צטט: זווית ראיה 2008-05-25 06:46:41
מה עם החינוך?
במקורותינו נאמר "חנוך לנער על פי דרכו..." (משלי כב ו'), כאשר כוונת המילה דרכו היא 'טבעו' (כמובן טבעו של הנער ולא של המחנך).
רוב מוחלט של מערכות ה"חינוך" השונות אינן מקשיבות לטבע הילדים אלא עוסקות בהקניית ידע והרגלי קניית ידע. למעשה, אין קשר בין חינוך להעמסת ידע. שורש הטעות בדרך החינוך האירופאית לפני מאות שנים...
תפקיד החינוך לעסוק באדם ולא בידע. עלינו לבנות ולהצמיח בני אדם החיים על פי טבעם כשאישיותם מלאה ושמחה.
לכל ילד כח צמיחה טבעי אך נדרשת גם פעולת בניין מצד המחנך, להפנות את הכוחות לצמיחה מסודרת ולא להתפזרות.
אם נותנים לילד לצמוח ולגדול מבלי לבנות אותו - ייתכן ויצא פרא-אדם.
אם בונים ילד מבלי להתייחס אל כח הצמיחה שבו - עושים ממנו רובוט.
החינוך הוא צירוף של שני הדברים יחד - כח הצמיחה ומעשה הבניין.
הבעייה מתחילה במציאות שלנו בדורנו, שבה לרבים מאיתנו - כהורים ומחנכים - אין מספיק כלים לחנך את ילדינו.
אני מאמין שהחינוך של הילדים הוא האתגר של הדור, אך לא נוכל לפעול בשטח זה אם לא נתחיל בחינוך של ההורים... כלומר - החינוך שלי!
כמה מאיתנו חושבים ומרגישים שחסר להם חינוך?
כמה מאיתנו משקיעים בפועל בחינוך עצמם, גם וביחוד כהורים לילדים?
זווית הראייה שלך מוצאת חן בעיני.
אבל בוא ואפרוס לך את תפיסתי כאמא וגם כמורה לאור המצב הקיים.
ילד נולד טבולראסה. מיום הוולדו הוא בעצם מתחיל ללמוד. תומכים ועוזרים לו ההורים בהתאם לתפיסתם החינוכית ,הערכית והתרבותית.
הילד מגיע לגיל גן והסקרנות שלו ממשיכה בשלה. אלא מה? כבר כאן מתחילה התנגשות בין סולם הערכים שלו מבית הוריו ומסביבתו הקרובה ,לבין מה שהוא נפגש בגן.
העניין מקבל משנה תוקף ומתחזק בבית הספר.מכאן ואילך ואולי כבר קודם תפקיד ההורים לספק את סקרנות הילד בחוגים עפ"י נטיותיו (וכאן אומרת כאם לילדים בוגרים).
ומכאן אני מחלקת זאת לשניים ,מה שאתה לדעתי מעט ערבבת.(מצטטת :"...תפקיד החינוך לעסוק באדם ולא בידע ").
תוך כדי הקניית ידע/ הנחייה לידע באופן עצמאי ע"י הילד אנחנו ממשיכים בעבודת החינוך.כלומר הדברים משולבים. אי אפשר רק ללמד או רק לחנך.
חנך לנער עפ"י דרכו זה מוטיב שהיה קיים במערכת החינוך ועפ"י אכן עבדנו.
בכנות אומר לך כמורה - בלתי אפשרי בכיתה בא יושבים לי 40 תלמידים (ולעיתים יותר). יש לי תכנית לימודים שכפויה עלי (ביסודי ובחטיבה ניתן מעט לתמרן.בתיכון כמעט ולא).מבחינת החינוך, ערכים אנחנו מביאים איתנו לכל שיעור ובנוסף יש תכניות מובנות (מניעת סמים,אלכוהול,הכנה לצה"ל ועוד). מכיון שאנחנו קיבוץ גלויות הדברים מתקבלים ומופנמים שונה אצל כל תלמיד בהתאם למה שמקבל בבית. אנחנו יכולים לשנות במעט. עבודת החינוך האמיתית לדעתי היא הבית.
ולנושא נוסף שעלה כאן ששוב מתקשר לחנוך לנער עפ"י דרכו. מקצועי ועיוני. נכון להיום התפיסה הישראלית אומרת שכולם עושים בגרות. אני חושבת שזו טעות,ואומרת זאת שוב מניסיוני הפרטי. נכון שיש יתרונות וחסרונות לכל מהלך,אך האם תעודת בגרות שאינה איכותית שווה משהו לאחר מכן ? האם אותו נער שיכול היה לרכוש מקצוע ואף להצליח בו לא יהיה מתוסכל יותר ב 4 שנות התיכון ש"רודפים" אחריו עם הבגרויות ? ומה עם נפש הילד ?
יבואו המתנגדים ויאמרו שזה גורם להעמקת הפערים. האם אותו נער שכן סיים בקושי תיכון ונאמר שזכאי לתעודת בגרות ,כמה מהם נפגש באוניברסיטאות ?
אני שומעת (וגם רואה) חלק מתלמידים אלו לאחר הצבא עובדים או עוברים קורסים מקצועיים. אז מדוע לא להכשירם כבר בתיכון לצד תעודת סיום י"ב ?
כן,יש לי בקורת על הנושא. אך קטונתי. כל שר החינוך עם האג'נדה שלו ותפיסת עולמו.
יום טוב.
הוספת תגובה על "מה עם החינוך?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה