היי ורד
אכן, במדינת ישראל בשנות ה - 2000 עדין יש פחד מהשונה, מהאחר, וכן - עדין יש בורות.
הילדים החריגים באשר הם, ובני משפחתם, נאלצים להתמודד עם כל כך הרבה קשיים, ובנוסף סובלים לא אחת מניכור מהסביבה (בגינה הציבורית, ברחוב) ומבדידות כתוצאה מהחריגות.
זה עצוב...
אבל יחד עם זה אני רוצה להאמין שיש תהליך. אמנם ארוך מאד, אמנם איטי מדי, אבל אני מקווה שהתהליך כבר מתגלגל...
והוא קורה גם הודות לחשיפה נדיבה מצד אנשים מוכרים שיש במשפחתם ילדים עם צרכים מיוחדים - (ודווקא בעיקר ילדים אוטיסטים), ולמודעות רבה יותר בתקשורת - יותר כתבות בעיתונים, רדיו... וכן בשל העובדה שיש היום יותר דיבורים על זכויות של אוכלוסיות מיוחדות.
בבתי ספר עושים היום הרבה יותר שילובים מאשר בעבר. כל מיני פרוייקטים מיוחדים (כולל אמנות, מוסיקה, גינון וכו') בהם תלמידים מבתי ספר רגילים עובדים עם ילדים ובני נוער אוטיסטים / סובלים מפיגור/ מנכות .
אחת הלמידות המשמעותיות בתהליך היתה ששיתוף ההורים של הילדים הרגילים, על ידי הרבה הסברה מראש, מתן אפשרות לשאול שאלות ולקבל מענה,הפגת החששות, והצגת הרווחים והתרומה לילדים "הרגילים" לחברה - תרמה מאד להצלחת השילוב.
ורד, כל פרוייקט כזה מבורך. הזרעים נזרעים, ואני בוחרת להיות אופטימית - ולהאמין שבעתיד גם ייקצרו פירות, והחברה כולה תרוויח.
ובכלל, אני מאמינה שילדים שמנגנים, ועושים מוסיקה תוך קבלת השונה - יש סיכוי שכמבוגרים - יהיו אנשים טובים יותר...
שירלי
צטט: וארדייאן 2008-06-08 21:00:26
זהירות אוטיזם זאת "מחלה מדבקת"
באחד מהקונצרטים שערכתי לאוכלוסייה מעורבת [ילדים אוטיסטים וילדים "רגילים ],
נגשה אליי אמא של אחת הילדות, שלמדה אצלי נגינה בקבוצה, וטענה קשות על עריכת
קונצרט משותף עם "הילדים האלה" , האוטיסטים. אין לאלו מקום בקונצרט התאוננה,
ופנתה אליי שאערוך קונצרט בנפרד ל " ילדים האלה ".
אותה קבוצת נגינה שבתה של אותה אם למדה בה, עזבה במפגיע את לימודי הנגינה
אצלי.
כן זה קורה בישראל שנות האלפיים.
תאמינו.
הוספת תגובה על "זהירות אוטיזם זאת "מחלה מדבקת""
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה