מדברים הרבה על "טביעת היד" או "החתימה" של האמן, כלומר שיצירה ניתנת לשיוך לאמן שיצר אותה: אם באופן מיידי, או בעזרת מומחים לאמן ולתקופה, שיכולים לזהות על פי הטכניקה, החומרים, וייתכן שגם האיכות - אם היצירה היא מקור או זיוף.
כל אמן משקף את התקופה שבה הוא חי, ומושפע הן מאמני זמנים עברו והן מאמני תקופתו. לכל אמן אמורה להיות אותה חתימת יד ייחודית. אבל מהי אותה חתימת יד בדיוק? מה זה סגנון בכלל? איך נוצר ומתגבש "סגנון" אישי?

קיים, נדמה לי , בלבול מושגים בין "אמן מגובש" לבין "אמן עם סגנון" - השניים לא תמיד חופפים. אמנים רבים יוצרים כל חייהם וריאציות על אותה יצירה ממש, בשינויים קלים.

אבל סגנון הוא מושג ערטילאי לפחות כמו אותו "דיוק" שדיבר עליו עדן בדיון אחר. סגנון איננו, כנראה, חזרה על אותה סצינה בשינויים קלים ובתוספות. ויותר מזה: יכול אמן לצייר כל חייו את אותו הנוף מחלונו (ואני לא מדברת על סזאן...), ואף על פי כן שלא יהיה לו "סגנון" באותו מובן שמבקרי האמנות (ואמנים בעצמם) מתכוונים.

 

 

 

מאטיס עשה ניסיונות שונים - במגזרות נייר, בציור אבסטרקט, בציור דמויות "כהלכתן" ואחר כך בפישוטן, בקוביזם ובצבע - האם זה אומר שלא היה לו "סגנון משלו"? או שלא היה אמן מגובש עם אמירה ייחודית?...

 

 

ושוב, מפתיע לגלות ממרחק הזמן עד כמה היו עבודותיהם של האימפרסיוניסטים המוקדמים דומות זו לזו. או עד כמה ציורים של אמיל ברנאר מזכירים את ציוריו של גוגן בתחילת דרכו. או עד כמה הקוביזם של לז'ה דומה לזה של פיקאסו... וכן הלאה.

מה עם אמן רב-מג כמו דיוויד הוקני, שמשנה סגנון כל כמה שנים? אין לו סגנון?
או אמנית צעירה בשם לורה אוונס, שנאמר עליה כי בכל ציור שלה היא "ממציאה את הציור מחדש"? מצאו את ההבדלים בציורים שלה להלן.

 

 

 

 

טביעת היד, היא בעצם תווי היכר לסגנונו

של היוצר. טביעה זו הא תולדה

של העולם אוןתו היוצר מביע

והם תולדה של עולמו ותרבותו ובאופן

אותם הוא מבקש להבליט ולהדגיש

טביעת היד באה לאחר מעשה

במיד רבה זה מזכיר את

דברי חכמים בעניין הנבואה

"אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד"(תלמוד בבלי סנהדרין, פט).

כך גם בעולם האומנות והיצירה

כל אחד בדרכו שלו מותיר

את יחודו.

 

לפני 12 שנה התחלתי גם לקדר על אובניים..

בניגוד לעבר הרחוק שהיתה לי התנגדות עצומה לעיסוק הזה אולי השפעה של רפי לביא והמידרשה.. , אני ממליצה היום בחום להתנסות אבל מה שמוזר שלמרות שהטעם לי בכלים מסויים העבודות שלי בהחלט נראות עם קו אישי..

היד המסויימת או אולי עיין ניכרות לא רק במדיום אחד אלא לאורך כול הדרך האומנותית שלי ... בציור, פיסול ובעיקר בעיצוב תאורה..

משהו בקשר לעיסוק בצבע ,לפירוט ולתחושת החומריות..

וכמה שהייתי שמחה לעסוק ב"מינימליזם" ... לי זה ממש לא יוצא..

 

 לא צריך להוסיף שום דבר נפלא , חבל שאין כוכב בשבילך.

אני מוסיפה את הקטע ברשותך לבלוג שלי .

 

צטט: רוקם 2008-05-09 13:36:02

טביעת היד, היא בעצם תווי היכר לסגנונו

של היוצר. טביעה זו הא תולדה

של העולם אוןתו היוצר מביע

והם תולדה של עולמו ותרבותו ובאופן

אותם הוא מבקש להבליט ולהדגיש

טביעת היד באה לאחר מעשה

במיד רבה זה מזכיר את

דברי חכמים בעניין הנבואה

"אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד"(תלמוד בבלי סנהדרין, פט).

כך גם בעולם האומנות והיצירה

כל אחד בדרכו שלו מותיר

את יחודו.

 

 

לעניות דעתי לכל יוצר "טביעת יד" ייחודית

כי אין שני אנשים שנולדו דומים בכל.

זאת ללא קשר לטיב עבודתו ולהצלחתו.

 

ידע, מעקב ומיומנות מאפשרים להבחין

בהבדלים בין עבודותיהם של יוצרים שונים

גם כאשר יצרו באותה גישה או באותו סגנון.

זכורים לי ציורים קוביסטים של הציירים

פיקאסו ובראק בתחילת דרכם.

העבודות נעשו באותו מקום, באותו יום,

באותה תאורה, באותה תפיסה עד בלבול.

בסופו של דבר עין מיומנת יכולה להבחין

בין השניים.

פשוט לבראק היו יותר צהובים בפלטה,

לפיקאסו עוצמת קו חזקה יותר.

 

גם שינוי סגנונות אינו מבטל את אישיותו

הפנימית של האמן ורגישותו הצבעונית

הדוגמה של הציירת לורה אוונס דווקא

מראה שיש לה אישיות דומיננטית למרות

שינוי הסגנון עדיין אפשר לזהות את צבעיה

ואת משיכות המכחול המיוחדות רק לה.

 

עם זאת יש חשיבות ל"טביעת יד" בולטת

הניתנת לזיהוי. הדבר מקל על חדירתו

של האמן לתודעה של ציבור גדול יותר.

האמנים שלא הייתה להם "טביעת יד"

בולטת הצליחו לחדור לתודעה רק בזכות

סגנון ייחודי/ שונה/ חדש או גימיקים שונים.

 

 

 

 

 

שלום רונתי,

 

שאלה מצויינת, מהו סיגנון אישי. אני אתייחס לכמה מהנקודות שהעלית.

 

1. "חזרה על אותה סצינה בשינויים קלים" אני מייחסת לנסיון להשיג את "הדיוק" שאמן מחפש להעביר - אותה אווירה - אותה הדמות - ההבעה - האמירה. לפעמים אמן מחפש את ה"דיוק" שלו בסידרה ארוכה של עבודות שאינה נגמרת ואז ניתן לומר שיש לו לכאורה "סגנון אישי" יש הרבה דוגמאות לכך.

 

2. כשאמן עובד על עבודות שונות ובחומרים שונים או כשהוא בעל עושר הבעה ודרכי ביטוי רווגוניים, למרות שהם בהחלט ייחודיים לו נראה במבט שיטחי כאילו אין לו סיגנון אישי.

אולם אם נבחן את דרך הנחת הצבע הייחודית לו בציורים, את הטכניקה הייחודית לו ברישומים בחומרים שונים (פחם,בעט או בכל אמצעי אחר), נראה שיש לאמן את דרכו שלו - את הסיגנון האישי שלו את החתירה ל"דיוק" שלו ובדרך הייחודית לו.

 

ושוב אני מדברת על "דיוק" לא במובן הטכני וירטואוזי, אלא כשלמות האמירה המסויימת שהוא חותר אליה ורוצה להעביר.

 

3. לדעתי יש להבדיל בין השפעות ברורות וחד משמעיות או חיקוי של אמנים אחרים, לבין התעסקות באותו אובייקט ממש בדרכי ביטוי שונים לגמרי ובסיגנון אישי של אמן. ישנם כמובן גם המחוות של יוצרים לאמנים אחרים כאשר ברור שנוצר בסיגנון אישי ודרך ביטוי הייחודיים לאמן.

 

 

הי רונה,

שאלה מעוררת מחשבה שאלת כאן.

 

לדעתי יש להבדיל בין סגנון לכתב יד. אמנים משנים את סגנונם לא פעם אבל כתב היד אמור להישאר.  ניתן לזהות מרחוק את כתב היד של ון גוך וגם את ציבי גבע ורפי לביא.

אבל אם אני חושבת על מאטיס, אין קשר בין מגזרות הנייר שלו לבין ציוריו. אנחנו מכירים ומזהים את שני הסגנונות עם מאטיס, כמו שאנחנו מזהים את הפוטוקולאז'ים עם דיויד הוקני. כל זאת למרות שכתב היד הוא שונה בגלל המדיות השונות.

 

אז האם ניתן לדבר על כתב יד כאשר אנו פוגשים מדיות אמנותיות עכשיויות כמו וידאו ארט, צילום ומיצבים?

 

אולי צריך לבדוק את השאלה הזו בדיעבד - כאשר כל קריירת האמן נפרסת בפנינו, על כל שינויי הסגנון.

אני יכולה לחשוב שכתב יד יכול להיות גם רעיוני - סוג של מבט, אופן הסתכלות.

 

אשמח לשמוע דעות נוספות.

 

 

 

אני מסכים עם דבי,

זה משהו שניתן לראות יותר לאורך זמן בפרישה של שנים אם לא עשרות שנים בחיי יצירתו של אמן.

 

לא מזמן העלתי גלריה של 100 תמונות - צילומים של עבודות שלי תמונות פסלים וציורים ובפעם הראשונה מזה 20 שנות יצירה אני יכול לומר בוודאות שפתאום ראיתי מגמתיות - וקו - ושאלתי את עצמי מה ? אני כזה? זו היצירה שלי ? וכנראה שכן אבל הטוואי ממשיך להכתב, ודברים שנעשו לפני שנים עדיין לא כולם מתועדים ולאט לאט הפסיפס גדל.

 

אני מאמין שבחיי יש יצירת אומנות אחת - זו מורכבת מכל היצירות שעשיתי והיא המפתח לנשמה שלי, או יותר נכון הDNA של הנשמה...סתם קונספט נחמד שעבר לי בראש עכשיו...ולכן די  מבאס לעשות תערוכה כי זה קצת כמו לראות כוכבים בשמיים - מה שהקהל רואה הוא כל כך פאסה שזה פשוט מגוכך - אך עם זאת הכרחי :)

 

תודה 

 

כתב יד יכול להיות גם רעיוני - סוג של מבט, אופן הסתכלות

 

מחשבה מעולה, דבי, שאפו!

במיוחד מול אמנים שאיכותם אינה מוטלת בספק, ויחד עם זאת הם עושים דברים מאד שונים זה מזה עד שאי אפשר, לכאורה, לזהות סגנון או כתב יד. כי הרי אופן ההסתכלות עומד בבסיס כל העשייה.

שאלה מרתקת שכל אמן צריך להתחבט בה

 

אקח דוגמא קיצונית של אחד מגדולי הציירים בהיסטוריה

 

פאבלו פיקסו

 

יצירתו משופעת בסיגנונות רבים , מציור ריאליסטי בתחילת דרכו , התקופה הכחולה , הורודה , קוביזם, סוריאליזם, מינימליזם , אקספרסיוניזם  עד ציור נאיבי מתיילד בסוף ימיו   וכמובן עוד סגנונות רבים .

 

בכל זאת ישנה טביעת עין חדה של סגנונו .

 

הייתי מנתח אותו ממספר אספקטים :

 

1.  ההיבט של שפת הציור -  ניתן לראות לאורך כל שנות יצירתו שפיקאסו הוא אמן של קו , קו בטוח , ברוטלי אפילו אלים משהוא שמבטא את אישיותו

 

2. ההיבט הנושאי ( פסיכולוגי - פילוסופי )  ראיתי ספר נפלא של פיקאסו רק בנושא דמות האישה , נושא שהעסיק אותו רבות וגדולתו שראה אותה במכלול יופיה , כיעורה , מיניותה, ברגעים שאהב אותה וברגעים ששנא אותה , אמא , נערה, אישה סקסית, אישה זקנה, בשלל מצבים - רוקדת ,  משתינה, מזדיינת  וכו .....

אין ספק שהפאן האוטוביוגרפי של חייו מוגש על פני יצירתו לאורך כל השנים , מכלול הרגשות שהיו לו עם אותן נשים באים לידי ביטוי ביצירתו ,

ראיתי פעם תוכנית טלביזיה ושאלו אספן מיליארדר למה הוא רוכש בעיקר פיקאסו אז תשובתו היתה שהוא מרגיש כמוהו ( דון ז'ואן , כובש נשים , שוביניסט , מצליחן , בעל תהילה וכבוד כפי שהיה לפיקסו בחייו, משפיע על סביבתו וכו )  דימוי שכמעט כל גבר היה מעוניין

לאלו שלא ידעו על ההסטוריה של פיקאסו אז הוא היה נשוי לחמש נשים ועוד מלא מאהבות מהצד , וככול שהזדקן הן היו צעירות יותר , יפות יותר וחכמות יותר .....

או לפחות זה הדימוי שהוא ידע למכור

 

ובהקשר של הדיון - אנו יכולים לזהות סגנון של  אמן על פי נושא שהוא חוקר או עוסק בו למרות שאין הוא שומר על רצף של סגנון הציור 

 

 יש עוד כל כך הרבה מה להגיד בנושא הזה , אך אשמור את זה לדיונים נוספים

 

התגובות פה היו ממש מרתקות לקריאה

 

צרפתי פה קישור לתוצאות חיפוש של גוגל תמונות כשהכותרת

picasso women 

 

הנאה צרופה לגוונים הרבים שגבר ( שוביניסט)  יכול לראות אישה :-)

http://images.google.com/images?q=picasso+women&ndsp=20&um=1&hl=en&start=40&sa=N

 

 

 

ובהמשך לדבריו של רפי, שני ציטוטים מדבריו של פיקאסו 

 

"כשאני מצייר קערה אני רוצה כמובן להראות לך שהיא עגולה. אך המקצב הכללי של התמונה, הקומפוזיציה שלה, המבנה, עלולים לאלץ אותי להראות צורה עגולה כמרובעת. אם נחשוב קצת, יוצא אני קרוב לוודאי צייר ללא סגנון. "סגנון" הוא לעיתים קרובות משהו שכובל את האמן וגורם לו להסתכל על הדברים בצורה מסוימת, אותן הטכניקות, אותן הנוסחאות, שנה אחר שנה אחר שנה, לעיתים במשך כל חייו. אתה מזהה אותו מיד, אך הוא תמיד לבוש באותה החליפה, או בחליפה בעלת אותה גזרה. ישנם כמובן ציירים גדולים שיש להם סגנון יחודי. אבל אני לעומת זאת אוהב להתפרע. אני מעין נווד. אתה יכול לראות אותי ברגע זה, אך אני כבר השניתי, אני כבר נמצא במקום אחר. אני לא יכול להשאר קשור למקום אחד וזאת הסיבה שאין לי סיגנון."

 

"למעשה אתה יכול לעבוד אך ורק נגד משהו. אפילו נגד עצמך. זה חשוב מאוד. רוב הציירים מוציאים את תבניות העוגות הקטנות שלהם ומתחילים לעשות עוגות. אותן העוגות, שוב ושוב. והם מאוד מרוצים מהן. צייר לעולם לא צריך לעשות מה שאנשים מצפים ממנו. סגנון הוא הצד הגרוע ביותר של הצייר. סגנון מתגלה רק לאחר מותו. זה תמיד חזק  ממנו" 

 

 

כתב יד אינו קשור לסגנון.
אני לא רוצה לחזור על דברים שנכתבו, מאד קולעים לדעתי דבריהם של דבי ולואיס.

בכתב יד מאד ייחודי ישנה לפעמים מלכודת.
היו וישנם אמנים (לא אכנס לפרוט) שכתב ידם האמנותי המיוחד
הוביל אותם למנייריזם.

אני מאוד מוקסמת מהמובאות מדברי פיקסו שהביאה רונית, וכן מההערה של חגית על מנייריזם. ועולה בי שאלה נוספת שקשורה לכל זה, מה זה מקוריות? איך מקוריות קשורה לכתב יד ולסגנון? האם ייתכן שמקוריות וסגנון מנוגדים זה לזה באיזשהו מקום?

האם יש קשר בין חדשנות למקוריות?

האם אמן יכול להיות מקורי ובעל "כתב יד", בלי בעצם להיות חדשני או פורץ דרך?