מאמר שכתבתי על "ההיסטוריה של רוחניות אבולוציונית" התפרסם בגיליון אפריל של "חיים אחרים", ומתוכו רציתי להביא את ההקדמה ומספר ציטטות.
אחד האנשים שהביא אותי בצעירותי לפתוח בחקירה פילוסופית-רוחנית היה המורה שלי לביולוגיה בתיכון. מה בין ביולוגיה וחקירה פילוסופית-רוחנית? ובכן, אצל אותו מורה היה קשר הדוק בין השניים, כיוון שהוא היה גם אדם דתי, שהאמין באלוהים ובסיפור התנ"כי על בריאת העולם, וגם איש מדע שהחזיק מאוד מתורת האבולוציה של דרווין. הסתירה בין השניים העסיקה אותו והוא שיתף אותנו, תלמידיו, בניסיונותיו לגשר ביניהם, ובכך גירה גם בי את העניין למצוא את מקום המפגש בין המדע והרוח, הרציונאלי והמופלא.
במבט לאחור נראה לי שאותו מורה לא הצליח בניסיונותיו לגשר בין השניים, ושהסיבה לכך הייתה שהוא תפש את רעיון האבולוציה כמו שרוב אנשי המדע תופשים אותו – בצורתו המטריאליסטית גרידא. אך בניגוד לרושם שקיים אצל רוב המדענים ובציבור הרחב, רעיון האבולוציה היה מאז ומתמיד דווקא רעיון רוחני ביסודו. עוד הרבה לפני שצ'רלס דרווין כתב את "על מוצא המינים" שלו, פילוסופים ואנשי רוח רבים לאורך ההיסטוריה כבר ידעו באופן אינטואיטיבי שהיקום החומרי, החיים והתודעה מתפתחים, ולא באופן אקראי אלא עם כיוון וכוונה – שהיו, כדבריו של אחד מהם, אל עבר ביטויים הולכים ומתרחבים של "נשמה אוניברסאלית" בממד הזמן והמרחב. תפישה זו, שראשיתה (בכתובים לפחות) ביוון ורומא העתיקות, היא כיום הגל החדש בעולם הרוחני – רוחניות אבולוציונית.
"האדמה והשמש נוצרו מענני אבק, שהיו התקבצויות של אטומים שהתנגשו ורטטו בריק; הצמחים ובעלי החיים הראשונים נולדו מהחומר של האדמה הצעירה בגלל התמדתם של האטומים שיצרו את האדמה; האדמה המזדקנת ילדה סידרה מתפתחת של בעלי חיים שונים, כולל בני אדם פחות ופחות חייתיים, שיצרו סידרה מתפתחת של כלים טובים יותר ויותר, חוקים ותרבויות מורכבות יותר ויותר, עד שהגיעו לעולם העכשווי ולצורות החיים הנוכחיות." (שיר העלילה "על טבע הדברים", המשורר-פילוסוף הרומאי לוקרטיוס, 60 לפנה"ס)
"יש להכיר בהתגברות המצטברת של היופי והשלמות האוניברסלית של עבודת האל, תהליך מתמשך ואינסופי של היקום ככלל, שמביא להתקדמותו למצב התפתחות גבוה יותר... למרות שחומרים רבים כבר השיגו מידה רבה של שלמות, בגלל הפיצול האינסופי של האחד, תמיד ישארו בתהום הדברים חלקים שעדיין רדומים, שיש לעוררם ולהעלות אותם למצב גדול ונעלה יותר... ובשל כך ההתפתחות לעולם לא תגיע לסופה..." ("המקור המוחלט של כל הדברים", לייבניץ, 1697)
"אפילו במצבו הפשוט ביותר קיים בחומר, שנראה כאילו הוא רק פסיבי וללא צורה ומבנה, הדחף להפוך, באמצעות אבולוציה טבעית, לבעל מבנה מושלם יותר." ("ההיסטוריה הטבעית האוניברסלית", קאנט, 1755)
"רק התובנה שההיסטוריה של העולם, על כל פרקיה המתחלפים, כפי שמספרים לנו תולדות הימים, נמצאת בתהליך של התפתחות ושל התגשמות הרוח – רק היא יכולה ליישב את הרוח עם ההיסטוריה של העולם... הרוח, למעשה, לעולם אינה נחה, אלא היא תמיד עוסקת בתנועה קדימה." ("הפנומנולוגיה של הרוח", הגל, 1807)
"כתוצאה מאלפי מיליונים שנים של אבולוציה, היקום נעשה מודע לעצמו, מסוגל להבין משהו מעברו ואולי גם מעתידו. המודעות העצמית הקוסמית הזאת מתגשמת בשבריר זעיר אחד של היקום – בכמה מאיתנו, בני האדם. ייתכן שהיא התגשמה גם במקומות אחרים, באמצעות התפתחות יצורים מודעים חיים על כוכבי לכת של כוכבים אחרים. אבל על כוכב הלכת הזה, תופעה זו לא התרחשה קודם לכן... דומה הדבר כאילו מונה האדם לפתע למנהל בפועל של המפעל הגדול מכולם, מפעל האבולוציה – מונה מבלי שיישאל אם הוא רוצה בכך, בלי התרעה מוקדמת או הכנה מספקת. ויתרה על כך, הוא אינו רשאי לסרב לתפקיד. בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לא, בין אם הוא מודע למעשיו ובין אם לא, הוא למעשה קובע את הכיוון העתידי של האבולוציה על כדור הארץ הזה. זהו גורלו הנחרץ, וככל שיקדים להכיר בכך ויתחיל להאמין בכך, כך ייטב לכל הנוגעים בדבר." ("בקבוקים חדשים ליין חדש", ג'וליאן הקסלי, 1957)
"כלל ההיסטוריה של החיים עד האדם הייתה המאמץ של התודעה לרומם את החומר, ושל התבוסה המוחלטת, פחות או יותר, של התודעה בידי החומר, שחזר ומוטט אותה... באדם, התודעה שברה את השלשלת. באדם, ורק באדם, היא יצאה לחופשי... בכל מקום מלבד באדם, התודעה נאלצה לעצור; רק באדם היא המשיכה בדרכה... [לפיכך], לא זו בלבד שהתודעה מתגלה כעיקרון המניע של האבולוציה, אלא גם, בין היצורים המודעים עצמם, תופש האדם מקום מיוחד במינו. ההבדל בינו ובין בעלי החיים אינו כמותי אלא איכותי." ("אבולוציה יצירתית", ברגסון,1907)
"...האבולוציה התגלתה לראשונה בנקודה בודדת של הקיים, משם התפשטה ללא מעצור אל כלל הנפח הדומם והחי של החומר, ובין אם נרצה בכך ובין אם לא היא מתחילה עכשיו לחדור אל המימדים הנפשיים של העולם... האדם מגלה את האמת במילותיו המפעימות של ג'וליאן הקסלי, שאנחנו איננו אלא אבולוציה שנעשית מודעת לעצמה... כל האבולוציה נעשית מודעת לעצמה עמוק בתוכנו... לא זו בלבד שאנו קוראים את סודותיה בכל מעשינו, ולו גם הקטנים ביותר, אלא שבאופן בסיסי היא נתונה בידינו: אנחנו אחראים לעברה ולעתידה." ("התופעה האנושית", טייהר דה שרדן, 1940)
"אנחנו ההתגשמות המקומית של היקום שהגיעה למודעות עצמית. התחלנו להגות במקורות קיומנו: אבק כוכבים הוגה בכוכבים; קבצים מאורגנים של עשרה מיליארד מיליארד מיליארד תאים חוקרים את התפתחות האטומים; לומדים את המסע הארוך דרכו, כאן לפחות, נולדה תודעה. אנחנו אחראים לכל בעלי החיים ולכוכבנו. אנחנו נציגי כדור הארץ. מחויבותנו לשרוד היא לא רק כלפי עצמנו אלא גם ליקום הזה, עתיק ועצום, ממנו נולדנו." (קרל סאגאן, קוסמוס, 1980)
"תורת ההתפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה, יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות. ההתפתחות, ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם, כי איך אפשר להתייאש בשעה שרואים שהכל מתפתח ומתעלה." (הרב קוק, אורות הקודש)
''כרגע נראה שהמדע לעולם לא יצליח לפענח את תעלומת הבריאה. עבור איש המדע אשר חי באמונתו בדבר כחו של ההגיון, הסיפור מסתיים כחלום רע. הוא העפיל על הרי הבערות; הוא עומד לכבוש את הפיסגה הרמה ביותר; ברגע שהוא מושך את עצמו מעל הצוק האחרון, מקדמת אותו בברכה קבוצת תיאולוגים שיושבת שם מזה מאות בשנים''. (רוברט יסטרוב, אסטרונום, פיזיקאי וקוסמולוג שזכה במדליית NASA להשגים מדעיים בלתי רגילים)
-----
מה דעתכם על הגישה של רוחניות אבולוציונית?
הוספת תגובה על "רוחניות אבולוציונית - תפישה מדעית-רוחנית"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה