ואוו, זרקת אותי 22 שנים אחורה.
אז ככה, הינה כמה דברים "בשלוף".
שלושה דברים למדתי:
הכל אפשרי בחיים:
אני זוכר את כיצד אבי עמד על מרפסת בית המגורים שלנו, כאשר אימי יושבת בקבינה של המשאית המובילה את כל המטלטלין שלה, לקראת מעברה לדירתה החדשה (בעקבות הגירושין), וקורא לעברה : "זה שאת עוזבת זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים".
אני זוכר את אבי, במרפסת בדירתה החדשה של אימי, כעבור שנה מאז שעזבה, מבקש ממנה שתחזור לבית המגורים כי הוא לא יכול בלעדיה.
אני זוכר שבשעת ריב אימי זרקה על אבי גבינה חמישה אחוז.
אני זוכר כיצד אני, בגיל 11, עובד מתחת לחופה עם הוריי בנישואיהם השניים.
אני זוכר כיצד אני מדרבן את אבי כבר להעיף את אמא שלי מהבית כי לא יכולתי לסבול אותה יותר, ואני זוכר איך כעבור שנה, אני ואמי יושבים ברכב שלה , במסגרת הסדרי הראיה, ומבקש ממנה לחזור כי אני מתגעגע
האהבה זה לא הכל.
למדתי שלמרות שהורי אהבו אחד את השני מאד מאד, זה פשוט לא מספיק. חברות, כימיה, תכונות אופי דומות, סבלנות, פרגון, בלעדי כל אלה, הזוגיות אינה מחזיקה.
לחזור לגרוש זו אומנם מצווה גדולה בתורה אולם פשרה עצומה בחיים:
אני סבור כי לחזור לגרוש/ה נובע לא ממקום של עוצמה,לא ממקום של שלמות ורצון חופשי, לא ממקום מגובש וחזק, אלא ממקום של פחד, ממקום של נוחות, לחזור אל הישן והמוכר גם אם הוא לא טוב, אבל לפחות הוא מוכר.
גם ממה שחוויתי ביחד עם הורי, וגם ממה שאני רואה בעשייה המקצועית שלי, הדברים חוזרים בסופו של דבר לסורם.....
הוספת תגובה על "עו'ד שחף לקבלה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה