מה דעתכם על עו'ד שכאסטרטגיה מייעץ בכל המקרים לחלק את הרכוש שווה בשווה

על מנת לפשט הליכים ולקצר עינוי דין?

האם יש מקרים שיש לחלק את הרכוש אחרת?

האם זו לעיתים יכולה להיות עצת אחיתופל?

למשל אם יכולת ההשתכרות הבסיסית של האישה בתיק נמוכה משמעותית משל הבעל.

 אני מניחה שאני גם בגדר "אחרים" , אז ארשה לעצמי להגיב:

קודם כל, מבחינה משפטית, חוק יחסי ממון מגדיר מפורשות אילו נכסים וזכויות לא יחולקו שווה בשווה ויישארו בבעלותו הבלעדית של בן הזוג שזהו רכושו שלו:

- נכסים שנצברו לפני הנישואין

- נכסים שהתקבלו במתנה או ירושה

-פיצוי או גמלה בגין נזקי גוף או מוות

הרציונל הוא מאוד פשוט- החלוקה השווה של הרכוש נובעת ממאמץ משותף. מאמץ משותף פירושו לא רק השקעה כספית כי אם גם טיפול בבית ובמשפחה שמאפשר לבן הזוג השני לצבור נכסים. למשל מקרה נפוץ בו הבעל עובד וצובר את מירב הרכוש על שמו והאישה משקיעה את מירב זמנה בבית, מגדלת את הילדים, מבשלת, מארחת וכו' (כמובן גם ייתכן בהחלט ההיפך..)

לעומת זאת, הנכסים המוזכרים לעיל לא נצברו במאמת משותף של של בני הזוג ועל כן אין סיבה לחלוקה שווה.

לגבי האסטרטגיה של העו"ד- הרי שאין אסטרטגיה שווה לכל מקרה- וכל מקרה נבחן לגופו,בהתאם לכללים המשפטיים הרלוונטיים לאותו מקרה, אישיות הלקוח, הצד השני וכו' וכו'

 לגבי יכולת ההשתכרות של האישה - עניין זה רלוונטי בעיקר לעתיד, כמו למשל קביעה של מזונות ילדים או אישה בהם נבחנים יכולת ההשתכרות ופוטנציאל ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.

.

איריס, סוגייה מרתקת ותודה שהעלית אותה.

את בעצם נוגעת בלב ליבם של ההתפתחויות המשפטיות בשנים האחרונות.

ישנה מגמה ההולכת ומתפתחת בעיקר בבתי המשפט לענייני משפחה (להבדיל ממחוזי ועליון) המדברת על חלוקה שוויונית להבדיל מחלוקה שווה של הרכוש.

חלוקה שווה: לבוא עם סכין ולחתוך חצי חצי.

חלוקה שוויונית: גישה לפיה מבקשים להוציא את שני בניה"ז מחיי הנישואין לעצמאות מעמדה שווה.

ברוב המקרים, החלוקה השווה היא גם חלוקה שוויונית וזאת כאשר היכולות של בניה"ז דומות פחות או יותר,  ואז באמת בתיק שכזה, עורך הדין צריך לזהות זאת ולומר ללקוח "בפנים" כי הכיוון הוא חצי חצי וכל טענה אחרת היא בזבוז זמן ועינוי דין כפי שאמרת כי בסופו של דבר זה לא יוביל לשום מקום.

במקרים אחרים בהם קיימים פערים גדולים (והדגש הוא על גדולים) בין בניה"ז, ונראה כי הפערים הללו לא יסגרו לאחר הגירושין במהרה אם בכלל, יש מקום לשקול גישה שונה של חלוקת רכוש.  במקרים כאלה, ניתן לשקול להגיש תביעה לתשלומים עיתיים. דהיינו אם הבעל הוא שף, ומרוויח 20,000 ש"ח נטו בחודש. והאישה מזכירה ומרוויחה 4000 ש"ח בחודש, כי אז אפשר לבקש מבית המשפט שהבעל יעביר לאחר הגירושין תשלומים עיתיים לאישה כך שלו ולה (לאחר הגירושין) יהיו אותם סכומים להתקיים בהם.

אלו תביעות חדשות, לא כל השופטים מכירים בהם, הערכאות למעלה עדיין לא יודעות כיצד לעקל אותן.

אגב, אין לדרישה לקבל תשלומים עתיים כל קשר עם עניין המזונות  - זהו נושא רכושי גרידא.

אפשר עוד להרחיב ולהרחיב אבל אני לא רוצה להלאות.

עוד מילה אחת, בדוגמא שנתתי למעלה הרכוש מתחלק חצי חצי רק יש תשלומים עיתיים לאחר הגירושין.

ישנם מקריםב הם הרכוש אינו מתחלק חצי חצי - למשל:

1. האישה בזבזה עשרות אלפי שקלים על הימורים.

2. הבעל הוציא עשרות אלפי שקלים על המאהבת.

3. הבעל הימר ללא רשות בכספים משותפים בבורסה.

המקרים בהם אפשר לטעון לחלוקה שונה מחצי חצי ברכוש הם אותם מקרים בהם כספי המשפחה הוצאו שלא לטובתה. זהו המבחן בגדול.

וכאמור היריעה עוד רחבה בעניין זה וטרם נאמרה המילה האחרונה.

אני חושבת שעו"ד שנוהג כך ללא אבחנה מבלי לבחון כל מקרה לגופו, חוטא כלפי הלקוח/ה שלו וכלפי המקצוע.

כל מקרה צריך להבחן לגופו של עניין במכלול הנסיבות והאירועים שבו.

זו היתה גם התחושה שלי

בגלל זה שאלתי

שמחה שאת חושבת כמוני

גיל, אתה בוודאי מתייחס לסיטואציה בה לבית המשפט נתונה הסמכות להחליט כי נכסים מסויימים לא יחולקו באופן שווה או שאכן כלל חלוקת הרכוש לא תהיה שוויונית, אבל חשוב להבהיר שמדובר במקרים נדירים, ונטל ההוכחה הרובץ על הטוען לחלוקה שוויונית ולא שווה עדיין כבד ביותר.

 

צטט: גיל שחף 2008-05-13 17:51:09

איריס, סוגייה מרתקת ותודה שהעלית אותה.

 

את בעצם נוגעת בלב ליבם של ההתפתחויות המשפטיות בשנים האחרונות.

 

ישנה מגמה ההולכת ומתפתחת בעיקר בבתי המשפט לענייני משפחה (להבדיל ממחוזי ועליון) המדברת על חלוקה שוויונית להבדיל מחלוקה שווה של הרכוש.

 

חלוקה שווה: לבוא עם סכין ולחתוך חצי חצי.

 

חלוקה שוויונית: גישה לפיה מבקשים להוציא את שני בניה"ז מחיי הנישואין לעצמאות מעמדה שווה.

 

 

 

במקרים אחרים בהם קיימים פערים גדולים (והדגש הוא על גדולים) בין בניה"ז, ונראה כי הפערים הללו לא יסגרו לאחר הגירושין במהרה אם בכלל, יש מקום לשקול גישה שונה של חלוקת רכוש.  במקרים כאלה, ניתן לשקול להגיש תביעה לתשלומים עיתיים. דהיינו אם הבעל הוא שף, ומרוויח 20,000 ש"ח נטו בחודש. והאישה מזכירה ומרוויחה 4000 ש"ח בחודש, כי אז אפשר לבקש מבית המשפט שהבעל יעביר לאחר הגירושין תשלומים עיתיים לאישה כך שלו ולה (לאחר הגירושין) יהיו אותם סכומים להתקיים בהם.

 

אלו תביעות חדשות, לא כל השופטים מכירים בהם, הערכאות למעלה עדיין לא יודעות כיצד לעקל אותן.

 

אגב, אין לדרישה לקבל תשלומים עתיים כל קשר עם עניין המזונות  - זהו נושא רכושי גרידא.