הסיקור התקשורתי סביב כנס נשים ועסקים של דה מרקר, מעלה אצלי את אותן תהיות נצחיות בדבר שוויון ואי-שוויון מגדרי, כוחם של דימויים לעצב מחדש מציאות, מבנים חברתיים מתמידים.

נדמה, שעיקר הטון התקשורתי, מאותת, באמצעות דוגמאות לנשים שהצליחו לממש עצמן באופן מלא ממש כמו גברים ובלי להרגיש בתקרת הזכוכית, כי האחריות לשוויון בין מגדרי היא כל כולה אחריות של כל אישה לעצמה,  לטוב ולרע.

נשאלת השאלה, עד כמה התקשורת מסוגלת לייצר דיון אמיתי בנוגע לאי-שוויון מגדרי, בנוגע לאפשרויות קונקרטיות של מימוש עצמי העומדות בפני אישה שהיא אמא עובדת, עד כמה המחיר הנדרש למימוש עצמי מאישה הוא אותו מחיר הנדרש מגבר, איזו מדיניות כלכלית וחברתית אלטרנטיבית אפשר להציע, וכיוצא בזה.

עוד שאלה, היא עד כמה התקשורת מסייעת לייצר דימויים חדשים ומעוררי השראה, דימויים שמהווים אלטרנטיבה, שמסייעים לפיתוח של  אינדיבדואליזם במובנו העמוק ביותר.

או, עד כמה היא מסייעת להנציח עמדות קיימות בנוגע למגדר, המתאפיינות בדיכוטומיות וקיבעון של ציפיות.

אל תבינו אותי לא נכון: זה מעודד אותי ומחזק אותי לראות נשים שמעידות על עצמן כמי שהשיגו מימוש עצמי מלא, ונהנות מכל העולמות. אני פשוט מעונינת לדעת, האם לדעתכם האופן בו ממותגת האישה הקרייריסטית המצליחה של היום, על גבי דפי העיתונים, מסייע לקידום שוויון, מצליח לעורר השראה? או שזה לא אמין ורק משאיר (אתכן הנשים, בעיקר) עם אמביוולנטיות והרבה שאלות לא פתורות?

אשמח לשמוע הרהוריכם בנושא.

גם אם זה נושא קצת כבד לאמצע השבוע.

"נשאלת השאלה, עד כמה התקשורת מסוגלת לייצר דיון אמיתי בנוגע לאי-שוויון מגדרי, בנוגע לאפשרויות קונקרטיות של מימוש עצמי העומדות בפני אישה שהיא אמא עובדת..." לי, נשמע מהשאלה כאילו התשובה כבר בידך.

עוד שאלה, היא עד כמה התקשורת מסייעת לייצר דימויים חדשים ומעוררי השראה, דימויים שמהווים אלטרנטיבה, שמסייעים לפיתוח של  אינדיבדואליזם במובנו העמוק ביותר. אולי תגידי את, עד כמה ישנן כאלה דוגמאות בשטח? האם תפקידה של התקשורת אינו לדווח? לתקשר להמונים את שנמצא במציאות?

אני פשוט מעונינת לדעת, האם לדעתכם האופן בו ממותגת האישה הקרייריסטית המצליחה של היום, על גבי דפי העיתונים, מסייע לקידום שוויון, מצליח לעורר השראה? ממותגת? לי טענתך בנוגע למיתוג האישה הקרייריסטית נראית מעט נגועה בחוסר יושרה. ע"ע תפקידה של התקשורת.  או שזה לא אמין ורק משאיר (אתכן הנשים, בעיקר) עם אמביוולנטיות והרבה שאלות לא פתורות?

לא כל כך שהתשובה כבר בידיי, אלא יותר סקפטית שקיוותה לשמוע דעות משכנעות ונקודת מבט מרעננת, שאולי תפתח אצלי תקווה שאפשר לייצר שינויים גדולים במדיה.

באשר לתפקידה של העיתונות לדווח את מה שנמצא במציאות - זה אולי פוסט מודרניזם ופאסה, אבל כל דיווח מציאות הוא נגוע מראש בעמדות מושרשות, ובכל בחירה לדווח על משהו בעיתונות, ובאיזה אופן הוא ידווח, יש עמדה.

 אני חושבת שתפקידה של העיתונות איננו, כפי שאמרת, לדווח את מה שהיא רואה, אלא לעורר חשיבה ביקורתית, סקרנות, לשאול שאלות שלא תמיד יש עליהן שאלות ברורות - אך לפחות היא שואלת אותן. זה מה שהיא צריכה לתקשר להמונים.

עם זאת, אני מודה על כך שאני חיה בתקופה שבה תמונות של נשים המצליחות ללהטט בין כל תחומי חייהן התובעניים ולהפיק את המירב, ההנאה וההגשמה העצמית, הן נפוצות מעל דפי העיתון.

ולגבי הערתך על חוסר יושרה, מיתוג, תקשורת ותפקידה: שוב, מכיוון שכל דיווח הוא מראש מגוייס, או לכל הפחות משקף תמונת ראי של מציאות מסוימת, הדיבור על יושרה (ע"ע תפקידה של העיתונות), לא רלוונטי.

מעבר לכך, ברמה הכי בסיסית, מיתוג מתרחש מעל דפי העיתון שאתה קורא מדי יום:

חברי כנסת, אנשי עסקים, מומחים למיניהם המנבאים תחזיות בשווקים ומדברים על מגמות צפויות - מה כל זה אם לא מיתוגם שלהם כמומחים, דוברים, יודעי דבר?

אין לי בעיה per se עם מיתוג, להיפך. אני חושבת שמדובר בכלי יעיל מאוד ביחסי ציבור, בהעברת דימויים ומסרים אפקטיביים.

ובדיוק בגלל זה אני תוהה אם נשים, כקבוצה, משתמשות בכלי הזה באופן המסייע להן, או שהשימוש שלהן בתקשורת והאופן בו הן מוצגות בתקשורת כ'קרייריסטיות' אולי משאיר  אותן באותה פוזיציה כמו קודם, רק עם עטיפה יותר נוצצת?

איזה כיף של תשובה :) 

"לא כל כך שהתשובה כבר בידיי, אלא יותר סקפטית שקיוותה לשמוע דעות משכנעות ונקודת מבט מרעננת, שאולי תפתח אצלי תקווה שאפשר לייצר שינויים גדולים במדיה." אני מניח שאת מעוניינת ליצור שינויים גדולים במדיה. מדוע אם כך, את ממתינה לדעות משכנעות? תני למדיה בראש ויפה שעה אחת קודם. מחכה לראות אותך בפעולה ! 

"באשר לתפקידה של העיתונות ..." בתחילת הודעתך הראשונה רמזת שכשאת אומרת "תקשורת" את מתכוונת לעיתונות ובסוף הודעתך, הזכרת את העיתונות אך ... לביטוי תקשורת משמעויות רבות. התשתית, המדיות השונות, ה "פונקציות" שיושבות על "הברזים". אל מי את באה בטענות? למי את מתכוונת? האם את רוצה להשאיר את הדיון בהקשר העיתונאי בלבד או שמה להרחיב אותו ל "תקשורת".

 אני חושבת שתפקידה של העיתונות איננו, כפי שאמרת, לדווח את מה שהיא רואה התכוונתי לסוג מסויים של "תקשורת". חיכיתי בסבלנות שנתמקד על תחום או משמעות ספציפית. סגרנו על עיתונות?, 

 ולגבי הערתך על חוסר יושרה, מיתוג, תקשורת ותפקידה: שוב, מכיוון שכל דיווח הוא מראש מגוייס, או לכל הפחות משקף תמונת ראי של מציאות מסוימת, הדיבור על יושרה (ע"ע תפקידה של העיתונות), לא רלוונטי. התכוונתי לטיעונים שלך :) ... לא ל "תקשורת" :)

ובדיוק בגלל זה אני תוהה אם נשים, כקבוצה, משתמשות בכלי הזה באופן המסייע להן, או שהשימוש שלהן בתקשורת והאופן בו הן מוצגות בתקשורת כ'קרייריסטיות' אולי משאיר  אותן באותה פוזיציה כמו קודם, רק עם עטיפה יותר נוצצת? האם את באמת חושבת שיש כזו "קבוצה" של נשים, המשתמשת או לא ב ... "תקשורת"?

איזה כיף של דיון :-)

אהבתי את המיקוד שהצעת.

אם כך, באומרי 'תקשורת' התכוונתי בעיקר לפונקציות היושבות על הברזים, כלשונך, וכמובן שכשמתייחסים לתקשורת ברמה כזו - אז זו התייחסות תשתיתית - מבנית.

אין מה לעשות, לפחות במשהו אחד מרקס צדק: הכל נמצא אינהרנטית במבנה החברתי.

ועל כך אני באה בטענות ובסקפטיות מסוימת: האם במבנה הקיים, הנצחי, של יחסי כוח מעמדיים, שגם חופפים ליחסי כוח מגדריים, יש בכלל השפעה לשימוש במיתוג, יחסי ציבור, צבירת כוח בידיהן של נשים?

לכן, לא באמת נראה לי שמשנה להתמקד בסוג וחתך של מדיה מסוימת: ציינתי עיתונות, כי במקרה נתקלתי באותן כתבות סביב כנס נשים ועסקים של דה מרקר בעיתון מדי בוקר.

אבל הייתי שואלת את אותן השאלות אם הייתי נתקלת בהתייחסות לנשים מצליחות בעולם העסקים, גם אם הייתי רואה את זה במהדורת חדשות אחה"צ בטלוויזיה.

אני חושבת שזה נאיבי לא להתייחס לנשים כ'קבוצה', כי הן כן.

ובוודאי שאני חושבת שיש נשים שמתמשות בעיתונות (כתבתי עיתונות ולא תקשורת, כי ביקשת שנתמקד... :-)   ), הן כקבוצה והן כפרטים. והן עושות זאת, בין אם זה מוכוון על ידיהן, או בין אם מדובר רק בתגובה או שיתוף פעולה עם במה הניתנת להן.

ומעבר לכך, אני חושבת שגם אם נגיע למסקנה שאי אפשר להגיד שנשים, כקבוצה, אכן 'משתמשות' בפלטפורמה המוצעת להן מעל דפי העיתון (שוב, ע"ע מיקוד הדיון) - אז אולי כדאי שזו כן תהיה פעילות מתוך ולמען מודעות, מתוך אסטרטגיה, על ידי מתיחת גבולות השיח המקובל והכנסת תכנים שכרגע נמצאים בשוליו, ועוד ועוד.

ואולי, אם מרקס אכן צדק, אני סתם מדברת כאן מתוך תודעה כוזבת ואשמה באותה מידת נאיביות שתליתי בך קודם לכן.... :-)

אהלן תמר! חזרתי מפגישה ומייד התיישבתי לקרוא את תגובתך :)

אכן, כיף של דיון. ואם במיקוד עסקינן ... ככה אני אוהב את זה !

שיחות נושאות תכנים מכלילים (על "תקשורת", "חברה" וכיו"ב), יעילות פחות. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שאף אחד מהצדדים, לא באמת יודע לאיזה חלק של המידע הצד השני נחשף ומתייחס. כשתוחמים את הדיון, הוא הופך אפקטיבי. מנסיוני. 

"אם כך, באומרי 'תקשורת' התכוונתי בעיקר לפונקציות היושבות על הברזים" מצויין! אז בהקשר הזה, כל שנותר לנו כעת הוא לנסח אליהם את הטענה באופן קוהרנטי.

"אין מה לעשות, לפחות במשהו אחד מרקס צדק: הכל נמצא אינהרנטית במבנה החברתי" הכל? כך אמר האיש עליו השלום? אפשר רפרנס?

"ועל כך אני באה בטענות ובסקפטיות מסוימת: האם במבנה הקיים, הנצחי "שמת לב לדמגוגיה? האופן שבו שתלת את המונח נצחי לא מאפשר התייחסות לטענה. אם הוא נצחי - הוא נצחי. או אז באמת אין השפעה לשימוש במיתוג, יח"צ וכד'. "של יחסי כוח מעמדיים, שגם חופפים ליחסי כוח מגדריים" רפרנס דארלינג, זו קביעה חסרת ביסוס בדיון הנוכחי" יש בכלל השפעה לשימוש במיתוג, יחסי ציבור, צבירת כוח בידיהן של נשים?"  ובינתיים, עד שיגיע רפרנס, בשביל מה נשים צריכות "לצבור" כוח? :) ...

אני חושבת שזה נאיבי לא להתייחס לנשים כ'קבוצה', כי הן כן. אני בכלל לא בטוח. באיזה הקשר? כמגדר? אולי. כנשות עסקים? אני בספק. תוכלי לפתח את הטיעון?

"אני חושבת שגם אם נגיע למסקנה שאי אפשר להגיד שנשים, כקבוצה, אכן 'משתמשות' בפלטפורמה המוצעת מוצעת? מה זו ההתייחסות הזו לנשים כ "קבוצה" פאסיבית ונשלטת?להן מעל דפי העיתון (שוב, ע"ע מיקוד הדיון) - אז אולי כדאי שזו כן תהיה פעילות מתוך ולמען מודעות, מתוך אסטרטגיה, על ידי מתיחת גבולות השיח המקובל והכנסת תכנים שכרגע נמצאים בשוליו, ועוד ועוד". והנה צץ לו לראשונה בדיון, רעיון לסטארטאפ! עסק שייתן ייעוץ תקשורתי לקבוצת נשות העסקים בישראל ואולי אף בעולם כולו! (עכשיו רק נותר לבדוק אם אכן ישנה קבוצה כזו :) ... הן יבואו לייעוץ כקבוצה ?

טוב. שבתי.

לא מדובר בדמגוגיה - זה כשל שקיים בכל טיעון מעגלי. בין אם מדובר במרקסיזם, אסטרולוגיה, או פסיכואנליזה: מה שכל אחת מהתורות הללו מזהה כסיבה הפועלת (בהא הידיעה), יכולה להסביר כל תוצאה אפשרית במציאות. לכן, הנצחיות של המבנה היא בכך שהוא כשלעצמו תמיד יוכל להסביר את המציאות המשתנה, יתמיד לאורך כל ההיסטוריה.

[וזה לא אני אמרתי, זה קרל פופר אמר בחברה הפתוחה ואויביה].

לגבי רפרנסים בנוגע להקבלה בין יחסי כוחות מגדריים ליחסי כוחות מעמדיים: מספיק לקרוא את ספרה של קתרין מקינון, ''מיניות'', כדי להשתכנע.

לגבי בן דודנו הרחוק והיקר, מרקס, אז באומרי כי "הכל" נמצא בתוך המבנה החברתי, אני לא חושבת שזו הגזמה פרועה לומר משפט כה גורף, אם אתה מסכים שמה שהוא כן אמר זה שהבסיס החומרי מבוסס המעמדות הוא מה שמכתיב את מבנה העל - את התודעה, את המוסדות והתרבות.

ובשביל מה צריך לצבור כוח? כדי לשנות את הקיים. ושינוי של הקיים הוא אמביציה לא פשוטה, שלשמה צריך רוח גבית, מדחף רציני מאחוריך, רשת חברתית - בקיצור, כוח.

לגבי נשים כקבוצה: אני חושבת שענית לעצמך עם הצעת הסטארט אפ. אם הן לא היו קהל בעל  מאפיינים משותפים וצרכים דומים, לא היית מוצא טעם להציע להן את המוצר העסקי של ייעוץ תקשורתי מוכוון נשים.

גם אם לא נשים תבואנה כקבוצה לייעוץ העסקי שאתה מציע,הרי שגם כשאנו באות לבד, אנו נציגות של מגדר. או כמו שאומרים בהיפ הופ: this is me representin' my sistaz

וכשנקים את הסטרט-אפ - נקרא לך למקד לנו את הדיונים האסטרטגיים :-)

עשינו עסק - כשתקימו את העסק, תקראו לי - אני כאן, לא זז.

שכחת רק לנסח את הטענה הקוהרנטית, ע"ע תחילת התגובה האחרונה שלי (אבל זה פסיק ... קטן עלייך, מספיק קטן כדי שאפסיק לצטט אותך ולהעיר באדום).

הדיון עומד לפני סופו המר ...

אגב, חשבתי ש ... אנחנו נפתח את הסטארטאפ ... לא ?

זו אפשרות קוסמת בהחלט, סטרט אפ שכזה.

אבל עבורי זה עוד מוקדם, זה בטוח.

בינתיים, ניאלץ להסתפק בהרבה תיאוריה ועריכה עם טוש אדום את מילותיו של האחר.

it was a pleasure.

ניפגש בדיונים הבאים!

ורציתי להוסיף את שני הסנטים שלי..

השקנו לאחרונה פרויקט אמריקני לקידום עסקים בניהול נשי. עם כל ההסתגויות הידועות והמוכרות - הופתעתי עד כמה התמקדות בנשים בעסקים מתקבלת ברצון ואף בשמחה בכל מקום. עשרות חברות פנו אלינו, עשרות מומחים גייסנו לתהליך סינון, בדיקה וליווי  ושיאו של הפרויקט - בוושינגטון באפריל. 

למה נשים? ככה.

למה יזמים צעירים עד גיל 35? ככה.

 למה ישראלים? ככה.

ולוגפו של ענין - עוד אמצעי שיווקי להתרומם מעל הרעש (אם לעשות פראפרזה על ביטוי אמריקני) למצוא את הנישה.