דירת 40 מ"ר, חדר שינה וסלון. כבר שנים שהוא ישן בחדר השינה. היא ישנה בסלון ביחד עם עוד ארבעה ילדים, חלקם בגיל ההתבגרות, על מיטות נוער נפתחות. אין פרטיות, אין צינעה, אין אינטימיות, אין שימחה, אין אהבה, רק כאב......

הפחד מפני הלא נודע, במידה ויתגרשו, משתק, מקפיא,  ומותיר את בת הזוג ואת הילדים באותו המצב במשך שנים, והשנים חולפות ועוברות בלי חיוך. 

מנסיון !!!! גם במצבים הקשים ביותר, כולם, אבל כולם, אינם מצטערים על שבחרו לסיים פרק א' ולהתחיל פרק ב', גם אם זה ברמת חיים נמוכה יותר, גם אם זה במקום מגורים פחות טוב, גם אם זה כרוך בוויתור על מקום עבודה, וגם אם זה לבד.

כולם - אבל כולם - מברכים על השינוי.

 אל תתנו לפחד לשתק אתכם.

החיים קצרים.

מגיע לכולנו לחיות ולהינות מהם עד שניעלם.

כמי שפחדה והיום כמובן מודה בכך. אני מסכימה עם המסקנה.

מגיע לכולנו חיים טובים יותר מאשר באוירה של מתח ותיסכול.

הפרידה שהיתה קשה מנשוא הפכה למנוף לגדילה ולהתפתחות 

אני חושבת שקצת נסחפת בהכללה שכולם מרוצים. אתה מדבר על מצב של נישואים בלתי נסבלים ולא ממומשים שנים ארוכות, אבל האם אלה כל המקרים? נכון שלא צריך לתת לפחד לשתק, ואם המצב בלתי נסבל יש לעשות את המעשה. אבל מכאן ועד לאמירה שכולם מרוצים בסוף? הגזמת!

רבקה 

כמישהי שהפחד עצר אותה שנים רבות מלקום וללכת

מהמקום הרע,אני יכולה להעיד שלפעמים הפחד הרבה יותר מפחיד

מהמציאות.

כשקופצים למים אז אין ברירה אחרת חוץ מללמוד לשחות ואז מגיעים

לחוף מבטחים.

כמעט כמעט והתאור היה מתאים לי ,

אבל החלטתי ,ומאז שהגעתי להחלטה ,אני אמנם עוד חוששת ממה שיבוא .

אבל שלמה ,

לחיות בחוסר השלמה זו הטעות הכי גדולה.

ואנו חיים רק פעם אחת ,אז לפחות לדעת לנצל אותה כפי שצריך .

מה עדיף

לחיות באומללות תחת קורת גג אחת עם אדם שאור הבוקר לעולם אינו בהיר במחיצתו או

לעזוב אל הלא נודע ?

היתרון שבלעזוב אל הלא נודע נובע מכך שיש יותר אפשרויות לבחור .

כמי שחווה גירושים ולא ידע לבחור נכון אלא העדיף לשחות בנהר הקיים אותו נהר שכל כך קשה להפרד ממנו בגלל שהוא ידוע היטב ,הייתי צריך לעלות על סלע חזק באותו הנהר שאליו הייתי כה מורגל ומהמכה לעוף לנהר אחר שפתח עבורי הזדמנויות חיים רבות .

יציאה מאומללות זוגית מובילה דרך חדשה בעוד תחומים.

עדי

עו'ד שחף האם אתה מדבר מנסיון אישי ?

(-:

אני מודה שאם בעלי לא היה עוזב אותי לא יודעת אם היתה לי את היכולת לעשות את הצעד.

היום אני יודעת שהוא עשה לי טובה.

(((((-:

שלום לאיריס ז'ו...ולכל הקוראים.

 איריס- את נמצאת בארץ שחלמתי להגיע אליה.

גיל(אם תרשה לי לקרוא לך כך) - הסיפור שאתה מביא, מאוד מוכר לי, אלא שאני ה"בחור" שחי היה בו - במקום האשה שתיארת.

מהיותי בן לגרושה שבעלה לא שילם מזונות לה, וגם היה בחו"ל שנים רבות(ולא היה קשר בינינו הרבה שנים), כשהתחתנתי - שמחתי מאוד להיכנס ל'בית אשתי', בדירה בת 3 חדרים, בשיכון, ואף חיינו יחד עם ההורים , שהדירה היתה למעשה שלהם.

נולדו לי 2 ילדי באותה הסיטואציה, ולמרות שלא ליקקתי דבש, השלמתי עם זה ש"ככה זה כשהמשפחה היא מצד האשה", ועד שלא קרה "פיצוץ" - לא עזבתי. בפועל - הגעתי כנפגע לבי"ח, ואשתי עם עו"ד מאוד מכובד וידוע באזור ת"א בתחום זה - ניגשו לבימ"ש בזמן שהייתי מאושפז וטענה אשתי " הבעל היה אלים, ובסוף אלימותו עזב מרצונו- למקום בלתי ידוע ולא חזר". כמובן שהשופטת, שבאותה שעה היתה בהליכי הגט האישי שלה - החליטה לגרשני מביתי....

 אך אנכי שבתי מבי"ח הביתה וגם לבימ"ש - ועוד חודשיים "גרתי עם אשתי, ביחד בדירה המשותפת, כאשר - ילדינו הוחזקו בדירה אחרת ע"י הוריה, כאיום כלפי...

 כך יצאתי מהבית בצו בימ"ש - ולא שבתי עד עצם היום הזה.  אשתי, שקיבלה כל ההטבות וגם את "המעמד (לדעתי-מפוקפק), של "אם חד הורית", התחרטה , לא לפרוטוקול, מהסכם הגירושין בהסכמה בינינו - ואנכי כיום 27 שנים פרוד ולא גרוש...

  אבל  - כאב אוהב, יצרתי הקשר והתקשורת האוהבת עם 2 הבנים שלי, וכל פעם שהיו צריכים "אמא במשרה מלאה" - התנדבתי ומילאתי את המשימה כאם אוהבת. כך שבעברי תאונת דרכים בה נמעכתי ברכב, בכביש החוף - בשנת 1994 - היו הילדים באים לבקרני - ברכיבה על אופני המרוץ שלהם, כי לאמם לא היה הרצון לתת להם 50 שקל עבור הנסיעה מבת-ים עד לבי"ח רמב"ם ואחר כך "אלישע" בחיפה....

   איני יודע אם בנסיבות אחרות - ייתי עוזב את הבית בלי 2 ילדי. לא זאת היתה כוונתי. אשתי עד היום- מתגוררת עם האמא שלה, והשם יתברך ערך איתה את החשבון לפי הצדק שלו.

  אני מודה לאל שהצלחתי לצאת חי מהאשה ואלימותה, והנני כיום סבא מאושר ל 4 נכדים נפלאים. אוהב את שתי נשות בני כילדות שלי - וזוכה לאהבה גדולה יותר מכל בני משפחתי הגדולה.

    איני בריא עדיין, והטיפול הרפואי בי מאז התאונה ב 1994 עדיין לא הביא לייצוב מצבי הרפואי, ו"זמנית" אנכי נכה וסיעודי מלא(100%)לאחר 7 שנים בבתי אבות.  שהיתי בתקופת השפוז מהתאונה - כ 25 חודש ומז כבר עברתי את ה900 יום, אך איני מדוכא, וגם לא "שפוט של חברת הביטוח".

   לעיתים החיים במסלולם מחלקים לנו כמה רגעים שבהם עלינו להחליט החלטות גורליות ולהתחיל מחדש את דרכנו. עד לתאונה ב1994 - למדתי ללכת- 3 פעמים וממנה - עוד כ 4-5 פעמים, וכיום אני בכיסא גלגלים, אך במבט לאחור- לא הייתי בוחר אחרת גם כיום.

חזק ואמץ

אין דבר שיותר מרגש אותי בעולם הזה

מניצחון הרוח על החומר

צטט: גיל שחף 2008-05-20 22:07:56

אל תתנו לפחד לשתק אתכם

דירת 40 מ"ר, חדר שינה וסלון. כבר שנים שהוא ישן בחדר השינה. היא ישנה בסלון ביחד עם עוד ארבעה ילדים, חלקם בגיל ההתבגרות, על מיטות נוער נפתחות. אין פרטיות, אין צינעה, אין אינטימיות, אין שימחה, אין אהבה, רק כאב......

 

הפחד מפני הלא נודע, במידה ויתגרשו, משתק, מקפיא,  ומותיר את בת הזוג ואת הילדים באותו המצב במשך שנים, והשנים חולפות ועוברות בלי חיוך. 

 

מנסיון !!!! גם במצבים הקשים ביותר, כולם, אבל כולם, אינם מצטערים על שבחרו לסיים פרק א' ולהתחיל פרק ב', גם אם זה ברמת חיים נמוכה יותר, גם אם זה במקום מגורים פחות טוב, גם אם זה כרוך בוויתור על מקום עבודה, וגם אם זה לבד.

 

כולם - אבל כולם - מברכים על השינוי.

 

 אל תתנו לפחד לשתק אתכם.

 

החיים קצרים.

 

מגיע לכולנו לחיות ולהינות מהם עד שניעלם.

 

עם כל הכבוד עו'ד שחף ואתה יודע שיש הרבה כבוד

(-:

'כולם - אבל כולם - מברכים על השינוי'.

אתה באמת עומד מאחורי האמירה הזו?

הסתכלתי על הכרטיס שלך וראיתי שאתה נשוי עם שתי בנות.

אני מאחלת לך שתמיד תמיד תהיה בצד השני של המתרס.

אבל בתור תרגיל אני מציעה שתנסה לדמיין שמחר, כשאתה חוזר מותש מהמשרד, מחכה לך במקום ארוחת ערב חמה, מכתב. מזוודה ארוזה ואישה במפתן הדלת בדרך החוצה.

ומהמקום הזה תנסה להתחבר אלינו.

אני בטוחה שזה יעשה לך רק טוב. ויעזור לך להבין מאיפה אנחנו באים.

(-:

שלך

איריס

איריס.

"תסתכלי לכולנו בעיניים" ותאמרי בכנות האם את רוצה להחזיר את הגלגל אחורנית או שאת מברכת על השינוי למרות שבהתחלה היה קשה מאד ? 

זה המבחן האמיתי......

(אגב, התובנות שלי הן לא מחיי הנישואין שלי. הן ממאות אנשים שליוויתי.אף אחד בסופו של תהליך לא רוצה לחזור למה שהיה קודם לכן)

צטט: גיל שחף 2008-05-21 21:16:02

איריס.

 

"תסתכלי לכולנו בעיניים" ותאמרי בכנות האם את רוצה להחזיר את הגלגל אחורנית או שאת מברכת על השינוי למרות שבהתחלה היה קשה מאד ? 

 

זה המבחן האמיתי......

 

(אגב, התובנות שלי הן לא מחיי הנישואין שלי. הן ממאות אנשים שליוויתי.אף אחד בסופו של תהליך לא רוצה לחזור למה שהיה קודם לכן)

 

 

 

 

מה אני אגיד לך

לא הייתי רוצה לעמוד מולך בבית משפט

(-:

אני עוד באמצע התהליך

ואני כבר מברכת

אני לא מתגעגעת לבעלי

אבל מאוד לסטטוס ולביטחון, האישי והכלכלי,  ליציבות ולמשפחתיות ובמיוחד למשפחה המורחבת שלו, שחוץ מצדיקה אחת בסדום

מתנהגת לאחרונה כאילו אני מצורעת.

אבל אני מניחה שאתה צודק בגדול.

(-:

האם באמת אפשר להגיע לתובנות מבלי לעבור את החוויה?

שאלה פילוסופית משהו שיש לחשוב עליה אולי...

איריס

אחרי שערכנו את רשימת היתרונות והחסרונות שיש לכאן או לשם (כלומר עימו או בלעדיו)

נעלה על מגרש הטניס אל מגדל האמצע שבו יושב השופט שרואה כל נקודה בשני הצדדים היטב ונביט היכן יש יותר יתרונות והיכן יש יותר חסרונות ואז נחליט באיזה צד אנו בוחרים לשחק .

כשנבחר בצורה מוחלטת נביט אחורה שזה כבר לא שייך לנו.

עדי

דרך אגב קורה שעורך דין שמתמחה בגירושין נפל על זוגיות מוצלחת ביותר בחייו זה בודאי יתרום להצלחה בטיפול במתגרשים טריים שיקחו לא רק טיפים למתגרשים אלא גם טיפים לזוגיות הבאה .