בהסדרי הראיה אני לוקח את הבנות הקטנות פעמיים באמצע השבוע.

היום הגעתי וחיכיתי בסבלנות שפרודתי תוריד את הקטנה (בת 4) למטה, הגדולה יורדת לבד.

לאחר 10 דקות הגברת יורדת - הקטנה לא רוצה לבוא איתך.

אני מרים מייד טלפון ומדבר איתה. מה קרה? למה את לא יורדת? לא רוצה היא אומרת לי.

מתסתבר שהיא רוצה לבוא עם כפכפים ואמה מתעקשת על סנדלים.

ניסיתי כל מיני סוגים של פשרה, 10 דקות שוחחתי איתה. תבואי עם סנדלים והכפכפים בשקית....... שום דבר, הקטנה בשלה. בסוף אומרת לי גם עם כפכפים אני לא באה.

 לקחתי את הגדולה ונסעתי.

במרבית הפעמים שבהם אני לוקח אותה היא מגיעה עם כפכפים - ככה היא אוהבת.

הפעם החלטתי לא לשבור לאמה את המילה.

בדיעבד זו הייתה לדעתי טעות, הייתי צריך להפעיל לחץ על הפרודה שתוריד את הקטנה עם כפכפים (ואולי הסנדלים בשקית).

בתסקיר שעברתי אצל פקידת סעד הפקידה אמרה במפורש לאמה: התפקיד שלך הוא לדאוג שהקטנה תלך עם האבא.

מהי טובת הילד לדעתכם?

מה רצוי לעשות במצבים כאלה?

לדעתי אתה צריך להבהיר לבנות שיום עם אבא זה חובה מאד חשובה ומיעוחדת עבורך

ואין כאן עיניין של בחירה ילדה בת 4 לא תבחר אם ללכת לאבא או לא זאת המציאות

היא כן יכולה להחליט איך מבלים את השעול עם אבא . במשחק? בבאולינג? בברוגז? הזעפת פנים?

אבל לאבא היא תגיע יחפה או בכפכפים .

האמא במקרה זה לא קובעת כלום לגבי הביקור

למה האמא לא שכנעה את הילדה?

המצב הגרוע ביותר לדעתי הוא גיבוי לדברים כאלה מה X.

לכן חשוב מאוד לשמור על יחסים טובים עם ה X גם אם זה עולה לך בעוד כמה שנות חיים.

אם היה גיבוי מלא מהאמא הילדה הייתה יורדת בקלילות.

אני לא יודעת מה מצבכם אבל זה הדבר הראשון. ברגע שיש עידוד מצד שני בני הזוג לביקורים הדדיים מפלס הבעיות על רקע זה  יורד פלאים.

קודם כל, קבל חיבוק וירטואלי, זה באמת מבאס.

אבל גם לא לקחת את זה אישי וכו', כי גיל 4 יכול להיות קריזיונרי מצידם, ובהחלט היא עלולה להגיד שלא בא לה לרדת, היום בגלל כפכפים ומחר כי היא מעדיפה לראות טלויזיה.

לדעתי הכי טוב, אם יש דיבור הוגן עם הX, לסכם איתה שבשעה הזאת היא עצמה יוצאת לאיזה מקום. הבנות צריכות לדעת שאמא לא תהיה בבית בזמן הזה, ולכן אין אופציה להישאר בבית. (ואם לא בא לה לצאת, היא יכולה להגיד להם שהיא הולכת לרופא וכ'... בכוונה אמרתי ר ופא, כי זו לא אופציה שמפתה אותן להגיד "אז אני אבוא איתך")

נכון שהאמא צריכה לשתף פעולה, אבל לפעמים קשה עם הקטנים והעקשנים האלה, ולא תמיד זה קשור לך ולפרודתך, אם כי אין ספק שהמתיחות סביב העניין משפיעה גם על הילדה.

אבל תכל'ס זה כמו שילד לא מתחשק לו ללכת לגן. בן ה4 שלי יכול לשבות רגע לפני שיוצאים לגן, ותמיד על דברים הכי דבילים (רציתי ללבוש לבד את החולצה...)

לדעתי עשית טוב שלא שברתה את המילה של האם

אך בפעם הבאה שהילדה תבוא תשוחח עימה ותגיד לה שאם האימה רוצה שהיא תנעל

סנדלים שתנעל ותבוא עם כפכפים ואחר כך תחליף 

בהצלחה

ילדה בת ארבע לא קובעת האם היא הולכת לגן או לא.

ילדה בת ארבע לא קובעת האם נותנים יד במעבר חציה או לא.

ילדה בת ארבע לא קובעת האם מתלבשים כאשר יוצאים החוצה או הולכים ערומים.

יש דברים ברורים מאד בחיים שאין שיקול דעת.

ילדה בת ארבע גם לא קובעת אם היא הולכת לאביה במסגרת הסדרי הראיה או לא !!!

מי שקובע זה ההורים.

אם תהיה נחוש והחלטי, הילדה תבין שבכלל אין מקום לשיקול דעת או לאפשרויות אחרות, ויהיה לה ברור כי את הסדרי הראיה מקיימים באופן קבוע בלי "הנחות".

תודה לכולם על התגובות.

לא, אין שיתוף פעולה של האמא איתי.

ברור שאם היה שיתוף פעולה שלה הדברים לא היו נראים ככה.

להפך, יש מאבקים אינסופיים כולל תלונות שלה עלי אצל פקידת סעד לחוק נוער.

האמא במקרה זה הייתה חייבת לדעתי להוריד את הילדה למטה.

כפי שתארתי, האמא פשוט ירדה למטה ואפילו לא אמרה לי מדוע הילדה לא רוצה לרדת.

נחישות אפשר להפגין במקרה שקיים שיתוף פעולה.

במקרה ששיתוף פעולה כזה לא מתקיים נראה לי בעייתי להפגין נחישות.

איך בדיוק מפגינים את הנחישות הזו כשהאמא לא משתפת פעולה והילדה בבית שאין לי אליו נגישות? 

הי,

קודם כל אני ממש מצטערת שהתאכזבת.

לדעתי, ישנם כל מיני מבחנים שאנו כהורים צריכים לעמוד בהם מצד הקטנים. עד כמה אכפת לו? עד כמה יש לו / לה עמוד שדרה? מה בעצם באמת אסור, ומה אצליח לכופף? ולא דווקא תלוי פרידות, כמו בסיטואציה של השתטחות על רצפת הסופר בשאגות על 'לא ' שנאמר על קניית קרמבו. הפעלת תותחים כדי לכופף את הסמכות המחוקקת.

אני חושבת שמצבים אלה מחייבים אותנו להפגין- את חשובה לי ואני נאבק על הזמן שלי איתך. לא בכל תנאי, לא צריך בכוח הזרוע לנעול סנדלים, בודאי לא לגראציה בת 4 עם חוש מפותח לאפנה וטעם אישי. אבל הויתור שנעשה על עצם השהות יחד הראה לה שאבא ויתר עליה. אז אחר צהריים אחד זה לא סיפור, אולי גם לא במקרה הבא. אבל טיפה ועוד טיפה בהחלט עשויות לייצר תחושה של או שכן או שלא, איך שבא לך.

גם כך, כשבנותיך תגדלנה, הסדרי הראייה יקוימו רק אם יתאים להן ולתכניותיהן עם החברות.

אתה חייב לשוחח עם האקסית ולהבהיר לה שאתה חושש ממסר של דחיה מצדך אל הבנות, ובעתיד אתה מבקש לא לפתוח קונפליקטים מול הילדה, או לומר לה משהו בסגנון 'השארי בינתיים יחפה וכשאבא יגיע תסכמו ביניכם מה לנעול'. להעביר את הקונפליקט שיהיה מולך.

כייף לקרוא מסרים של אבא אכפתי וחם. זה מרענן.

מכירה את הסיפור מאוד מקרוב

קיימת בעיה שלא תפתר כל כך מהר

עד שלא יהיה דיאלוג מינימלי בינך ובין פרודתך

לא יפתר דבר

צר לי עליכם ובעיקר על הילדים

קבל כוכב וחיבוק

אורית

צטט: שמוליקיפiד 2008-06-06 16:49:34

והילדה לא באה

בהסדרי הראיה אני לוקח את הבנות הקטנות פעמיים באמצע השבוע.

היום הגעתי וחיכיתי בסבלנות שפרודתי תוריד את הקטנה (בת 4) למטה, הגדולה יורדת לבד.

לאחר 10 דקות הגברת יורדת - הקטנה לא רוצה לבוא איתך.

אני מרים מייד טלפון ומדבר איתה. מה קרה? למה את לא יורדת? לא רוצה היא אומרת לי.

מתסתבר שהיא רוצה לבוא עם כפכפים ואמה מתעקשת על סנדלים.

ניסיתי כל מיני סוגים של פשרה, 10 דקות שוחחתי איתה. תבואי עם סנדלים והכפכפים בשקית....... שום דבר, הקטנה בשלה. בסוף אומרת לי גם עם כפכפים אני לא באה.

 לקחתי את הגדולה ונסעתי.

 

במרבית הפעמים שבהם אני לוקח אותה היא מגיעה עם כפכפים - ככה היא אוהבת.

הפעם החלטתי לא לשבור לאמה את המילה.

בדיעבד זו הייתה לדעתי טעות, הייתי צריך להפעיל לחץ על הפרודה שתוריד את הקטנה עם כפכפים (ואולי הסנדלים בשקית).

בתסקיר שעברתי אצל פקידת סעד הפקידה אמרה במפורש לאמה: התפקיד שלך הוא לדאוג שהקטנה תלך עם האבא.

 

מהי טובת הילד לדעתכם?

מה רצוי לעשות במצבים כאלה?

יכול להיות שיחלקו עלי, אבל בעניין זה ומתוך נסיון רב, כמו גם לאור גילה של הילדה, דבר אחד חייב להיות ברור.

האחריות על קיום המפגשים , כאשר הילדה מתגוררת עם אימה, ואתה מגיע על פי המוסכם/מה שנקבע, היא על האם בלבד !!!!!  לך אין שליטה על הדיאלוג שמתקיים בתוך הבית בו מתגוררות הבנות עם אימן.

זו אחריותה  של האם להביא לידי כך, (וזה עניינה באיזה אופן היא עושה זאת) לכך שהבת שלך תגיע אליך בשעה שהגעת לקחת אותה.

אם גרושתך תבין שקיום הסדרי הראיה זה בדמך (!) ואין בזה פשרות, היא לא תשחק עם זה.

אם היא "תשחק", יש כלים להתמודד עם זה.  (משטרה..... בתי משפט..... וכו')

שוב, הייה נחוש ! 

אני לומד מכל אחד ובטח ממי שראה עשרות מקרים שונים ומשונים בימי חייו ונחשף לעוד רבים.

אם ניקח את המקרה הנוכחי שתארתי כדוגמא, האם במקרה דומה שבו הילדה פשוט מסרבת לרדת עלי לערב משטרה ולהתלונן על האם?

מהו לשון התלונה, האם המשטרה חייבת להתערב ומה ביכולתה של המשטרה לעשות?

עד היום נמנעתי מלערב משטרה במקרים דומים על מנת לא לחשוף את הילדות למצבים לא נעימים.  בהחלט יתכן שהמנעות זו בסופו של דבר פוגעת בילדים.

בדרך כלל אני איש של פשרות, אם הילדה מבקשת ביום מסויים ללכת לחברה אני מחליף (בהסכמה) את ימי הביקור. במקרה שתארתי הופתעתי והעדפתי לא להגיב מהמותן.

צטט: גיל שחף 2008-06-06 19:16:52

יכול להיות שיחלקו עלי, אבל בעניין זה ומתוך נסיון רב, כמו גם לאור גילה של הילדה, דבר אחד חייב להיות ברור.

 

האחריות על קיום המפגשים , כאשר הילדה מתגוררת עם אימה, ואתה מגיע על פי המוסכם/מה שנקבע, היא על האם בלבד !!!!!  לך אין שליטה על הדיאלוג שמתקיים בתוך הבית בו מתגוררות הבנות עם אימן.

 

זו אחריותה  של האם להביא לידי כך, (וזה עניינה באיזה אופן היא עושה זאת) לכך שהבת שלך תגיע אליך בשעה שהגעת לקחת אותה.

 

אם גרושתך תבין שקיום הסדרי הראיה זה בדמך (!) ואין בזה פשרות, היא לא תשחק עם זה.

אם היא "תשחק", יש כלים להתמודד עם זה.  (משטרה..... בתי משפט..... וכו')

 

שוב, הייה נחוש ! 

 

חוויות כאלו מרגיזות אותי תמיד, גם כשמדובר באנשים שאני לא מכיר.

אם הילדה היתה מתעקשת ללכת בכפכפים לגן לא היו אומרים לה "בלי סנדלים, אין גן...". היו מוצאים פתרון. אז למה כשמדובר בללכת לאבא יש אופציה להתנות את זה בדבר כלשהוא? זה מעיד על משהוא מעוות בתפיסת הזוגיות החדשה של זוגתך בדימוס. אולי מן אחריות יתר ואי הפנמת חלקך בגידול הילדים.

הייתי מחפש כל דרך להעביר את המסר שכמו שאתה תחזיר אותה לאימא גם אם היא תחליט לא לאכול/להתקלח/להתלבש/לדבר יפה (מחק את המיותר) גם היא נדרשת לאפשר את המפגש ביניכם ללא כל התניה. מרגע שהגיע הזמן שלך, אתה אחראי על החינוך ואם יש לה ביקורת על אופן החינוך שלך (ולגיטימי שתהיה ביקורת הדדית בונה ופתיחות לביקורת כזו) תשמח לשמוע אותה ולהגיע להבנה (או הסכמה על כך שיש יותר מדרך אחת לגדל ילדים).

תמיד יהיו חיכוכים מהסוג הזה וזה הכי טבעי בעולם. אם לא היו, הייתם ודאי נשארים יחד. ולגבי הילדה הקטנה, היא תגיע לכיתה א' כך או אחרת אז לא כדאי להתרגש יותר מדי...