תיכנסו כמעט לכל סופרמרקט גדול בארה"ב או בישראל ותמצאו שם מגוון אינסופי של מוצרים. העושר הרב של מוצרי מזון טריים הם המענה לצורך האנושי והקפיטלסטי שלנו שלאפשרויות בלתי מוגבלות  והצורך של היצרניים לעשות כסף (טוב אני יודע שפה אני ממש לא מחדש). אבל מאחורי העושר האינסופי הזה, מסתתרת מציאות עגומה: ביליוני דולרים מושלכים מידיי שנה על מזון שמושלך לפסולת. כן ממש כך.

קשה מאוד להעריך כמה מזון מושלך מידי שנה בארה"ב. באוליבר ווימן מעריך כי מדובר בסך של בין 8%-10% מסה"כ תעשיית המזון בארה"ב. ואם ננסה לתרגם את זה רגע למספרים מדובר בתעשייה שערכה הוא 196 ביליוני דולרים ומתוכה מושלכים לאלף אלפי עזאזלים כ-20 ביליוני דולרים!!  בדו"ח שפורסם ב-14 במאי השנה על ידי האו"ם דווח כי אמריקאים משליכים מיידי שנה מזון שמוערך בכ-48 ביליון דולר.

בימים בהם מחירי המזון מרקיעים לשחקים וצרכנים שמהדקים את החגורות רשתות השיווק נתונות ללחצים עצומים. ב-13 במאי השנה וולט מארט, הרשת הקומנועית הגדולה בארה"ב מדווחות כי ברבע הראשון של השנה חלה במכירות עלייה של 10% ל-94 ביליון דולר, אבל רק אחרי שהיא קיצצו את מחירי הירקות ב-30%. רשתות שיווק רבות נתונות בלחצים אדירים וללא ספק קיצוץ במוצרים שמושלכים יכולה להיות התחלה נהדרת לצמצם בהוצאות.

הסיבות לביזבוז הנוראי נובעות ככל הנראה מהמבנה של שוק המזון בארה"ב. מוצרי המזון בארה"ב "נוסעים" קילומטרים רבים ונרקבים בדרך. סיבה נוספות היא בגלל שלאמריקאים אין נתונים מסודרים על הרגלי הצריכה של הלקוחות שלהם בכדי לנבא את דרישת הקהל. זאת ועוד, מרכולים רבים בארה"ב מאמינים כי ה"ביזבוז" הוא חלק מהשיטה הצרכנית: להציג מגוון, עושר מוצרים וטווח רחב של אפשרויות, זה חלק מהשיטה.

עצוב.

המשך הכתבה באקונומיסט

נכון, הבעיה הכי גדולה היא חוסר הוודאות לגבי הרגלי הצריכה. מכאן כל ההשפעות הנלוות.

נאלץ להסכים, עצוב.