היי מיכל .
אני מבינה איפה את עומדת ,מכירה את הפחדים מבינה את התיסכולים .
שנתיים של ידיעה ועוד 5 שנים של ירידות נפשיות .
כל הזמן חשבתי לעצמי ,הילדים ,הם הכי חשובים .
לא להרוס להם את הבטחון ,לא לקלקל להם את החיים .
וכל פעם באה איזו מכה ניצחת אחרת ,שדחקה אותי עוד ועוד לפינה .
וכל פעם מחדש בקשתי ,צעקתי ,צרחתי,התחננתי :
בוא ,בוא נעשה את זה ביחד ,בשקט בשלום ,אני לא אויבת .
אבל הוא בשלו ,באגו שנובע מפחדים שלו ,בעיות אחרות שלו ,וזה בסדר ,כי זה שלו .
אבל אני החלטתי שזהו ומספיק ,זה שלו ולא שלי יותר .
לא רוצה יותר .
זכותי לאהוב את החיים ,
זכותי להרגיש נשית ,
זכותי להיות אשה
זכותי להיות אדם שווה .
אני יודעת למה את מתכונת בדימוי נמוך ,,
וזה בא משם ,כי אנחנו גורמות לעצמנו להרגיש שוות פחות ,ואנחנו לא .
אנחנו הרבה יותר ממה שחשובים עלינו .
תסתכלי על עצמך באמת פנימה ,ותשאלי אם את עם דימוי נמוך .
את לא .
את הרבה יותר מכך .
אבל עד שבאה הפנמה ,זה לוקח זמן ,ואת נטענת בכוח שלך
לאט אבל בטוח ,זה יבוא אצלך גם .
S
צטט: h.michal 2008-05-28 19:09:17
אני מעריצה אותך, רק S. עד היום, כבר שנה, לא הבאתי את עצמי לתבוע אותו. ואיזו שנה שזו. עד היום אני חשה כלפיו חמלה. זה המשחק שלו מול העולם- קשה לי עצוב לי אני לא מרגיש טוב. אני הראשונה שהתעוררתי ממרק הלוקשים. אבל עדיין, הנה את קמת ותבעת את מה שמגיע, אצלי.....כנראה קוראים לזה דימוי עצמי נמוך.
הוספת תגובה על "להתחרט או שלא .."
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה