כל מי שאני מספרת  לו אומר לי "מזל טוב" , אומנם זאת החלטה שלי ואני שלמה איתה, אבל אני רחוקה מלהיות שמחה ולא רואה בזה כל סיבה למסיבה ובטח שלא אצא אחגוג.... זה בכל מקרה עצוב בעיני ש-11 שנים יגמרו ב- 11 דקות....

יש עוד מי שהרגיש כמוני שלמרות שרצה את הגירושין הרגיש עצב?! או שכולם יצאו לחגוג?

הכל בעיני המתבונן/נת.

ראוי להסתכל על יום זה כפתיחה לחיים חדשים, בהם לא ניתן יותר להאשים את בן/בת הזוג בכל הצרות שקורות. יום תחילה ללקיחת אחריות על עצמך ועל חייך בתקוה להמשך טוב יותר.

שירה

זה בהחלט קשה ולא משמח ואם יש ילדים זה גם פירוק משפחה.

אבל זה שינוי בחיים של משהו לא טוב

זאת למידה לגבי עצמך, מה את רוצה ומה מתאים לך

הפקת לקחים לעתיד, איך ומה לעשות בכדי למנע טעויות

אצלי הייתה הקלה אבל גם צער על פירוק המשפחה

אני יודעת שגרושים נחשב לאירוע קשה, במקום שני אחרי מוות

ההתאוששות יכולה להיות ארוכה - שנים

צטט: alicebr 2008-05-19 11:51:26

שירה

זה בהחלט קשה ולא משמח ואם יש ילדים זה גם פירוק משפחה.

אבל זה שינוי בחיים של משהו לא טוב

זאת למידה לגבי עצמך, מה את רוצה ומה מתאים לך

הפקת לקחים לעתיד, איך ומה לעשות בכדי למנע טעויות

אצלי הייתה הקלה אבל גם צער על פירוק המשפחה

אני יודעת שגרושים נחשב לאירוע קשה, במקום שני אחרי מוות

ההתאוששות יכולה להיות ארוכה - שנים

אל תקני את הסחורה הזאת. אין שום סיבה להתאושש שנים. להיפך.

ההתאוששות צריכה להתחיל כבר על מדרגות הרבנות. זה לא יהיה קל ויהיו רגעים של כאב ויאוש, אבל זה זמני. כל החיים לפניך והם ממתינים לך. לכי לתפוס אותם בשני ידיים. הרימי סנטר, היישירי מבט וצאי לדרך.

אל תתפסי למטיפי יאוש המצפים ממך "להתאושש שנים" ממערכת רעה שתודה לאל שנפטרת ממנה. תני למטיפים להתאושש שנים מהעובדה שנבואת השחורות שלהם לא היתה רלבנטית לגבייך.

שירה מקסימה

הרגע הזה והתהליך כולו מלווה בהמון תחושות שעולות ומציפות. בלבול, שמחה, עצב, תסכול, אכזבה, דאגה, נשימה לרווחה. המצב לא פשוט בכלל.

לא יצאנו לחגוג. סיימנו את הגירושים וישבנו לצהריים ביחד. מבולבלים.

מאז עברה שנה + . יש רגעים שאני נזכרת בגעגוע בעבר, יש רגעים שאני עצובה שנגמר, יש רגעים שאני שמחה ומרגישה תחושת הקלה.

יכולה להבטיח לך שעם הזמן מתעסקים בזה פחות ופחות אבל אין ספק שכרגע זה ממלא אותך. תני לעצמך חופש להתעסק בזה, להתחבר לבלבול, לעצב, לכעס, לרגש.

תנסי לנטרל את עצמך מתגובות הסביבה ולהתחבר למה שאת באמת מרגישה.

בהצלחה :)

היי שירה,

לי נראה שהכי כדאי להתייחס אל המצב הזה בהלך רוח של "בכל סיום יש התחלה חדשה". להתחיל את הדרך החדשה ברגל ימין. לקוות שהיא תהיה כמה שיותר מוצלחת ולנקוט פעולות שתגדלנה את הסיכוי להתחלה.

בהצלחה

צטט: שירה75 2008-05-19 12:25:45

מחר אני ברבנות

כל מי שאני מספרת  לו אומר לי "מזל טוב" , אומנם זאת החלטה שלי ואני שלמה איתה, אבל אני רחוקה מלהיות שמחה ולא רואה בזה כל סיבה למסיבה ובטח שלא אצא אחגוג.... זה בכל מקרה עצוב בעיני ש-11 שנים יגמרו ב- 11 דקות....

יש עוד מי שהרגיש כמוני שלמרות שרצה את הגירושין הרגיש עצב?! או שכולם יצאו לחגוג?

 

צטט: שירה75 2008-05-19 13:04:34

מחר אני ברבנות

כל מי שאני מספרת  לו אומר לי "מזל טוב" , אומנם זאת החלטה שלי ואני שלמה איתה, אבל אני רחוקה מלהיות שמחה ולא רואה בזה כל סיבה למסיבה ובטח שלא אצא אחגוג.... זה בכל מקרה עצוב בעיני ש-11 שנים יגמרו ב- 11 דקות....

יש עוד מי שהרגיש כמוני שלמרות שרצה את הגירושין הרגיש עצב?! או שכולם יצאו לחגוג?

 

הרגשתי לחלוטין כמוך.

למרות הרצון שההליך יגמר כבר, לא הרגשתי שמחה.

המשפחה התפרקה....

לא יצאתי לחגוג, אבל כן הייתי עם אנשים שהבינו את בלבול הרגשות של אותו היום..

ההרגשה שלך לגיטימית לחלוטין בעיניי. 

גם אני חשבתי כמוך...הרי זה פירוק של זוגיות של אנשים שאהבו

פעם אז למה מזל טוב...כי את יוצאת לחדשה שתחילה לא קלה...

עם עליות נפילות...פחדים חששות...אך ככל שאת מתקדמת בדרך

היא נהפכת קלה יציבה בטוחה ומאושרת...

מזל טוב לדרך החדשה...

תודה על התגובות התומכות והמפרגנות!

זה מוזר כי מברכים ומאחלים במקרים אחרים.

אבל,אם אגיד לך שאני מקנא שהגעת לזה

בטוח שלא הגעת לזה כי היה לך טוב

אני לאחר עזיבת הילדים מהבית ,אפילו סבא צעיר (53) מפחד להתחיל בתהליך עצמו.

מפחד לקבל אפילו עידוד.

אבל את ,הגעת לקו הגמר של המירוץ הקודם.חצי אותו ועברי למסלול בו את טובה.

בהצלחה,יהודה

שירה יקרה

שימי לב שהיחיד שטוען שאין מקום לאבל וכאב הוא יוסף פרידמן הנשוי! איני יודעת אם חווה גירושין בעבר, אבל נראה שלא.

אני לא יזמתי את הגירושין, ולכן איני יכולה לדבר מנסיוני אלא על כאב ואבל מתמשך, למרות היכולת היום- אחרי 4 שנות גירושין- לראות גם את היתרון שבעצמאות מוחלטת, היכולת לפעול ולהחליט על מעשי בלי להרצות מישהו אחר. 

אני מאחלת לך שההתאוששות שלך לא תימשך שנים, ותבני לעצמך חיים אחרים מתאימים יותר לרצונך, עם או בלי משפחה חדשה.

אני הרגשתי צורך חזק במשהו שחסר בחברה שלנו, והוא טכס מעבר לגירושין. אני יוזמת כעת יצירת דפוס לטכס כזה, ומקוה שיהווה מסגרת שתוכל לתת מענה כלשהו לנקודת הזמן הזו שאת מכנה "מחר אני ברבנות". היהדות החזקה כל כך בטכסי מעבר- מהנישואין והלידה ועד לאבל- לא מצאה צורך בטכס לגירושין, שכנראה היו נדירים ביותר בעת העתיקה. מכיוון שכיום הגירושין מאד נפוצים-אני מוצאת שיש צורך ליצור טכס כזה- ועל כך אני עובדת בימים אלו.

רבקה

תודה רבקה

אני אישית בעד כמה שפחות טכסים בחיים..... מצידי להתגרש באינטרנט! אבל שיהיה לך בהצלחה בכל עשייה שתבחרי.

תודה על מילות התמיכה

שירה

אצלי זה לקח שלושה שבועות מרגע התחלת התהליך. בפגישה האחרונה ברבנות ("הטקס") הבהירה לי שהרבנות עדיין תקועה עשרות שנים אחורה.

יצאתי מהרבנות עם הרגשה מוזרה, ריקנות מסוימת.

חגגתי? לא ממש. אבל בערב התארגנה מסיבת גירושין ספונטנית שאירגנו מיטב חבריי הקרובים. היה משכר ושמח.