מה גורם לחברה כזו או אחרת, לשבת ולבלות בסביבה מלוכלכת?

יוצאים לטבע, לבלות.. מוצאים שכיית חמדה מזמינה, פורשים שמיכה, מארגנים את החפצים ונותנים לשמש ולאוויר לעשות את השאר. כך זה בדרך כלל... מדי פעם מרימים את הראש מהספר, קמים לחלץ אברים, משחקים תופסת, עוקבים אחר פרפרים וקני נמלים, מנסים להזכר בשמות של הפרחים ( מבטיחים לעצמנו לקנות מגדיר עד הפעם הבאה.. ).. וכשנעשה קריר, אוספים את כל שהגיע איתנו, אוספים אשפה, בודקים שהשארנו את המקום בתולי, ללא עדות לכל טכנולוגיה - וחוזרים מרוצים.

אממה... לעתים, תחת אותה כיפת שמיים, יושבות משפחות רבות / זוגות... והסביבה בה הם יושבים מלאה בניילונים, כוסות, צלחות חד פעמיות, בקבוקי פלסטיק - ממש מתחת לרגליים - זה לא רק שלא הפריע להם לשבת שם, הם גם מוסיפים משלהם...

לעיניים שלי קשה עם זה.. רוצה להגיד - אספו הכל לפח הקרוב ( שנמצא קרוב.. ) ואם לא, שימו בשקית עד הפח הראשון שתמצאו.. ולא אומרת.

שחר אמר לי שזה הבדלי תרבות. קשה לי להבין את זה. הרי אף אחד, אבל אף אחד לא זורק אשפה בתוך מבצרו... למה מחוץ לדלת כן??

מישהו מוכן להסביר לי את זה??

הבעיה היא שגולשי הפורום אינם האנשים שמלכלכים או שלא אכפת להם מהטבע

מודעות, אסטתיקה, ותחושת אחריות הדדית.

כשהייתי ילד, מותר היה לקטוף פרחי בר והנורמה היתה לקטוף כלניות, רקפות ושאר פרחים שהיום הם צמחים מוגנים. הממשלה באמצעות חקיקה מתאימה ובאמצעות קמפיינים פרסומיים שלה ושל גופי הגנת הטבע, הטמיעו בלב כל את הצורך לא לקטוף צמחים מוגנים.

נושא הנקיון ברשות הרבים מצריך גם כן חקיקה מתאימה ואכיפתה, קמפיינים פרסומיים, חינוך בבתי הספר, מבצעי נקיון של תנועות נוער וכד' עד ששמירה על נקיון רשות הרבים תהפוך לטבע שני.

צטט: יוסף פרידמן עו"ד 2008-05-26 10:59:36

כשהייתי ילד, מותר היה לקטוף פרחי בר והנורמה היתה לקטוף כלניות, רקפות ושאר פרחים שהיום הם צמחים מוגנים. הממשלה באמצעות חקיקה מתאימה ובאמצעות קמפיינים פרסומיים שלה ושל גופי הגנת הטבע, הטמיעו בלב כל את הצורך לא לקטוף צמחים מוגנים.

אם הבנתי נכון,  ההצלח ה הגדולה היתה בכך שהמסר הזה הוטמע בילדים בגיל הגן ובכך חונך דור שלם שגם "חינך" את ההורים שלו.

צטט: אסף רזון 2008-05-26 14:07:22

 

צטט: יוסף פרידמן עו"ד 2008-05-26 10:59:36

כשהייתי ילד, מותר היה לקטוף פרחי בר והנורמה היתה לקטוף כלניות, רקפות ושאר פרחים שהיום הם צמחים מוגנים. הממשלה באמצעות חקיקה מתאימה ובאמצעות קמפיינים פרסומיים שלה ושל גופי הגנת הטבע, הטמיעו בלב כל את הצורך לא לקטוף צמחים מוגנים.

אם הבנתי נכון,  ההצלח ה הגדולה היתה בכך שהמסר הזה הוטמע בילדים בגיל הגן ובכך חונך דור שלם שגם "חינך" את ההורים שלו.

גם ההטמעה בילדים ונוער (מגן ועד תיכונים - כולל ובמיוחד תנועות נוער) ואפילו שיר מפורסם של נעמי שמר שנכתב בשנות השישים ובוצע ע"י שולה חן ולהקת הנח"ל.

http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=1320&singer_id=578&song_title=1ea99

צטט: אפרת בנור 2008-05-26 17:11:29

מי יכול להסביר לי - תרבות ואיכות סביבה?

מה גורם לחברה כזו או אחרת, לשבת ולבלות בסביבה מלוכלכת?

יוצאים לטבע, לבלות.. מוצאים שכיית חמדה מזמינה, פורשים שמיכה, מארגנים את החפצים ונותנים לשמש ולאוויר לעשות את השאר. כך זה בדרך כלל... מדי פעם מרימים את הראש מהספר, קמים לחלץ אברים, משחקים תופסת, עוקבים אחר פרפרים וקני נמלים, מנסים להזכר בשמות של הפרחים ( מבטיחים לעצמנו לקנות מגדיר עד הפעם הבאה.. ).. וכשנעשה קריר, אוספים את כל שהגיע איתנו, אוספים אשפה, בודקים שהשארנו את המקום בתולי, ללא עדות לכל טכנולוגיה - וחוזרים מרוצים.

אממה... לעתים, תחת אותה כיפת שמיים, יושבות משפחות רבות / זוגות... והסביבה בה הם יושבים מלאה בניילונים, כוסות, צלחות חד פעמיות, בקבוקי פלסטיק - ממש מתחת לרגליים - זה לא רק שלא הפריע להם לשבת שם, הם גם מוסיפים משלהם...

לעיניים שלי קשה עם זה.. רוצה להגיד - אספו הכל לפח הקרוב ( שנמצא קרוב.. ) ואם לא, שימו בשקית עד הפח הראשון שתמצאו.. ולא אומרת.

שחר אמר לי שזה הבדלי תרבות. קשה לי להבין את זה. הרי אף אחד, אבל אף אחד לא זורק אשפה בתוך מבצרו... למה מחוץ לדלת כן??

מישהו מוכן להסביר לי את זה??

 

מה לזה ולאיכות סביבה?

תרבות !

אני עושה עכשיו קורס באוניברסיטה על תרבות והיסטוריה ביפן המסורתית.

מסתבר שהיפנים ,עד היום, אובססיבים לניקיון.

הם מנקים כל הזמן , את הבית, את הרחוב , המכונית.. הבנתי שאפילו לשירותים יש להם קבקבים מיוחדים.

הסיבה לכך היא דת השינטו (שהיא משותפת לרוב המכריע של היפנים ) שמתייחסת ללכלוך כאל דבר טמא.זה לא חדש,  גם אצלינו יש מקבילות לכך בדת.

העניין הוא שאצלם הדת היא חלק בלתי נפרד מהתרבות.

לא לחינם הם מובילים בכל הנושא של תחבורה ציבורית ומיחזור.

הייתי בסין לא מזמן. אצלנו, בכיכר מרכזית אחרי יום העצמאות, נקי יותר אחרי ערב סטנדרטי על שולחן ברחוב אצלם. אלו בהחלט הבדלי תרבות ואני מסכים לחלוטין עם כל שנאמר כאן לגבי חקיקה מתאימה, אכיפה וחינוך. ועוד יותר מסכים עם חינוך דרך הילדים, שניתנים לעיצוב קל יחסית לבוגרים העקשניים שיש לנו כאן (להדגמה אתם מוזמנים להציץ בדיון הבא: http://cafe.themarker.com/view.php?t=403109)

הקשר לאיכות הסביבה הוא למעשה דרך המחזור. דרך כלים רב פעמיים, דרך כלים חד פעמיים מתכלים.

מסכימה ש"הקשר הישיר" יצא כאן עקיף...

אתה יוצא לטבע ורואה את כל הפלסטיקים שחונקים את האדמה, שמגיעים לים ועושים שמות בדגה ובשוניות האלמוגים, יודע שישארו על הכדור הזה עוד מאות רבות של שנים.. וכן, גם האסתטיקה מדברת. מפריע לעיניים.

אילו היינו יכולים להשפיע ולחנך כבר מגיל הגן, ממש כמו הקמפיין של פרחי הבר, אילו היינו עושים שטיפות מוח דרך המדיה על צורותיה, אולי היינו מגיעים גם לאיכות סביבה טובה יותר :)

צטט: אפרת בנור 2008-05-28 17:06:51

אילו היינו יכולים להשפיע ולחנך כבר מגיל הגן, ממש כמו הקמפיין של פרחי הבר, אילו היינו עושים שטיפות מוח דרך המדיה על צורותיה, אולי היינו מגיעים גם לאיכות סביבה טובה יותר :)

אפרת,

מה הטעם בהתרפקות הנוסטלגית והסכרינית על קמפיין פרחי הבר?

זה קרה כבר לפני 30 שנה! אולי כדאי לנסות להתחבר למשהו קצת יותר עכשווי?

כוחו של הקמפיין היה בכך שהישראלי המצוי לא התבקש לעשות דבר, אלא להימנע. פשוט להתאפק מלקטוף פרחים שממילא נבלו אחרי 10 דקות.

שימוש בכלים רב פעמיים במקום חד פעמיים, איסוף פסולת, ניקוי המרחב הפרטי, ושאר ההצעות המצויינות שלך דורשות אינטגריטי. זה "המוצר" שבאמת נעשה פה נדיר ויקר ערך.

הכל מתחיל בחינוך, ולצערי במקרה שלנו - כנראה שצריך לתת סיוע גם בשיטת השוט ולגבות בתקנות וחוקים שאכיפתם תתאפשר.

שלום אפרת,

טוב לדעת שיש עוד כאלה שאכפת להם,

הינה משהו שכתבתי  אחרי לג' בעומר.

http://cafe.themarker.com/view.php?t=445204

השאלה, איך יוצרים שינוי?

 

כוחו של הקמפיין היה בכך שהישראלי המצוי לא התבקש לעשות דבר, אלא להימנע. פשוט להתאפק מלקטוף פרחים שממילא נבלו אחרי 10 דקות.

מסכימה. ועוד נקודה:

פרחים= דבר יפה.

לכלוך= דבר מכוער ומגעיל.

אין ספק שקמפיין פרחים הוא הרבה יותר אטקרקטיבי מזבל...

בפסטיבל אקולונוע שהתקיים ממש לפני ימים ספורים הוקרן הסרט של אורי רוזנווקס: מדינה בזבל.

http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleID=554627&TypeID=1&sid=182

הסרט עורר בי הרבה תהיות. מחשבות. וחוסר אונים.

מה עושים עם כל זה?

הרי מי שהגיע לראות את הסרט הוא כבר "משוכנע"...

איך מגיעים לכל השאר? איך משפיעים?

הרי אם אלך ואעיר למלכלכים, זה יגרום לאנטגוניזם, יראו בי מתנשאת, ואולי מאחורי גבי יעשו לי "דווקא" וימשיכו ללכלך.. וזה במקרה הטוב, אם לא יתקיפו אותי מילולית או חס וחלילה פיסית..

מה יגרום לשינוי בהתנהגות?

למי יש תשובה?