החלטה של בית משפט אמריקאי צריכה לעורר חששות אצל אתרים דוגמת אתרי רשתות חברתיות – האם מעכשיו תוטל על אתרים אחריות בגין מעשי הגולשים המשתמשים בהם?

הדין האמריקאי כולל את סעיף 230 ל-CDA (החוק להגינות בתקשורת) אשר למעשה מעניק ל"ספק שירות מידע" פטור (הגנה) מאחריות לתוכן שצד שלישי פרסם באמצעות הפלטפורמה שהעמיד לרשותו האתר. "ספק שירות מידע" הוא המפעיל פלטפורמה שהגולשים ממלאים אותה בתוכן.

אם צד שלישי עושה שימוש באתר על מנת לתלות תגובה משמיצה, למשל, ומוציא לשון הרע על מישהו אחר – סעיף 230 מגן על בעל האתר מפני אחריות כלשהי העולה מהפרסום.

מנגד, ספק שירות מידע אשר יוצר את התוכן בעצמו, נחשב כספק תוכן ואינו יכול להנות מהגנת הסעיף.

לאחרונה ניתן פסק דין בתביעת Fair Housing Council of San Fernando Valley v. Roommates.com, LLC ביחס לאתר הפועל למעשה בדומה לרשתות החברתיות המוכרות לנו. האתר אוסף מידע על המשתמשים בעת ההרשמה ומארגן את אותו מידע כפרופיל החשוף לציבור הגולשים.

התובעים טענו שדרך זו של אספקת פרטים לאתר מאפשרת לגולשים להפלות באופן פסול (למשל, לבחור בהעדפותיהם שלא לכלול בחיפוש פרופילים של הומוסקסואלים, דיירים עם ילדים קטנים או קבוצות אחרות שהדין האמריקאי לדיור הוגן אמור להגן עליהן).

האתר אף סינן את הפרופילים הנחשפים בפני הנרשמים בהתאם להעדפותיהם, באופן שאם סימנת שאינך מעוניין להחשף לפרופילים של הומוסקסואליים, בעת החיפוש לא הציג בפניך האתר פרופילים כאלו.

בבית המשפט קמא (=הראשון), הוחל סעיף 230 מיידית והתביעה נדחתה. בית המשפט לערעורים של המחוז התשיעי הפך את ההחלטה ושלח את הצדדים להתדיין בפני בית המשפט לגופו של עניין.

לפי קביעת בית המשפט לערעורים, roommates.com לא היה רק ספק שירות מידע אלא גם ספק תוכן בשתי דרכים עיקריות (וכאן החידוש החשוב): 1. בעצם יצירת השאלות עליהן השיבו הגולשים בעת יצירת הפרופיל שלהם; 2. על ידי סינון התוצאות בהתאם לתשובות.

כלומר, לדעת בית המשפט כאשר האתר אינו מספק פרופיל "פתוח" לגולשים אלא מכתיב להם את התשובות לשאלות שונות כחלק מיצירת הפרופיל, הוא נוטל חלק ביצירת התוכן ממש, וכשתוכן זה גורם להפרה של החוק – ייתכן שהאתר יחוב עקב כך, ולא יהנה מהגנת החוק לתוכן שנוצר על ידי צד שלישי

הנימוק השני שנוי במחלוקת אף יותר מהראשון. בית המשפט קבע שבעצם אספקת אופציית החיפוש באמצעות "מטה-מידע", הוסיף האתר שכבה נוספת של מידע ולכן נטל חלק ביצירת המידע עצמו, על ידי "תיעולו" (channeling).

קביעה זו יכולה להיות בעלת משמעות הרת אסון לרשתות חברתיות אם תאומץ בהמשך על ידי בתי משפט נוספים. רשתות רבות פועלות באותו אופן כמו האתר הנדון. דרך פעולה זו עלולה לחשוף את אתרי הרשתות החברתיות לאחריות בגין מידע שנוצר לכאורה על ידי הגולשים.

לדוגמא בלבד, אם אתר מסויים מונע מגולשים שציינו שגילם מבוגר מלצפות בפרופילים של קטינים, הרי זה סינון אסור, אפליה על פי גיל בהתאם לתשובות המשתמשים לאתר והאתר יחוב בחבות אישית במקרה זה של אפליה. לא תוקנה לאתר הגנה של סעיף 230. מה יקרה אם סוטה מין, למשל, ישיב תשובות לא נכונות לשאלות שנשאל, ובזכות זה יחשף לפרטים שהיו אמורים להיות מוסתרים ממנו. האם האתר יהיה חשוף לתביעת רשלנות? יתכן!

הקביעה כי סינון גולשים באמצעות "מטה-מידע" הינה קביעה קריטית שעלולה לשנות את הדרך בה המשפט האמריקאי בוחן אתרי רשתות חברתיות, ואמנם הסעיף אינו חל בארץ אך הגלים שהדבר יעורר יהיו גבוהים.