איך שאנחנו לא הופכים את זה אנחנו לא מצליחים לעמוד בכבוד בהסדרי הראייה.

פה הוא נוסע לחו'ל במסגרת עבודתו וההסדר משתנה.

שם לי יש אירוע כעיתונאית והוא לוקח אותם.

והילדים כל הזמן מבקשים לשנות: 'היום רוצים אצל אבא',

(ביום של אמא) והפוך.

או מתפצלים-'אמא היום י' הולך לאבא ואני נשארת אצלך'...

מה עושים?

הבעל החוקי שלי הוא מלך העמימות.

מכאן שהאחריות היא עלי ורק עלי.

צריך לנהוג במשמעת פרוסית או לזרום מדי פעם ולשנות?

מה הכי טוב לי?

מה הכי טוב לילדים?

תובנות תתקבלנה בברכה.

אומנם אני עם הסדרים רק חצי שנה, אבל אני בעד גמישות בכל דבר בחיים. לפעמים אני צריכה להשאר בעבודה ולהחליף יום, לפעמים בדיוק כל המשפחה ניפגשת בשישי ואני רוצה לקחת אותו וגם הפוך.

שיגרה זה דבר מאוד חשוב ובשוטף אנחנו באמת שומרים עליה וזה מאוד מאוד חשוב לבן שלי שכל ימי השבוע מחולקים לו לפי "מי לוקח אותי היום מהגן", אבל אם עלה צורך, אז אני בעד לומר לילד ולשנות.

בכל מקרה חשוב לדעת שאני והפרוד שלי ביחסים מאוד טובים ואולי בגלל זה יותר קל לנו, אולי ביחסים בעייתיים, הגמישות יוצרת עוד יותר בעיות.

כגרושה כבר 5 שנים, ברור שהכי נח לכולם אם אפשר היה לשמור על סדר פרוסי,

אולם, החיים אינם מסודרים כלל וכלל, לא רק בשל עמימות הבעל, גם אנחנו זקוקות לעיתים לשינוי וגם לילדים יש חיים וצרכים משלהם הדורשים שינוי בהסדרי הראיה - לכן התשובה היא פרגמתיות.

אצלי לדוגמא, ביתי בהתחלה היתה זקוקה לאביה יותר (היא היתה בת 9 כשהתגרשנו) אז נענו לה  כשהתאפשר שהוא יקח אותה אליו יותר או שיבוא להשכיב אותה לישון. עם הזמן לומדים לחיות עם השינויים ולזרום איתם .

איריס הי הי,

אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך, ואני לא יכולה לשכוח את המשפט של המגשר אצלו התגרשנו "אתם יכולים לריב כמה שאתם רוצים על הסדרי הראיה, בסוף ממילא הילדים יקבעו (כשהם יגדלו) ולא יהיה לכם מה להגיד".

 אז נכון, אבל כשהילדים קטנים צריך משמעת פרוסית כדי שהם יבינו שיש סדר בחיים שלהם, ואין בלגן, וזה לא האחריות שלהם. אבל מה לעשות והחיים דינמיים. אז אנחנו קבענו כללים אפילו להחלפות (לא בהסכם, אלא תוך כדי הליכה..). כשהעקרון הוא שצריך כמה שיותר לדבוק בהסדר הקבוע.

שבתות לא מתחלפות. (בלונג רן זה מתאזן, בוודאות).

ואין מצב שהם לא רואים את אבא יותר משלושה ימים ברצף.

כיף לראות אותך שאפה

אחלה תובנות

תבואי לבקר עוד יה קמצנית

(-:

איריס תרחיבי קצת  על ההסדרים

ולמה התכוונת כאשר כתבת שכל האחריות היא עליך......

צטט: גיל שחף 2008-05-24 21:46:51

איריס תרחיבי קצת  על ההסדרים

ולמה התכוונת כאשר כתבת שכל האחריות היא עליך......

הבעל שלי אוהב לייצר עמימות. כלומר לא להחליט. להשאיר הכל פתוח.

לא להתחייב. לאחר. לשנות. לא להגיע בכלל. להחליף. 'לזרום'.

אני לא חושבת שזה אישי נגדי. ככה הוא בנוי.

אני מכירה את התופעה הזו מתחום הניהול ויש טכניקות להתמודד עם עובדים או מנהלים שמיצרים עמימות. יש טונות של ספרות מקצועית על כך.

אבל ברמה הרגשית לי ולילדים זה מאוד מסוכן ויוצר חרדות ושאר מרעין בישין. בעיני זה ההיפך מהיציבות שאני כל כך רוצה להעניק להם ולעצמי.

לכן בעקבות יעוץ מקצועי של עובדת סוציאלית הבנתי שעלי מוטלת האחריות להקטנת העמימות ככל האפשר,

ואני פועלת בכיוון הזה עכשיו, מה שמאוד מאוד מוכיח את עצמו.

הסדרי הראייה הזמניים-אנחנו בהליכי גירושין, הם ששלוש פעמים בשבוע הם אצלו (שני רביעי ושישי)

הוא גר במרחק הליכה. וחגים גדולים (פסח וראש השנה) שנה שנה.

אבל כתבתי לו שאחרי הקייץ וחופשת המולדת

נעבור לחלק סופי שבוע,

וננסה לעמוד בימים הקבועים כי הילדים כל הזמן משנים כמו שאמרתי

ואנחנו לא כל כך שמים להם גבולות בענין הזה.

והוא הביע הסכמה.

בוקר טוב ושבוע טוב לכל הקוראים.

 ילדים = אינם מתגשים מההורים שלהם, וכדאי שההורים יזכרו זאת, וגם ישתדלו להיות יותר קשובים להם , ולא משנה גילם , כמותם ומספרם. בקצב החיים המהיר שיש בישראל, ובשוק הביטחונישקיים פה, ועם מפלסים של אלימות ופשיעה גואים - צריך גם לתת אהבה לילדים וגם לקבל אהבה.

הורים נוטים בעת משבר - לחשוב ולהפנים דברים, להדחיק או להסתיר אפילו מעצמם- אמיתות מסוימות, ומגוננים בדרכים של שקר והשמצת השני/ה. זה מאוד פוגע בילד, בכל גיל.

   אמא שמבינה ומאפשרת לילדיה- יותר ביטחון עצמי, יותר אחריות, ואב שמעניק גם פירגון - מועילים מאוד להתבגרות הילדים בצורה שמקלה עליהם את ההתמודדות וההשתלבות בחברה וכנגד הרוע שיש בה.

 מאוד אני שמח שכמעט כולכם כבר מבינים כיום שצריך לתת - בכדי לקבל. אך באהבה - אין חוקים, וזה לא "חשבון" בנקאי. קבלו את עצמכם כבי אדם , העושים טוב ורוצים בטוב לדור הבא שלכם - ותקבלו סיוע וגב ואפילו תמיכה ועידוד להגיע להישגים , מהילדים, ותזכו לראותם מצליחים בחברה, ואפילו כמנהיגים צעירים בכיתה, בקבוצת הספורט שלהם, בקשריהם החברתיים.

למרות שבני הצעיר היה בן 3 כשנפרדנו - הוא היה למנהיג חבתי בכיתתו, בית ספרו ועירו, בהיותו נער. במשך שנתיים רצופות קיבל תפקיד של מנהיג בהנהגה הארצית של תנועת הצופים, והמשיך ללמוד מוסיקה וגם היה ספורטאי מנהיג בקבוצת הספורט בה השתתף. בני הגדול - הוא "יד ימין" של מנהל מפעל קיבוצי - חובק עולם, בתחום ההנדסה במכונות, ואב למופת, ספוטאי עבר מחונן, וגם בן נהדר.

למרות שאשתי (נכון - 27 שנים של פירוד)לא היתה כל כך בקשר אתי או עם הילדים שלי - העברתי להם את הנוחות בבחירת סוג וטיב הקשר שלם עם הוריהם, וזכיתי בגדול. כיום הם "מבקרים אצלה- אך מתייעצים אצלי על כל הנושאים". עם בני הגדול אני מחליף מסרים בינטרנט כמעט כל יום.

לדעתי - כאשר הגירושין/פירוד הם בלתי- נמנעים, צריך לאפשר תקשורת טובה יותר עם הילדים ובינם להורה השני.

אם הכל היה כל כך פסטורלי כמו שאתה מתאר

אולי בכלל לא היינו מתגרשים....

מה לעשות שאנחנו מדברים פה על אנשים שלא כל כך מתקשרים היטב

בלשון המעטה...

צטט: iris georlette 2008-05-24 07:27:22

כיף לראות אותך שאפה

אחלה תובנות

תבואי לבקר עוד יה קמצנית

(-:

איזה כייף..

תודה יקירה.

כמה תובנות:

1. ילדים זקוקים ליציבות בטחון וודאות. זה מאפשר את התפתחותם התקינה.

2. ילדים זכאים לתכנן את לוח הזמנים שלהם. הם זכאים לדעת היכן הם יהיו, היכן ילונו, מי לוקח אותם, מי אחראי להם, למתי ולהיכן להזמין חברים וכו'.

3.  את כהורה זכאית לתכנן את לוח הזמנים שלך גם כן ולא להיות נתונה לגחמות או חסדים של הילדים או של בן הזוג.

רוצה לומר: הקפידו על הסדרי ראיה ברורים ומסודרים. בוודאי שניתן לבחון את הסדרי הראיה מעת לעת, ולהתאימם לחיים המשתנים, לצורכי הילדים, למקום המגורים, למוסדות החינוך, לגיל הילדים, לחוגים וכו', אולם בין כל שינוי לשינוי, הסדרי הראיה חייבים להיות ברורים, וקבועים.

אם בן הזוג אינו מאפשר נרמול הסדרי הראיה והפיכתם לקבועים וברורים יש דרכים לכך ואני בטוח שהעירקי שלך יוכל להראות לך אותם.

אייריס יקרה

מה שכתבת כאן מוסיף פרטים מאוד חשובים. אני דיברתי על גמישות כשיש שיגרה ולפעמים צריך לשנות בגלל עבודה וצרכים של כל אחד.

מה שכתבת כאן מצביע על כך שאין בכלל שיגרה אלא רק גמישות ועמימות.

אני חושבת שזה שאת מנסה ליצור שיגרה וסדר הוא נכון וחשוב לכולם!

רק אחרי שזה קיים אפשר לתחיל להתגמש.....

שירה

 

 

 

צטט: iris georlette 2008-05-25 06:01:35

 

צטט: גיל שחף 2008-05-24 21:46:51

איריס תרחיבי קצת  על ההסדרים

ולמה התכוונת כאשר כתבת שכל האחריות היא עליך......

הבעל שלי אוהב לייצר עמימות. כלומר לא להחליט. להשאיר הכל פתוח.

לא להתחייב. לאחר. לשנות. לא להגיע בכלל. להחליף. 'לזרום'.

 

אני לא חושבת שזה אישי נגדי. ככה הוא בנוי.

 

אני מכירה את התופעה הזו מתחום הניהול ויש טכניקות להתמודד עם עובדים או מנהלים שמיצרים עמימות. יש טונות של ספרות מקצועית על כך.

אבל ברמה הרגשית לי ולילדים זה מאוד מסוכן ויוצר חרדות ושאר מרעין בישין. בעיני זה ההיפך מהיציבות שאני כל כך רוצה להעניק להם ולעצמי.

 

לכן בעקבות יעוץ מקצועי של עובדת סוציאלית הבנתי שעלי מוטלת האחריות להקטנת העמימות ככל האפשר,

ואני פועלת בכיוון הזה עכשיו, מה שמאוד מאוד מוכיח את עצמו.

 

הסדרי הראייה הזמניים-אנחנו בהליכי גירושין, הם ששלוש פעמים בשבוע הם אצלו (שני רביעי ושישי)

הוא גר במרחק הליכה. וחגים גדולים (פסח וראש השנה) שנה שנה.

אבל כתבתי לו שאחרי הקייץ וחופשת המולדת

נעבור לחלק סופי שבוע,

וננסה לעמוד בימים הקבועים כי הילדים כל הזמן משנים כמו שאמרתי

ואנחנו לא כל כך שמים להם גבולות בענין הזה.

 

והוא הביע הסכמה.

 

 

צטט: גיל שחף 2008-05-26 23:17:38

כמה תובנות:

 

1. ילדים זקוקים ליציבות בטחון וודאות. זה מאפשר את התפתחותם התקינה.

2. ילדים זכאים לתכנן את לוח הזמנים שלהם. הם זכאים לדעת היכן הם יהיו, היכן ילונו, מי לוקח אותם, מי אחראי להם, למתי ולהיכן להזמין חברים וכו'.

3.  את כהורה זכאית לתכנן את לוח הזמנים שלך גם כן ולא להיות נתונה לגחמות או חסדים של הילדים או של בן הזוג.

 

רוצה לומר: הקפידו על הסדרי ראיה ברורים ומסודרים. בוודאי שניתן לבחון את הסדרי הראיה מעת לעת, ולהתאימם לחיים המשתנים, לצורכי הילדים, למקום המגורים, למוסדות החינוך, לגיל הילדים, לחוגים וכו', אולם בין כל שינוי לשינוי, הסדרי הראיה חייבים להיות ברורים, וקבועים.

 

אם בן הזוג אינו מאפשר נרמול הסדרי הראיה והפיכתם לקבועים וברורים יש דרכים לכך ואני בטוח שהעירקי שלך יוכל להראות לך אותם.

 

 

מסכימה אבל יש מרחק גדול בין תאוריה למציאות

אני לא רוצה להגיע למצב של התרגילים של העיראקי

(-:

זה מבחינתי תחמושת שצריך לשמור ליום פקודה

תודה רבה על היעוץ

איריס