לדעתי אתה מאד תמים אםפ אתה קונה את הסיפור של הכפכפים.
כמו שאמרה מישהי חכמה כבר קודם, לא כפכפים ולא נעליים. מאבק כוחות ארצישראלי מצוי.
הגישה שלך היא גישה שבעצם אומרת "בואו ותדרכו עלי, אני פראייר, אני רק מחכה לזה".
הגישה שלך מתבטאת גם בכך שאתה "משתין מהמקפצה" על גברים אחרים המשתייכים
לתנועת הגברים, אנשים שכבר הבינו מזמן שגישה פשרנית ומתנחמדת לא מובילה לתוצאות
אפקטיביות.
אגיד לך את האמת, לרגע היה לי פיתוי קטן לשמוח לאידך - מאחר ואתה משתלח בחבריך
הגברים הנלחמים על זכויותיהם בכל הזדמנות. אבל לא - ממש לא. בסופו של דבר ברור לי כי
אתה נמצא במצוקה, וגרוע מכך, בתמימותך אתה ממשיך לעשות את כל הטעויות האפשריות.
ואני רוצה להגיד לך דבר נוסף:
ההתלבטות שלך האם לפנות למשטרת ישראל על מנת לאכוף את ההסדרים כן או לא היא מיותרת.
אסביר את דברי. אתה פשוט בונה יותר מדי על המשטרה שתסייע לך. אתה עלול להתאכזב מאד כשתגלה שכיום לא קיים אף גוף במדינת ישראל שמסוגל לאכוף הסדרי ראיה. לא המשטרה, ולא הרווחה.
עצה שלי: הסיכוי הטוב ביותר שלך הוא דווקא לפנות אל בית המשפט ולבקש סעדים בגין בזיון בית המשפט. מה שיקרה זה הדבר הבא:
אתה תשלם הרבה מאד כסף על ההליכים האלה. אם יתמזל מזלך, בית המשפט לענייני משפחה יקבע כי על האם לשלם קנס בכל פעם שהיא מפרה את הסדרי הראייה. בכל מקרה, הקנס הזה לא יכסה את הוצאותיך המשפטיות ואתה תצא בהפסד כספי. הדבר היחיד שיצא מזה זה מאזן הרתעה כלשהו מול האם המנתקת, שתשלם מכיסה על כל הפרה של ההסדרים. כמובן שהדבר יחייב פניות חוזרות ונשנות אל בית המשפט, ויהיה כרוך בהוצאות רבות. כמו כן קח בחשבון כי יש סיכוי טוב שבית המשפט לענייני משפחה לא ייתן לך את מה שאתה רוצה, או שיקבע קנס מגוחך שלא ירתיע את האם. במקרה כזה קים סיכוי רב שהוצאותיך המשפטיות יגדלו עקב הצורך בערעור למחוזי.
יש לי משום מה ההרגשה שמצפה לך התפכחות כואבת, שבסופה אתה תמצא עצמך מצטרף אל שורותינו. מאחל לך בהצלחה, לאף אחד לא מיע שינתקו אותו מהילדים שלו, אפילו לא לך.
/null/text_64k_1#