ניעות חברתית (או: מוביליות חברתית), שינוי מיקומו החברתי של אדם, ובייחוד מעבר מרובד חברתי אחד לאחר, ההיבט הדינמי של המבנה החברתי, כאשר מניחים שהמבנה החברתי הוא ריבודי. ההבדלים בין השכבות החברתיות הם במידת העוצמה, היוקרה והשליטה במשאבים כלכליים שיש לכל שכבה בחברה (עפ"י ויקיפדיה).

יש בינינו נציגים אותנטיים של החלום האמריקאי בגרסה הישראלית שלו. החלום של המעצמה הרחוקה-קרובה חילחל אלינו והפך להיות גם החלום שלנו. לכאורה, כל האפשרויות פתוחות בפני כל אחד מאיתנו. כל אחד יכול להתחיל מאפס ולהגשים את מטרותיו וחלומותיו. כולנו שמענו על אנשים שהגיעו להישגים מרשימים בזכות התמדה והרבה עבודה קשה ולא בזכות המטען שהביאו מהבית, אנשים שגדלו בעוני נורא ובבגרותם טיפחו קריירה מרשימה ומשגשגת.

אחד המנגנונים מעכבי הניעות החברתית שנחקרו הוא אפליה על רקע של השתייכות לגזע, למגדר, ללאום או לקבוצות אתנית ודתית. האפליה גורמת לכך שאנשים מהקבוצה המופלת לא יוכלו להתקדם בהתאם לכישורים שלהם. הנחת היסוד של החוקרים שעסקו בניעות חברתית הייתה שבחברה קפיטליסטית מודרנית אדם נמדד ומתוגמל לפי כישוריו המקצועיים, לפי חריצותו ונכונותו להתאמץ ולפי הכישרונות שהשכיל לפתח. מסיבה זו מודגשות במחקרים ההשכלה וההכשרה המקצועית, ההזדמנויות לרכוש אותן והשאיפות להשקיע מאמצים ברכישתן.

האם הגשמתם את החלום האמריקאי/הישראלי?
האומנם יש בישראל ניעות חברתית?
מה היו החסמים אשר כמעט מנעו מכם להגשים את שאיפותיכם?
כיצד התגברתם עליהם?

ישראל 2008: האם אפשר באמת להתקדם?

יש לתקן את הלינקים.

מוביליות חברתית זה דבר בעייתי בהחלט.

בזמנו הייתי בהרצאה של שם דבר בתחום הכלכלה העולמי באונ' העברית, אף על פי ששכחתי את שמו... הוא עוסק בשנים האחרונות באיזה מחקר כלכלי המקיף את ארה"ב, כמה מדינות אירופה, אסיה ואפריקה. הנתונים הראשונים והגולמיים העולים מהמחקר הם שבארה"ב יש בערך 25% של מוביליות חברתית לעומת 10-15% באירופה ו-5% באפריקה ואסיה. הכוונה היא שבארה"ב אנשים מצליחים לשפר את איכות חייהם יחסית לתקופת הילדות במידה רבה יותר בעקבות מדיניות ליבראלית.

האומנם להיות בראש הפרמידה שווה ליותר אושר?

או אולי מרבה נכסים, מרבה דאגות?

האם האדם יכול להיות באמת מאושר בחלקו?

יש עדיפות עבור חיים יותר נוחים... טכנולוגיה מתקדמת...

משך החיים יותר ארוך וחיים יותר בריאים.