הרבה נאמר פה- וכמה זמן כבר עבר...
הזמן - אינו כמו שעון שאם תוציא לו הבטריות - ייעצר. החיים ממשיכים לזרום מסביב, גם כשאתה "קובר את הראש בחול".
ילדים מטבעם- גדלים עם הזמן, ולומדים עוד ועוד, על "החיים שלהם". וב"סיבוב הזה ידידי - יש משולש: אמא, אבא וילדים.
לאמא נוח - 1. לקבל יותר כסף - ועם עתיד ורוד - של להקטין את התמורה שתיתן לאב, ולא איכפת מה יקרה לילדים באותו הזמן- "כי החיים שלה קודם"...
2. לעשות יותר "צורס" לבן-שלא זוג ולא פרד, וליהנות מה"פרידה שכזאת". סדיזם. יש בזה. איבוד עצמי לדעת? יש בזה.
3. "לחיות על חשבון אחר" זה המוטו כאן.
הצעה שלי: לעגל את את המשולש, ולהשתתף ב"דמוקרטיה המפלגתית" כך:
1. להדריך את הילדים לעמוד במשותף- זה עם זו ולשמור על זכויותיהם אצל האם. אם זה כולל ההסבר שלא משנה כמה ישברו בבית קיר ומטבח - אמא אינה יכולה להוציאם מהבית, כי אבא משלם לה "כדי שתתן בית לילדיו" - לא להתחמק מזה.
2. להסביר להם- שאמא , בגלל הכעס והשנאה כלפי אבא - אינם מספיקים לה כשהאבא רחוק מהישג ידה- אז "הכי קל לפגוע בחסרי הישע שלה - הילדים של אבא...ושלא ישנאו את אימא בגלל זה - אלא שיסלחו לה. הרחמנות על הפוגעQת היא תכונה יהודית טיפוסית, והיא משחררת את הילד מכעסים , חוסר הבנה ומאי יכולת להבין את המציאות.
3. להשתית "התאחדות של השנואים על אמא" ושל "הדפוקים כמו אבא- מהשנאה של אמא" תוך כדי הדרכה שבכל העולם המודרני - אפילו חברות תעשייתיות שמתחרות על אותו "שוק צרכנים" מתאחדת לפעמים וחוסכות מריבות. גם מתאמות מאמץ והתקדמות לפי התאמה בתוך חברה ראשית אחת.
הגישה של התאמת המצב הקיים והמתפתח - למציאות של "עולם המושגים של המבוגרים" היא לדעתי דרך נאותה, חיובית ובת תוצאות שמפתחת את הילדים ותביא יתר רגיעה בעתיד וחיזוק הקשר והתקשורת בין האב לילדיו.
הדברים אמורים לא "בכללי" אלא בהגדרה מדויקת עבור המקרה הזה.
/null/text_64k_1#