רונה

 

נראה לי שהשאלות שהעלת מתחברות לדיון של חגית "איך משפיעה האמנות שאנו נחשפים אליה על היצירה שלנו" .

אני קוראת הרבה ולא זוכרת דבר במדוייק, אני קוראת על אמנים ולוקחת מכל אחד משהו שמדבר אלי. אני לא בהכרח אדע לזהות כל ציור שאני אראה, לאיזה אמן שייך, אבל אני כן מתחברת למחשבות, לטכניקות, לדעות.... סופגת אותם, מאמצת אותם מעבדת ומביאה אותם לידי ביטוי בציורים שלי, עם ובלי כוונה. כמו למשל אחרי קריאה על קנדינסקי, התחברתי מאוד לשימוש בצבעים וצורות, יצרתי מבלי להתכוון סידרה שהתבססה על הבעת תחושות בצבע וצורה באופן שונה לגמרי מקנדינסקי. לקחתי משהו ויצרתי משהו אחר.

את דבריו של פיקאסו קראתי לפני מספר שנים, הם ענו לי על שאלה ששאלתי את עצמי כשמצאתי עצמי מציירת בסגנונות שונים, האם זה נכון או לא. זכרתי את דבריו ואימצתי לי אותם. נכון, או לא נכון, לא יודעת. האם יש נכון או לא? גם לא בטוחה. לי נוח להשען על דבריו במקרה זה. מצאתי לי את האישור לתחושות שלי...

 

חושבת שכל אמן לפי הצורך שלו יצייר בסגנון אחד או בכמה. אני כן חושבת שלא נכון לאמן להכריח עצמו לדבוק סיגנון אחד, יש בזה משהו מאוד מגיבל. כמו שלא כל סיגנון מוזיקלי מתאים להעביר כל תחושה, כך גם בציור. מעבר לזה לדעתי חשוב להתנסות בסגנונות שונים לפני ש"מחליטים" על סגנון אחד ומהו.

 

אמן לפני הכל צריך לדעת להתבונן, להתבונן על הטבע, להתבונן על החיים, להתבונן סביב, להתבונן על יצירות של אחרים. צריך להביט ולראות יש דברים שמעוררים תהליך חשיבה והגעה להחלטות, יש דברים הנספגים עם ובלי שנרגיש והכל יחד בא לידי ביטוי ביצירה שלנו. כל עוד אנחנו לא מנסים "לשחזר, ביצירתינו יצירות של אחרים, כל עוד אנחנו משתמשים בידע של האחרים ולא מעתיקים מדובר בתהליך מפרה. כך שגם אם לא המצאנו משהו ניתן להיות מקורי. זה כמו העובדה שאת הגלגל אפשר להמציא פעם אחת, כל השאר זה פיתוח והתאמה לצרכים המשתנים.

 

כתב יד קשור למקום ממנו אנחנו יוצרים, למיומנות, לניסיון ואולי למצב שלנו.

כמו שכתב רפי

"יצירתו משופעת בסיגנונות רבים , מציור ריאליסטי בתחילת דרכו , התקופה הכחולה , הורודה , קוביזם, סוריאליזם, מינימליזם , אקספרסיוניזם  עד ציור נאיבי מתיילד בסוף ימיו   וכמובן עוד סגנונות רבים . בכל זאת ישנה טביעת עין חדה של סגנונו ..."

אני אישית מתחברת לציטוט שהבאתי "..צייר לעולם לא צריך לעשות מה שאנשים מצפים ממנו. סגנון הוא הצד הגרוע ביותר של הצייר. סגנון מתגלה רק לאחר מותו. זה תמיד חזק  ממנו"

 

תודה על דיון מהנה

רונית

 

למרות שאינני באה מתחום האמנות אני רוצה לומר לכם שהדיון הזה יפה גם למקצועות אחרים

אנשים מקוריים , שיש להם טביעת עין או יד ייחודית להם , דרך ניתוח משלהם באמנות או בדברים אחרים וראיית עולם מיוחדת להם , שאינם נוהים אחרי הכלל אלא מעונינים להביע את חותמם האישי על עבודתם , הם אנשים עם סגנון וחתימה אישית

לא רק באמנות אלא גם במקצועות אחרים

בהרבה מקצועות ניתן למצוא אנשים יצירתיים, שהם בדרך כלל מעטים, ומנגד אנשים רבים שהם כמו פקידים

שעושים עבודתם ללא מחשבה וללא שאר רוח. בצורה טכנית.

 

 

רונתי.

"האם אמן יכול להיות מקורי ובעל "כתב יד",

בלי בעצם להיות חדשני או פורץ דרך?"

השאלה שלך לא פשוטה כלל ועיקר. עולה

במוחי בעניין זה שמו של הצייר מארק שאגאל.

שאגאל לא היה מוביל זרם כלשהו, אמנם

ניסה בשלב מוקדם בחייו את כוחו באיזה

סמיקוביזם אבל אין ספק שלא היה קוביסט

במלוא מובן המילה ולא תרם לקוביזם דבר.

שאגאל גם לא היה פורץ דרך במושגי האמנות

הצרופה. רבים היו הציירים במזרח אירופה

שקדמו לו בשיטת הציור שבה עבד.

אם כן איך זה שבכל זאת הצליח?

הסיבה עונה לדעתי על שאלתך.

שאגאל היה מקורי בנושאיו, נושאים הקשורים

לחיי הקהילה היהודית של בני דורו.

אך ייחודו העיקרי הוא "כתב היד" שלו,

כתב יד עליו שמר לאורך כל שנות יצירתו.

צריך להדגיש כי למרות כתב יד רישומי מוגדר

וקל לזיהוי ועל אף כמות יצירה ענפה מאוד,

הוא לא נפל במלכודת המנייריזם כמו מספר

אמנים שניסו לחכות את יצירתו בעיקר

בישראל.

היי לואיס

לדעתי שאגל נולד ויצר במקום הנכון

 

הוא נולד ברוסיה וצייר את הוואי הקהילה היהודית שם .

- באותה עת סוף המאה ה 19 היתה הגירה של מיליונים לארצות הברית .

 בעת בשלותו האמנותית הקהילה היהודית בגעגועיה לעברה והארץ בה נולדו וגדלו

 רכשו את יצירותיו מתוך געגוע לכפר הולדתם שלהם .

 

בוא לא נשכח שהיה פעיל באותה עת בפאריז של תחילת המאה העשרים .

שנים של פיקאסו , אסכולת פאריס עם מודליאני , סוטין וכו ...

אסכולה שהוערכה מאוד ומצאה לה הקהלים רבים באירופה ובעיקר בארצות הברית .

 

זו הסיבה ששאגל מוצא לו קהל מעריצים גדול .

 

הוא כמובן ענה להם על הצורך בזהות היהודית ובחזרה למקורות מהן הם נעקרו והיגרו .

 

נדמה לי שיחסית בשנים האחרונות יש אפילו ירידה במחירי יצירותיו בגלל שיהדות ארצות הברית לא מחפשת רק סממנים יהודיים אלא רוצה יצירה גם שתבטא את ההתבוללות

בתוך העולם הנוצרי  ( סברה אישית שאולי בגלל זה הצילום המופתי של עדי נס של

"הסעודה האחרונה"  שמשלב מוטיבים של ישראליות - חיילים עם ערכים נוצריים - הסעודה האחרונה של ישו זכו להצלחה רבה ) .

או כמו שקוראים לזה כשהמיליונר היהודי מזמין את חבריו הנוצרים לעסקים לבית הוא רוצה להראות להם שהוא גם חלק מעולמם התרבותי , דתי .....

 

 

רפי היקר.

אומנם אנחנו קצת סוטים מנושא הדיון

אך הבחנתך אכן נכונה, ציוריו של שאגאל

ענו ועונים גם היום על צורך של קונים

יהודים הקמעים למורשתם או לצרכי השקעה.

גם היותו של שאגאל בפריז בתקופה שבה

פריז הייתה המרכז לאמנות העולמית תרמה

להצלחתו לעומת ציירי העיירה ליטבסק

האחרים שנשארו ברוסיה.

עם זאת היו בפריז באותה תקופה אלפי ציירים

מקומיים וזרים שלא הצליחו לפרוץ אל הפסגה.

אם כך היו עוד כמה גורמים לא פחות חשובים

להצלחתו:

יצירתיות שופעת לאורך זמן, כתב יד אישי

יוצא דופן, שימוש יוצא מהכלל באדומים

וירוקים וריבוי טכניקות אמנותיות מליטו,

טוש, אקוורל, גואש, פסטל, שמן, שטיחים

וכלה בויטראז'

הישגיו האמנותיים היפים ביותר לטעמי

הם בתחום הוויטראז.

אל נשכח שיצירתו החשובה ביותר-

(הציור על התקרה באופרה הצרפתית)

הוזמנה דווקא ע"י הנוצרי אנדרה מורלו

שר התרבות הצרפתי שהיה גם מבין

גדול באמנות.

קראת את הדיון כל כך נהנתי ,

 

סגנון אישי בעיני קשור להוויה של האמן כאדם ואישיותו .

אני זוכרת שראיתי את התערוכה של מאירה שמש במוזיאון עין חרוד ,

היא עבדה עם עושר רב של חומרים ונסיונות , אמנית מרגשת מאוד,

 

אבל מעל יצירתה מגוונת חדשנית ,ריחפה אותה ילדה / אישה מאוד נשית פגיעה.

 

ולהבדיל ניקח אמנים מצליחים מאוד ,כמו קדישמן , שיודעים מה מסחרי ויצרו קו מלאכותי בכדי למחזר עבודות , וקח נוצר סגנון אישי מלאכותי. את אישיותו אי אפשר לראות דרך העבודות.

 

קדישמן בשביל הוא אמן ממסדי.

 

 

היי

אני יוצר בקרמיקה בכל מיני צורות וחמרים משלי.כל פעם שעבודה שלי יוצאת לשולחן ואפילו אם אני איננו כולם מסתכלים ואומרים "זה של יהודה".

כאילו שיש חתימה ואין חתימה על עבודותי.לא משנה אם זה כלים או פסל או תמונה ולא משנה באיזה סוג צבע זה הזיהוי מיידי. גם תלמידים שאני מדריך כשהעבודה יצאת תמיד האנשים בחדר אומרים "זה או של יהודה או יהודה עזר".

עד עכשיו לא חשבתי אבל האם זוהי חתימת יד ?