ארז אתה הוצאת את הדברים שלי מהקשרם.

אני חושבת שלא הבנת למה התכוונתי ויכול להיות שלא הסברתי עצמי טוב.  אני חושבת שאבי הוא איש רציני. ומאמין במה שהוא עושה. ולכן נכנסתי לעבודה שלו וביליתי שם זמן. כדי להבין על מה הוא מדבר. וכוון שהוא איש רציני, והדיון הוא לא ברמה האישית אלא העקרוני, ניתחתי את העבודה שלו  כתופעה. השתמשתי בעבודה שלו כוון שהוא עצמו הפנה אותי והראה אותה כדוגמא. אין לי שום כוונה להעליב אמנים.

וגם לא נעלבתי  מהדברים  שאמר לגבי. שהיו בהחלט לגיטימיים.

אני דיברתי על אמנות מחשב שקוראת לעצמה חדשנית,  אמנות העתיד, ולכן נמצאת לדעתה, בהררכיה הרבה יותר גבוהה למשל מאמנות  "מסורתית".

כשאני מדברת על אלף חלונות. אני מדברת על החלונות במסך המחשב שלי.  עבודת האמנות של אבי היא פשוט עוד חלון.   אלו תנאי צפיה שמראש לא עובדים לטובת סוג כזה של אמנות. מכוון שהם מייצרים הרבה מאד רעש.

ובנוסף לכך אם אבי דורש מהצופה להכנס פנימה לתוך  הרבה מאד  פיסות אינפומציה, ודורש ממנו להרכיב מהם  איזשהו שלם,  זה סוחט מהצופה אנרגיה, במקום להטעין  את הצופה  באנרגיה.

 "אגב אם היית עוברת על יותר מ22000 קטעי הווידאו שהם תיעוד החיים שלי בשנה האחרונה שנעשה בטלפון סלולרי, היית מוצאת שיש גם לינקים מפתיעים ביותר"

ועל הדברים הנ"ל עניתי מה שעניתי.

אני כתבתי את התובנות שלי ,   בכנות ומתוך כבוד. כי אם הייתי חושבת אחרת, לא הייתי טורחת  כל כך.

אגב ציור מתוך התבוננות הוא לא בהכרח ציור נטורליסטי. גם סוטין עבד מתוך התבוננות.

חוה,לא נעלבתי כלל מתגובתך, נהפוך הוא, שמחתי שהקדשת זמן לעבודותי.אם נפגעת ממה שאמרתי אני מתנצל!מעניינת  ההגדרה שלך את עצמך יצרנית אמנות -פועלת שחורה של אמנות. מתי שעות ה"עבודה והיצור של האמנות", האם יש זמנים שאת לא פועלת ומייצרת ואז את כאחד האדם? (אני לא לועג!).הפרויקט ה"מתיש" שלי של עשרות אלפי קטעי וידיאו של מהלך חיי, הוא למעשה יצירה אמנותית מושגית בזמן, בה אני הופך את חיי לאקט אמנותי מתמשך, מקוון וזמין לכול אני מקווה לנצח.כאשר את "נחה" מהעבודה השחורה, אני ממשיך ביצירתי כי אין לי בררה זהו ייעודי בחיים, אבימדיה מרמז על היותי מרושת בכל מקום וזמן כמו המדיה הדידיטלית. (ההחלטה גמלה בליבי לאחר שגיליתי שאין כל תיעוד או צילומים של אבי ומשפחתי ז"ל מלפני השואה). האמנות שלי היא "מינורית" אינה שואפת במכוון להגיע ל"שיאים" כמו שאת דורשת מכל בד ובד שלך, או של אחרים, "לקבל מכה בראש, להתרגש מאד" וכו'. למרות זאת יש גם שיאים כאלה שמוצגים בפסטיבלים ברחבי העולם. איזכור שימורי החרא של פירו מזוני אינה מקרית, היצירה האמנותית היא הפרשה של גוף האמן וכוללת את מה שהאמן אוכל מחרבן או מצייר... המודעות לדברים היא זו שהופכת את ה"הפרשה" לאמנות (ג'וזף בויס).האמנים בודקים ללא הפסקה היכן הן גבולות האמנות, היא מצויה לא רק בנשגב היא ביומיום."האלוהים הוא בפרטים הקטנים".בקיצור חיים=אמנות (מודעות).

 

 

צטט: חוה ראוכר 2008-10-17 22:59:23

ארז אתה הוצאת את הדברים שלי מהקשרם.

אני חושבת שלא הבנת למה התכוונתי ויכול להיות שלא הסברתי עצמי טוב.  אני חושבת שאבי הוא איש רציני. ומאמין במה שהוא עושה. ולכן נכנסתי לעבודה שלו וביליתי שם זמן. כדי להבין על מה הוא מדבר. וכוון שהוא איש רציני, והדיון הוא לא ברמה האישית אלא העקרוני, ניתחתי את העבודה שלו  כתופעה. השתמשתי בעבודה שלו כוון שהוא עצמו הפנה אותי והראה אותה כדוגמא. אין לי שום כוונה להעליב אמנים.

וגם לא נעלבתי  מהדברים  שאמר לגבי. שהיו בהחלט לגיטימיים.

אני דיברתי על אמנות מחשב שקוראת לעצמה חדשנית,  אמנות העתיד, ולכן נמצאת לדעתה, בהררכיה הרבה יותר גבוהה למשל מאמנות  "מסורתית".

כשאני מדברת על אלף חלונות. אני מדברת על החלונות במסך המחשב שלי.  עבודת האמנות של אבי היא פשוט עוד חלון.   אלו תנאי צפיה שמראש לא עובדים לטובת סוג כזה של אמנות. מכוון שהם מייצרים הרבה מאד רעש.

ובנוסף לכך אם אבי דורש מהצופה להכנס פנימה לתוך  הרבה מאד  פיסות אינפומציה, ודורש ממנו להרכיב מהם  איזשהו שלם,  זה סוחט מהצופה אנרגיה, במקום להטעין  את הצופה  באנרגיה.

 "אגב אם היית עוברת על יותר מ22000 קטעי הווידאו שהם תיעוד החיים שלי בשנה האחרונה שנעשה בטלפון סלולרי, היית מוצאת שיש גם לינקים מפתיעים ביותר"

ועל הדברים הנ"ל עניתי מה שעניתי.

אני כתבתי את התובנות שלי ,   בכנות ומתוך כבוד. כי אם הייתי חושבת אחרת, לא הייתי טורחת  כל כך.

 

אגב ציור מתוך התבוננות הוא לא בהכרח ציור נטורליסטי. גם סוטין עבד מתוך התבוננות.

אני דיברתי על אמנות מחשב שקוראת לעצמה חדשנית,  אמנות העתיד, ולכן נמצאת לדעתה, בהררכיה הרבה יותר גבוהה למשל מאמנות  "מסורתית".

האמת שאני דיי מקבל את זה.

מה שאני עושה (ולפי מה שראיתי אז גם את) מדבר יותר בשפה "מסורתית" , ואמנות מחשב היא באמת משהו יותר חדשני.

חדשני זה לא אומר יותר טוב , או פחות טוב.

זה כן אומר שזה באמת יותר גבוהה אם מתבוננים על זה בהקשר הכרונולוגי ,  בקצה קצהו של הפירמידה.

וזה אומר שזה פחות יציב מצד אחד , וחייב להישען על בסיס רחב של מסורת אמנותית תרבותית.

הרבה אמנים שיוצרים על מחשב מתחילים את העבודה בצורה מאוד מסורתית עם עיפרון או פחם או גיר על נייר.

אפילו סרטי אנימציה ממוחשבת מתחילים בדיוק ככה , עם נייר ועיפרון.

כל שלב בנוי על שלב , והמסורתי זה הבסיס.

זה ברמה הטכנית / טכנולוגית , הפן המכני של העבודה.

לגבי הרמה והאמירה האומנותית , זה כבר משהו שהוא יותר אינדבידואלי , כל אמן עומד בפני עצמו.

מה לגבי העתיד , אני לא יודע , יום אחד גם אמנות מחשב תהייה קלאסיקה (אולי כבר שם בחלק מהמיקרים) , מה אחרי זה ? , ?? ?? סימן שאלה גדול!!!

נ.ב. בעוד תחומי יצירה אומנותית, גם במוזיקה גם במחול , בתיאטרון ,בספרות , יש מסורתי ויש חדשני ויש שילובים .

לי קל להתחבר למוזיקה אלקטרונית רק אם היא באה כאלמנט במוזיקה שמאחדת כלים ואלמנטים מסורתיים. (אבל זה אני)

עדיין יש מוזיקאים שיוצרים ממקום שיותר קרוב לקלאסיקה , ויש כאלה שיותר מודרנים.

מבחינה כרונולוגית יש מטען גבוה יותר למוזיקה העכשווית , ומבחינה אומנותית , או שכן .. או שלא...

מכירה את הפרארפאלייטס PreRaphaelite תנועה בתקופה הוויקטורינית שקראה לעצמה כך בגלל שטענו שכל האמנות שאחרי רפאל היא פחותת ערך.

תתארי לך כמה אומנים מעולים הם "מחקו" בדרך , מתוך טיעונים דומים שאחרי רפאל האומנות הפכה למכאניסטית.

אולי גם אבי עובד מתוך התבוננות.

הוא מתבונן במרחב שמבחינתך (חווה()הוא לא אמיתי, אך לטענתו המרחב הזה עתיד להיות המרחב של החיים שלנו, ולהחליף מרחבים קיומיים אחרים.

לדעתי, זאת המטרה העיקרית של האמנות שהוא מייצר, להביא את הטענה הזאת ולנסות להתחיל להמחיש את המשמעות של החיים במרחב הזה.

לדעתי אתר כמו סקונד לייף ממחיש זאת טוב יותר, וכבר ראיתי מספר עבודות אמנות ( נדמה לי של מירי סגל- אחת מהן באוסף של דורון סבג ) שיוצרו מתוך הסקונד לייפ.

אני למשל משתמשת באינטרנט כמקור להתבוננות, ובמחשב כמחברת סקיצות.

אבל חשוב לי לחזור לחומר ולממשות, לעבודה הגופנית ולעקבות של הגוף. אני לא מוחקת את העקבות של עבודת המחשב מתוך עבודותי, חלק מהענין הוא החשיפה של תהליך העבודה.

זה קצת סיזיפי בהתחשב בעובדה שעיקר החשיפה היום של אמנות היא דרך אינטרנט ובעצם מעט מאוד אנשים נחשפים לחומר , אני עושה זאת מתוך מודעות מוחלטת ומרגישה שיש בזה אמירה חשובה.

דורית וארז,

אני מסכים עם כל מילה שכתבתם!

אם נבין שאנו חיים במרחב הוליסטי  (הן על-פי אמונות שונות והן על-פי תורות פיזיקאיות עדכניות), אזי אין סטירה בין

או ניגוד הין רישום בפחם ותכנות מחשב, כולם הם פנים שונים של אותו המרחב הכדורי...

אבי

שמחה שלא נעלבת.

נכנסתי לדף שלך וראיתי שם שני קולאזים מעניינים ביותר. היה לי הרבה יותר קל להכנס לתוכם . כוון שלא היו לי   הפרעות מסביב. [אגב גם כשמגדילים את  חלון הוידאו אחרי כל לחיצה הוא חוזר להיות קטן.]

אשמח לראות קטעים אם אפשר  ממהלך חייך המצולם במצלמת טלפון סלולרי.

 ההגדרה שלך את עצמך יצרנית אמנות -פועלת שחורה של אמנות. מתי שעות ה"עבודה והיצור של האמנות", האם יש זמנים שאת לא פועלת ומייצרת ואז את כאחד האדם? (אני לא לועג!).הפרויקט ה"מתיש" שלי של עשרות אלפי קטעי וידיאו של מהלך חיי, הוא למעשה יצירה אמנותית מושגית בזמן, בה אני הופך את חיי לאקט אמנותי מתמשך, מקוון וזמין לכול אני מקווה לנצח. כאשר את "נחה" מהעבודה השחורה, אני ממשיך ביצירתי כי אין לי בררה זהו ייעודי בחיים, אבימדיה מרמז על היותי מרושת בכל מקום וזמן כמו המדיה הדידיטלית.

בזמן האחרון אני יותר מדי נחה מהעבודה השחורה שלי, ומבלה   יותר מדי  זמן ליד המחשב.

ובכלל פס היצור שלי הוא לא משהו  ובמשך חיי הארוכים לא יצרתי יותר מחמישים שישים ציורים שאני שלמה איתם.

במחשבה שניה, זה בעצם לא מעט.

אגב החברה הפולניה שלי   טוענת שהשטן ולא אלוהים הוא זה שמסתתר  בפרטים הקטנים.

"שלמות עם העבודה שלך"...

מאטיס טען שלו היה עושה שוב את יצירותיו הן היו שונות  מהמקוריות, כנראה שאין אנו שלמים עם שום דבר בחיינו, זאת בגללה DUREE (אנרי ברגסון) שבוא התודעה שלנו משתנה ללא הרף!

מה שהיה נכון להרגע לא נכון לעוד רגע.

יש הטוענים שתמונה "סטיל" הוא נסיון לקבע כזה רגע ולשוב ולחזור אליו, ואילו תמונות משתנות בזמן דוגמת וידאו  הן הזרימה עם התודעה.

הטלפון הסלולרי שלי הוא "המכחול והעין" שלוחה של גופי שיוצרים כזה רצף הנשמר על הקנווס של הסייברספייס...אפשר לחשוב על פולוק שבמקום הטזות צבע יש התזות ווידאו

תארי לך שהיית יכולה  לראות רצפים של מאטיס, לאונרדו,  משה רבנו או אפילו את עצמך  בתקופה מוקדמת....

אנחנו מבלים יותר זמן ליד המחשב כיון שהוא "פיגום של זיכרון" כפי שאמר פעם אדם ברוך...

 

צטט: חוה ראוכר 2008-10-18 00:12:42

אבי

שמחה שלא נעלבת.

נכנסתי לדף שלך וראיתי שם שני קולאזים מעניינים ביותר. היה לי הרבה יותר קל להכנס לתוכם . כוון שלא היו לי   הפרעות מסביב. [אגב גם כשמגדילים את  חלון הוידאו אחרי כל לחיצה הוא חוזר להיות קטן.]

אשמח לראות קטעים אם אפשר  ממהלך חייך המצולם במצלמת טלפון סלולרי.

 

 ההגדרה שלך את עצמך יצרנית אמנות -פועלת שחורה של אמנות. מתי שעות ה"עבודה והיצור של האמנות", האם יש זמנים שאת לא פועלת ומייצרת ואז את כאחד האדם? (אני לא לועג!).הפרויקט ה"מתיש" שלי של עשרות אלפי קטעי וידיאו של מהלך חיי, הוא למעשה יצירה אמנותית מושגית בזמן, בה אני הופך את חיי לאקט אמנותי מתמשך, מקוון וזמין לכול אני מקווה לנצח. כאשר את "נחה" מהעבודה השחורה, אני ממשיך ביצירתי כי אין לי בררה זהו ייעודי בחיים, אבימדיה מרמז על היותי מרושת בכל מקום וזמן כמו המדיה הדידיטלית.

 

בזמן האחרון אני יותר מדי נחה מהעבודה השחורה שלי, ומבלה   יותר מדי  זמן ליד המחשב.

ובכלל פס היצור שלי הוא לא משהו  ובמשך חיי הארוכים לא יצרתי יותר מחמישים שישים ציורים שאני שלמה איתם.

במחשבה שניה, זה בעצם לא מעט.

אגב החברה הפולניה שלי   טוענת שהשטן מסתתר בפרטים הקטנים.

 

סליחות רבות על האיחור בתגובה.

 

 

צטט: lightwave 2008-10-14 17:23:27

צטט: ateley 2008-10-14 15:40:31

אז זו סיבה ללעוס עד כאב את היצירה?

שיילך המתבונן, אם אהב את מה שראה או שהתעוררה בו מחשבה, ויחפש עוד על האמן או אמנות בכלל.

אני, כאמנית (לעתיד או בהווה או מה שלא יהיה) רוצה קהל חושב וחוקר ולא קהל מהסוג שצריך שילעסו לו.

 

 

כשאת אומרת 'לעוס' את מתכוונת לצייר שאיתו התחילו את הדיון ודומיו? אני דיברתי באופן כללי.

בכל אופן, זה לא סותר שום דבר ושום סגנון. בוודאי שאם אתה אוהב את מה שאתה רואה אז תחפש יותר לעומק, גם אם זו יצירה ריאלסטית. אני לא רואה את ההבדל בהקשר הזה.

 

כשאני אומרת לעוס אני מתכוונת למשהו שמוביל אותך להרגיש מנעד צר מאוד של רגשות ומעורר עוד פחות מזה מחשבה - ע"ע קיטש.

 צטט: ateley 2008-10-14 15:40:31

 

אם אדם מגיע למוזיאון מכובד, גלריה ידועה או כל דבר אחר ורואה יצירה שהוא לא מבין כדאי שיכניס לעצמו לתודעה שהיצירה מוצגת שם מסיבה כלשהי.

מעבר לכך, לכל אמן יש יצירות יותר או פחות טובות, לכל מתבונן יש טעם אישי ועולם שלם משלו.

לא כל אחד צריך להסכים אם כל מה שהוא רואה ואפילו לא חייב להסכים עם זה שזה טוב אבל רצוי לצאת ממקום של כבוד ולפני שהחליט שהמלך הוא אכן עירום, שיבדוק שוב אם הוא לא כסיל מוחלט, או בור מוחלט או שניהם.

 

 

אולי אני ציני, אבל מה שאת אומרת הוא שעצם העובדה שמשהו מוצג, זה מה שמרים אותו לאיזשהו עץ שעליו כולם צריכים לטפס.

חוץ מזה, את מדברת על כבוד ועל פתיחות, אבל רומזת שמי שלא מסכים עם זה הוא אכן 'כסיל' ו'בור' 'מוחלטים'.

 

  אני אומרת שמי שלא יוצא מנקודת הנחה שיש ערך ושהוקדשה מחשבה הוא, מה לעשות, כסיל ובור. ולפני ששפט שיילך לבדוק אם לא קיים ערך מוסף על הערך האסתטי שהוא לא מוצא שם או על הפשטנות לכאורה שנדמה לו שהוא מזהה. אח"כ, שיגיד מה שהוא רוצה מתוך דעה מושכלת והבנה.

אני בהחלט אקבל אדם שאומר - זה לא מדבר אליי... לא מרגש אותי... לא מעניין אותי... ושאר תגובות סובייקטיביות לא שיפוטיות אך לגיטימיות בעליל. על אותו אחד, אותה עבודת אמנות, לא עושה את העבודה וזה בסדר.

 

 צטט: ateley 2008-10-14 15:40:31

חוץ מזה, כשיצירה לעוסה מדי, סגורה מדי, היא סוגרת את הדיון סביבה, היא עשתה עבודה פרסומית ולא אמנותית. אלו עבודות בדיוק הפוכות.

פרסום מוכר ברגע - קבל את כל המידע שאתה צריך כדי ללכת לקנות כמה שיותר מהר.

 

 

שוב, אני צריך להבין את המושגים שאת משתמשת בהם כדי שתהיה שפה משותפת - מה הכוונה שלך בלעוס, אני צריך דוגמאות. כיוון שאנחנו מדברים על ריאלסטי (לאו דווקא במובן של זרם אמנותי) מול מודרני, אז את מתכוונת לציורים מסוג של לאונרדו? מיכאלנג'לו? סרג'נט? בוגרו? וויליאם וויטקר?

 

למה שהיה חדשנות והישג בזמנו הייתה ה"רשות" להשתמש בכל דימוי העולה על רוחו. שוב, צריך להסתכל על הנסיבות והסיבות.

חדשנות יכולה גם לבוא לידי ביטוי גם בשימוש בדימוי שחוק בדרך חדשה, בהקשרים אחרים, בטכניקה שונה.

 צטט: ateley 2008-10-14 15:40:31

אמנות מחפשת שגם בפעם המיליון שתסתכל על יצירה עוד תגלה שהיא מעוררת בך מחשבה ורגש.

זה כמו להתחתן עם בנזוג יפה. זה אחלה אם יש בבן האדם גם תוכן אבל לא שווה כלום בלעדיו. מצד שני יש שתמצא זוגיות טובה עם בן אדם שלא נראה להיט היסטרי או שיש לו "פגם" פיזי כזה או אחר או אפילו מחלת נפש שפורצת לעיתים.

 

אני שוב לא רואה את ההבדל בהקשר הזה בין סגנונות שונים, ומשום שיש כאן השוואה, למה ריאלסטי יהיה נחות בהקשר של מחשבה ורגש.

על המטאפורה אני לא אתעכב כי אני חושש שזה יחרוג מלב הדיון.

 

-----

 

מה שהכי חורה לי, ואני חושב שאמרתי את זה כבר איפשהו, זה לא שמוצגות יצירות מודרניות כאלו, אלא ההסתכלות המתנשאת (שקיימת גם בקיצוניות השנייה אצל ה- purists של 'ציורי הפירות והכדים' כמו שאמא שלי נוהגת לומר) על מיומנויות ריאליסטיות, וההתנערות מהצורך בעקרונות בתהליך הלמידה. בנוסף, זה משעשע אותי שאנשים יכולים לתת לך הרצאות על משמעויות שני ריבועים ופס, אבל לא יכולים למצוא כל 'סיפור' או 'קונספט' בציור של נערה עם כד/ספר/וואטבר שעשוי היטב.

לעניינו, מאוד מאוד בעד ריאליסטי וממש לא נגד הדברים האחרים.

כאשר זה מתאים ומתבקש אני גם מייצרת וידאו, מפסלת, "מאבסטרקטת" וכל העולה על רוחי.

הנקודה היא שיש כל כך הרבה ציורים שעשויים טוב של נערה עם כד או וואטאבר שאם אתה עושה את זה היום, כדאי שיהיה לך משהו נוסף להגיד על מה שאמרו בעבר.

אף אחד לא מבטל את אמני העבר ואת אמנות העבר. ההיפך הוא הנכון, העם עשו עבודה גאונית, נראה אותך (לא אתה באופן אישי) כאמן היום מצליח להתעלות על זה. אחרת, באמת שאין לך יותר מדי מקום, בטח לא למעלה, אחרת, אתה פשוט בינוני ומטה.

הציור שלי של הנעליים נופל בקטגוריה הזאת בשביל מי שלא קרוב (אם כי מרשים מבחינה טכנית אבל הוא לא הרבה יותר מהוכחת יכולת והערך המוסף שלו הוא אישי לחלוטין כי עשו כאלה בטונות ומה חידשתי?)

לא בכדי אמרה לי מורתי היקרה באדם - את לא מתכוונת להמשיך לצייר ככה, נכון?

המקום של הריאליזם, הפוטו ראליזם, הפיגורטיבי, באמנות המודרנית הוא מקום מסוכן שאם אתה לא סוג של גאון של ממש שמסוגל לחדש שם, עדיף שתשאיר את הציור במקום של דקורציה.

בקר טוב דורית,

לכל טכניקה יש את התכונות האינהרנטיות שלו, ציורי שמן  טמפרה  אקוורל וכו... כך גם המחשב.

את מתבוננת דרך העדשה של החיים העכשווים שלנו (מסך מחשב), תוך כדי כך את גם מפנימה את ההיגיון הפנימי של הטכנולוגיה. כאשר אמרת "אבל חשוב לי לחזור לחומר ולממשות, לעבודה הגופנית ולעקבות של הגוף. אני לא מוחקת את העקבות של עבודת המחשב מתוך עבודותי, חלק מהענין הוא החשיפה של תהליך העבודה."

תיארת למעשה שלב ביניים הקיים בכל מעבר של טכנולוגיה. בתפר עושים פסלים משיש הדומים לעץ שהיה קודם,

אך מהר מאד לומדים את היתרונות החדשים.  דוגמה נוספת הוא וורהול שייצר הדפסי רשת(טכניקה תעשייתית) - קולז'ים שנלקחו מכלי המדיה השונים וכך גם אמני פופ ארט אחרים. (ראושנברג -PERSIMMON).

 

ומהר מאד הבינו. אם מדברים מדיה, חייבים להשתמש במדיה (המדיום הוא המסר).

וורהול (וידאו כאן) מצייר את

דבורה הרי.

כפי שנאמר ע"י חכמים "אנו מעדיפים את השטן הידוע מהמלאך הנסתר".

ייתכן שאת נמצאת על מסלול שיוביל אותך לרשת, תוך נטישת ה"חומרי" שבאמנות, כפי שאני עשיתי לפני שנים רבו. אגב זאת לדעתי מהותה של האמנות, ליצור של סובלימציה מחומרי לרוחני.

בעיה נוספת כפי שהועלתה, היא פיננסית. המערכת הקיימת (גלריה אספן) "עוצרת" את המעבר הטבעי, כיוון שהיא סוחרת באובייקטים ממשיים. "אתה רוצה שאמכור דיסקטים, שלכול אחד יוכל לשכפל, מי הפראייר שישלם עבור דבר כזה?" נאמר לי פעם לפני הרבה שנים כאשר פניתי לגלריה כדי להציג מיצירותי הממוחשבות.

ייתכן שבדחף שלך ליצור תמונה ממשית, נובע מאינסטינקט ההישרדות שלך- למכור =לחיות, והאפשרות היחידה כיום זה אובייקט בגלריה או לאספן.

אני וויתרתי במודע לפני שנים רבות על מסלול זה, למזלי אני מתפרנס לא ממכירת אובייקטים אלא של תוצרי לואי שלהם.

הטכנולוגיה המגולמת באינטרנט אינה  פסיבית הוא הביאה למהפך בתחומים רבים. מקצועות רבים נעלמו מהשטח, את מכירה משהו שמתקן מכונות כתיבה, שענים, מצלמות, מוכר פילמים לצילום וכו וכו'. הכול מתכנס לרשת, אם נרצה או לא. די בלהביט על הילדים של היום כדי להבין לאן פנינו מועדות.

 

 

צטט: דורית ב. 2008-10-17 23:41:47

אולי גם אבי עובד מתוך התבוננות.

הוא מתבונן במרחב שמבחינתך (חווה()הוא לא אמיתי, אך לטענתו המרחב הזה עתיד להיות המרחב של החיים שלנו, ולהחליף מרחבים קיומיים אחרים.

לדעתי, זאת המטרה העיקרית של האמנות שהוא מייצר, להביא את הטענה הזאת ולנסות להתחיל להמחיש את המשמעות של החיים במרחב הזה.

 

לדעתי אתר כמו סקונד לייף ממחיש זאת טוב יותר, וכבר ראיתי מספר עבודות אמנות ( נדמה לי של מירי סגל- אחת מהן באוסף של דורון סבג ) שיוצרו מתוך הסקונד לייפ.

 

אני למשל משתמשת באינטרנט כמקור להתבוננות, ובמחשב כמחברת סקיצות.

אבל חשוב לי לחזור לחומר ולממשות, לעבודה הגופנית ולעקבות של הגוף. אני לא מוחקת את העקבות של עבודת המחשב מתוך עבודותי, חלק מהענין הוא החשיפה של תהליך העבודה.

זה קצת סיזיפי בהתחשב בעובדה שעיקר החשיפה היום של אמנות היא דרך אינטרנט ובעצם מעט מאוד אנשים נחשפים לחומר , אני עושה זאת מתוך מודעות מוחלטת ומרגישה שיש בזה אמירה חשובה.

צטט: avimedia 2008-10-18 11:37:47

בקר טוב דורית,

לכל טכניקה יש את התכונות האינהרנטיות שלו, ציורי שמן  טמפרה  אקוורל וכו... כך גם המחשב.

את מתבוננת דרך העדשה של החיים העכשווים שלנו (מסך מחשב), תוך כדי כך את גם מפנימה את ההיגיון הפנימי של הטכנולוגיה. כאשר אמרת "אבל חשוב לי לחזור לחומר ולממשות, לעבודה הגופנית ולעקבות של הגוף. אני לא מוחקת את העקבות של עבודת המחשב מתוך עבודותי, חלק מהענין הוא החשיפה של תהליך העבודה."

תיארת למעשה שלב ביניים הקיים בכל מעבר של טכנולוגיה. בתפר עושים פסלים משיש הדומים לעץ שהיה קודם,

אך מהר מאד לומדים את היתרונות החדשים.  דוגמה נוספת הוא וורהול שייצר הדפסי רשת(טכניקה תעשייתית) - קולז'ים שנלקחו מכלי המדיה השונים וכך גם אמני פופ ארט אחרים. (ראושנברג -PERSIMMON).

 

ומהר מאד הבינו. אם מדברים מדיה, חייבים להשתמש במדיה (המדיום הוא המסר).

וורהול (וידאו כאן) מצייר את

דבורה הרי.

כפי שנאמר ע"י חכמים "אנו מעדיפים את השטן הידוע מהמלאך הנסתר".

ייתכן שאת נמצאת על מסלול שיוביל אותך לרשת, תוך נטישת ה"חומרי" שבאמנות, כפי שאני עשיתי לפני שנים רבו. אגב זאת לדעתי מהותה של האמנות, ליצור של סובלימציה מחומרי לרוחני.

בעיה נוספת כפי שהועלתה, היא פיננסית. המערכת הקיימת (גלריה אספן) "עוצרת" את המעבר הטבעי, כיוון שהיא סוחרת באובייקטים ממשיים. "אתה רוצה שאמכור דיסקטים, שלכול אחד יוכל לשכפל, מי הפראייר שישלם עבור דבר כזה?" נאמר לי פעם לפני הרבה שנים כאשר פניתי לגלריה כדי להציג מיצירותי הממוחשבות.

ייתכן שבדחף שלך ליצור תמונה ממשית, נובע מאינסטינקט ההישרדות שלך- למכור =לחיות, והאפשרות היחידה כיום זה אובייקט בגלריה או לאספן.

אני וויתרתי במודע לפני שנים רבות על מסלול זה, למזלי אני מתפרנס לא ממכירת אובייקטים אלא של תוצרי לואי שלהם.

הטכנולוגיה המגולמת באינטרנט אינה  פסיבית הוא הביאה למהפך בתחומים רבים. מקצועות רבים נעלמו מהשטח, את מכירה משהו שמתקן מכונות כתיבה, שענים, מצלמות, מוכר פילמים לצילום וכו וכו'. הכול מתכנס לרשת, אם נרצה או לא. די בלהביט על הילדים של היום כדי להבין לאן פנינו מועדות.

 

 

צטט: דורית ב. 2008-10-17 23:41:47

אולי גם אבי עובד מתוך התבוננות.

הוא מתבונן במרחב שמבחינתך (חווה()הוא לא אמיתי, אך לטענתו המרחב הזה עתיד להיות המרחב של החיים שלנו, ולהחליף מרחבים קיומיים אחרים.

לדעתי, זאת המטרה העיקרית של האמנות שהוא מייצר, להביא את הטענה הזאת ולנסות להתחיל להמחיש את המשמעות של החיים במרחב הזה.

 

לדעתי אתר כמו סקונד לייף ממחיש זאת טוב יותר, וכבר ראיתי מספר עבודות אמנות ( נדמה לי של מירי סגל- אחת מהן באוסף של דורון סבג ) שיוצרו מתוך הסקונד לייפ.

 

אני למשל משתמשת באינטרנט כמקור להתבוננות, ובמחשב כמחברת סקיצות.

אבל חשוב לי לחזור לחומר ולממשות, לעבודה הגופנית ולעקבות של הגוף. אני לא מוחקת את העקבות של עבודת המחשב מתוך עבודותי, חלק מהענין הוא החשיפה של תהליך העבודה.

זה קצת סיזיפי בהתחשב בעובדה שעיקר החשיפה היום של אמנות היא דרך אינטרנט ובעצם מעט מאוד אנשים נחשפים לחומר , אני עושה זאת מתוך מודעות מוחלטת ומרגישה שיש בזה אמירה חשובה.

 

אבי, אני לא נמצאת בשלב ביניים.

אני נמצאת בשלב של מודעות  מוחלטת לכוון אליו הולך העולם אך מסרבת להשלים.

אני חושבת שנוכחות הגוף והחומר חשובים , ואם וורהול הלך לכוון של יצירה מכניסטית תוך העלמת עקבות היד האנושית, אני חוזרת חזרה בכוון ההפוך.

אבל זה נכון עבורי , זה המסר שלי, אין זה אומר שפוסלת אמנות דיגיטאלית, ממש להיפך. אני מוצאת עבודות מרתקות. אבל אני חושבת שאמנות דיגיטאלית שמנסה ליצר חזות של חומר, ול"התחפש" לאמנות מסורתית (במקרה זה פחם), חסרת ערך לחלוטין.

דורית בואי נחשוב רגע,

מה זה לראות-ליצור רישום פחם או לראות-ליצור על  מסך המחשב?

בשני המקרים את עושה מניפולציה על החושים שלנו (מעטפת הגוף) המידע זורם מקצות הגוף ומגיע למוח והתודעה, שעושה מזה "תמונת עולם". המוח והתודעה אינם מטיילים נוגעים וחשים את הממשי, אלו הם החושים! המוח והתודעה מקבלים פולסים חשמליים מהחושים ויוצרים "מציאות מדומה" אותה אנו חושבים לממשית (מה שאת רואה זה לא מה שאני רואה). את לא מייצרת חומר בשום מקרה! המוח והתודעה אינם רואים או חשים חומר! בציור באקריליק את עושה פעולות בקצות האצבעות, בחוש הריח והראיה, פעולות אלה יוצרות בתורן  פולסים קטנים הזורמים לראש  ומתורגמים ל"עולם ממשי", לפעמים יש שיבושים במסלולים כמו וורטיגו, קלסטרופוביה, אגרופוביה שסעת או סתפ קוצר ראיה, כהות חושים וכו, תופעות אלה הן נחלת רובנו במידה זו או אחרת. בכל מקרה האמנים מייצרים "חזות" בשיטות כאלה או אחרות. המחשב פשוט עובד באותה השפה של הפולסים הרצים בין החושים למוח...

 

 

אבי, אני לא נמצאת בשלב ביניים.

אני נמצאת בשלב של מודעות  מוחלטת לכוון אליו הולך העולם אך מסרבת להשלים.

אני חושבת שנוכחות הגוף והחומר חשובים , ואם וורהול הלך לכוון של יצירה מכניסטית תוך העלמת עקבות היד האנושית, אני חוזרת חזרה בכוון ההפוך.

אבל זה נכון עבורי , זה המסר שלי, אין זה אומר שפוסלת אמנות דיגיטאלית, ממש להיפך. אני מוצאת עבודות מרתקות. אבל אני חושבת שאמנות דיגיטאלית שמנסה ליצר חזות של חומר, ול"התחפש" לאמנות מסורתית (במקרה זה פחם), חסרת ערך לחלוטין.