילא בלשכת השופט או יותר טוב בחדר "משחקים" הערוך במיוחד לזה..

לדעתי חשוב לשמוע את הילד במקרים מסוימים.. גם אם הוא מתחת לגיל 6!

 

לדוגמא:

אם שמנסה להרחיק ילד מאב, וטוענת (עדים גם יש) שהילד אמר שאבא מרביץ לו.

מאד יתכן שהוא אומן לדקלם את המשפט הזה "אבא מרביץ לי"

שופט רגיש יבחין מיד האם הילד מדבר מתוך נסיון, או שהוא מדקלם את המשפט כדי לעשות לאימא "טובה"

 

הבעיה היא ששופטים הם לא עו"ס וגם לא פסיכולוגים מומחים לילדים. שופטים אמונים על הדין, ובטרם החלטתם לכאן או לכאן, ובמיוחד בנושאים כה רגישים הם נעזרים בבעלי מקצוע. כך שעדיף שהילד ייפגש עם עו"ס או פסיכולוג מנוסה וזה האחרון יעביר את המלצתו לשופט- כל אחד שיתמקד בתחום מומחיותו.

 

 

אסור לתת לילד להחליט היכן הוא יתגורר לפחות עד גילים 13-15 תלוי בבגרות הילד כי עד גיל זה הילד לא יודע להחליט מה טוב יותר עבורו במקרים הרגילים במקרים קיצונים הילד יכול גם לבחור ברע עבורו עקב חשש ופחד מאחד ההורים או שאפילו בערב לפני הדיון היה מקרה שעלול לגרום לילד לבחור כנגד על מנת לעשות דווקא

הבעיה היא ששופטים הם לא עו"ס וגם לא פסיכולוגים מומחים לילדים. שופטים אמונים על הדין, ובטרם החלטתם לכאן או לכאן, ובמיוחד בנושאים כה רגישים הם נעזרים בבעלי מקצוע. כך שעדיף שהילד ייפגש עם עו"ס או פסיכולוג מנוסה וזה האחרון יעביר את המלצתו לשופט- כל אחד שיתמקד בתחום מומחיותו.

 

 השופט מחליט

והוא חייב שתהייה לו תמונה כללית. וככל האפשר אובייקטיבית..

אני לא חושב שנפשו של ילד תפגע  אם תהייה לו שיחה מנוהלת נכון עם שופט  

 זאת לא חקירה..

לצערי ראיתי כמה פלצנות (סליחה) יש בפסיכולוגים

ושבראש דאגותיהם, שיהייה להם אישית ! כיסוי תחת (שוב סליחה)

ולא כמו שהם תמיד מצהירים. טובת הילד