שמי צח ואני מאשים.

אני מאשים כל אחד ואחד מאיתנו שמזלזל כבר מהרגע שהוא זורק את האשפה האישית שלו לזבל מתחת לבנין ולא דואג כלל לעשות איזו סלקציה מינימלית ולהפריד נייר פלסטיק ואשפה

לחוד.

ככל שנגדיל ונלמד להתייחס באותה מידת אחריות ותשומת לב לנושא המיחזור והנקיון בדברים הקטנים בבית, כך נרגיש את השנוי לאורך זמן ונלמד ליישם את אותם דברים גדולים גם מחוץ לבית.

לפני מס' ימים נכנסתי לשכפל מפתח בחנות כלבו קטנה על אבן גבירול.

היה שם אדם בשנות ה-50 לחיו ששוחח מעט עם בעל החנות ועישן בחלל הסגור סיגרייה.

כאשר סיים את הסיגרייה שלו הוא פשוט בלי לחשוב פעמיים זרק את מה שנשאר מהרעל על הריצפה במעיין הפגנת זילזול סביבתי בלתי נסבל. החלטתי שאני לא מבליג ושאלתי אותו תגיד לא חבל מטר ממך יש פח זבל ולא רק שזרקת בדל סיגריה גם לא דאגת לכבות אותה.

 ממה שאני זוכר הוא ענה לי  איזו תשובה דיפלומטית מתחמקת ואף ברב חוצפתו טען כי אם אנשים המייצגים אותנו בציבור אינם מתנהלים כמו שצריך אז למה שאנחנו נתנהל אחרת.

ממש תשובה של דביל משריש. אנחנו חייבים להפנים בכל אחד מאיתנו יש כח עצום לשנות את פני העולם ולהתייחס אליו באותו הכבוד שהוא התייחס אלינו. בשנים האחרונות אנו למדים כי אותו זילזול שלנו באיכות הסביבה חוזר אלינו בצורת סופות שיטפונות בצורת התחממות גלובלית רעידות אדמה ועוד והרב נוצר רק כתוצאה ישירה משנויי אקלים החלים על הכדור השברירי של כל אחד ואחד מאיתנו.

תפנימו העולם של מחר שייך לילדינו שימרו אליו.