רונתי, מלקי כמשל דווקא בגלל בינוניותו
בדימוייו הקיטשים והרומנטים משמש לי כאבן בוחן לפיגורטיבי כולו
כי הרי אם מדובר בפרוייד או במבריק אחר עם נושאים פרובוקטיביים וטכניקה עוצרת נשימה,
הרי הברק בעבודה היה משמש כעלה תאנה לשאלה - בשביל מה?? מה הטעם??
שהרי הדימוי הועתק בדרך כלל מצילום, וההוכחה ליכולת האנושית לבצע מטלות כאלו קיימת כבר 600 שנים, תשאיר את הצילום ותחסוך את העבודה.
הטרנד של חזרה לפיגורטיבי התחיל בשנות התישעים ביחד עם הדעיכה של הצילום הכימי והמעבר לצילום דיגיטלי והמניפולטיביות שלו
באותה עת יום אחד ניכנסתי לגלריה שהייתי ביחסי עבודה איתה וראיתי שאמן שאני מכיר כאמן קונספטואלי ישראלי החל לצייר נוף, שאלתי את בעל הגלריה על מה ולמה?? אמר לי ללא כחל ושרק,, נוף מוכרים.
והוסיף,, ואם היה מפל מצוייר או מים, הייתי מעלה את מחיר העבודה בחמישים אחוז,,
חחחח,, מפל,, למה מפל ??
פנג שוואי,, ענה לי הגלריסט
מה שהבנתי אז על הטרנד של החזרה לפיגורטיבי הוא שמורכבות האמנות העכשווית וחוסר היכולת של הקהל לפענח אותה. היא שגורמת לאמנים לחזור לפיגורטיבי.
זכותו של האמן לחיות
WWW.PANTHARHEI.COM
הוספת תגובה על "מקומו של הציור הריאליסטי באמנות עכשווית"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה