היום בעיתון הארץ יש כתבה על תכונות של מנהלים מצליחים.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=993064&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

פרופ' רוג'ר מרטין, חקר את הנושא, ומצא שתכונה אחת משותפת למנהלים המצליחים היא השאיפה למצוא תמיד עוד מנגנון טוב יותר ממה שקיים עבורם כיום.

חוסר קיבעון.

הוא תולה את הסיבות לכך שאנשים מקובעים במחשבתם נובע מכך שבביה"ס מלמדים אותנו שיש תשובה אחת נכונה לשאלה. הוא טוען שיש ללמד אחרת: שיש תשובה אחת  למציאות בזמן נתון, שכל רגע זה עלול להיות שונה.

מה דעתכם? האם החוסר ודאות והשאיפה לבדיקה מחודשת של התנהגות/ביצועים/פעולות היא קו מוביל להתקדמות ולהצלחה?

לי זה הזכיר את סיפור הפרה- משפחה חיה ונהנתה מפרה שהעניקה להם את צרכם. יום אחד חכם סיני ותלמידו עברו במקום. לאחר מספר רגעים, אמר החכם לתלמידו, לך הרוג את הפרה. התלמיד ניסה להימנע מביצוע המשימה, אבל על אך הייסורים ביצע את הוראת מורו. לאחר מספר שנים חזר למקום התלמיד בהיסוס וברצון לבקש סליחה, ומצא את המשפחה ברווחה כלכלית רבה יותר. הוא שאל את אחד מבני הבית, איך הגיע השינוי? והאדם ענה: לפני כמה שנים הרגו לנו את הפרה שהייתה מקור מילוי צרכינו, ועל כן נאלצנו לשנות את הרגלנו, ולהתאמץ כדי להתקדם ולהצליח.

מה דעתכם?

נ.ב. 1. יש שיחה עם הפרופסור השבוע- לפרטים:

http://www.gordongroupec.com/tc/Roger-Martin-sign-up-Hebrew.html

2. גילוי נאות: סיפור הפרה סופר בבלוג של תמיר פלג לפני חודשיים. ( יום שישי אפריל 2007).

כן.

אם למישהו יש שאיפות גבוהות ומה שקיים אינו עונה לדרישותיו, הוא נאלץ לפנות לדרכים חדשות ולפתח רעיונות משלו או כאלו שהיו קיימים, אך לא נעשה בהם שימוש בתחום שלו.

שלום

ראשית תודה על הכתבה המעניינת היא באמת חידדה לי תובנות בענין הזה.

אני מומעדת לניהול בית ספר ורוצה להציג את חוסר הניסיון שלי כפוטניצאל להצלחה ולאו דוקא כחיסרון. אני טוענת שאנשים בעלי ניסיון הם די מקובעים מחשבתית באשר לדרכי הפעולה בהם הם נוקטים ואילו אדם חדש בתפקיד ללא ניסיון יכול להביא עימו גמישות מחשבתית עם רעננות יצירתיות ותפיסות חדשות שיכולות להניף את הארגון למקום טוב יותר.

מה דעתך? האם כדאי להציג את זה כך?

"פשוט אני" נראה לי שהגישה שלך טובה. היא משקפת ביטחון ביכולתך על אף מכשול שמראיינים מציבים-ניסיון קודם.

את מביאה במקום זאת גמישות מחשבתית וראיה 'נקייה' למערכת.

עדיין בראיון (נראה לי) שכדי גם לומר שיש לך ניסיון בX,Y, ו Z. כך שאת בעצם לא 'לוח חלק'. פשוט עדיין לא היית מנהלת ביה"ס. זה לא שלא ניהלת תהליכים/מסגרות בעבר.

בהצלחה.

מריון

שני דברים מרכזיים.

1. קבעון מחשבתי הינו קודם כל תוצר של תרבות התופסת מציאות כנתון ולא כמשתנה.

כולנו למדנו מגיל 0 שיש אמת והיא לא בתוכנו אלא אצל "הסמכות" וכאשר זה כך אין חיפוש וכאשר אין חיפוש, אין שינוי בתפיסה = קיבעון מחשבתי.

רובנו מאמינים לסמכות שהיא יודעת מה היא המציאות.

2. התקציר מדבר על הערצת מנהלים, קריאת ביוגרפיות וממליץ לבחון את המטרות של המנהיגים הנערצים.

עצם היות האדם מסוגל להעריץ מישהו הופך אותו למאשר הסמכות, או קיומה של ידיעה חיצונית ולמקובע מחשבתית במהות.........

אין לי ספק שיש קשר חזק בין הצלחה לבין גמישות מחשבתית.

אבל גמישות מחשבתית יכולה לבוא בשלוש רמות.

בדרגה ראשונה היא מאפשרת שינויים במעלה ראשונה. עוד מאותו דבר , פחות מאותו דבר, ההיפך של אותו הדבר.

בדרגה שניה היא מאפשרת שינויים במעלה שניה, מציאת דרכים חדשות לגמרי באותה תפיסת מציאות.

בדרגה שלישית נמצא השינוי במעלה שלישית והוא ההבנייה מחדש של תמונת המציאות.

כמו לזהות את היריב כפרטנר למסע, כמו לזהות את המטרה והשאיפה כסכנה  כמו להבין שהבעיה היא הפיתרון.

כן, נשמע כפילוסופיה אבל מפילוסופיה ואומנות באה הגמישות המחשבתית האמיתי, היכולת לצאת מקבעון שהוא כאמור המשגת המציאות כנתון ולא כמשתנה.

מאד ממליץ על הספר של ווצלביק , מקדונלד ופיש "שינוי, יצירת בעיות ופתרונן"

רוני אורן- תשובה טובה ומלמדת. כיכבתי. ואני גם מעבירה את ההמלצה של הספר שלך לעמודה בקהילה של ספרים מומלצים.

מריון בורגהיימר

נ.ב. האם אתם חושבים שאפשר לחנך בביה"ס לחשיבה עם רב-כיוונית כמו שמציע כותב המאמר? הוא הרי כותב שאם יאמרו בביה"ס שכל תשובה היא נכונה לרגע נתון אז יש סיכוי שאנשים יהיו יותר פתוחים מחשבתית לשינויים ומוכנים להשקיע יותר בשיפור מצב כראייה תמידית.

אני חושב שניתן להעביר אנשים תהליך שבו יתנסו  בהתבוננות בדברים שלא ידעו לראות קודם.

לחשוב אי אפשר ללמד כפי שאי אפשר , לטעמי , ללמוד להיות יצירתי.

אבל אפשר בהחלט ללמוד לראות.

וכאשר רואים יותר יש גם יותר אלטרנטיבות.

להבנתי כל קבעון וכל קושי בפריצת דרך נובע מכך שלא רואים , אז צריך משהו שידליק את האור....

תודה רוני על תשובתך.

מה האחרים חושבים? איך לומדים להיות יותר מוכנים לשינויים/עם רצון גדול יותר לבצע שינוים בעסקים?

האם זה גם ניסיון חיים?

תשובתי היא "כן"

אדם לא מקובע ורחב אופקים יחשוב תמיד מילימטר קדימה וילמד כל הזמן את השוק תוך כדי תנועה. וככל שיחשוב וישים לב מה קורה לדעתי סיכויו של העסק להתקדם גדולים יותר

מריון,

המנהלים המצליחים שאני פגשתי היו אלה שמטרתם היתה מוגדרת ובהירה להם ולסביבה- עמיתים, כפיפים ומנהלים . הם היו נחושים להגיע למטרה ורוב הפעילות שלהם היתה סביב הענין הזה. העצמאות המחשבתית מצד אחד והיכולת להקשיב לסביבה ולהגיב אליה בהתאמה, הופכים אותך למי שאינו חושש מתגובות הקהל, מהתנגדויות ומשיתוף וגיוס הסביבה להשגת המטרה. חוצמזה, אני מניחה שהמושג "מנהלים מצליחים"  עשוי להתפס בצורה שונה אצל כל אחד מאיתנו. מצליח, כי עמד ביעדים או עשה over achivment? מצליח, כי גייס אנשים מצויינים לארגונו? מצליח, כי יודע לטפח את המצטיינים ולשמר אותם? מצליח כי יודע לגדל את "דור ההמשך".?..

ועדיין לא דיברנו על ההשפעה של הסביבה עלינו. האם המנהלים המצליחים מגיעים לעמדה הזאת כי תרבות הארגון שבו הם עובדים, מפרגנת ומאפשרת חשיבה ייחודית, כזאת שקוראת לפעמים תיגר על המוכר והידוע? או אולי הם הגיעו לעמדה הזאת כי הפעילו סגנון כוחני?

רותי

איך תפסת אותי מריון :)...

אני חושבת שניתן להבין ממה שכבר כתבתי...אנשים יצירתיים, משוחררים מקיבעון מחשבתי, פתוחים לרעיונות חדשים, אתגרים חדשים ויצירת "יש מאין" הצליחו לבוא לידי ביטוי באירגונים שהתרבות האירגונית שלהם איפשרה את זה. בארגון שעודד קיבעון מחשבתי ורק דעתו של המנהל נשמעה, לא היה סיכוי לגדל דור חדש של מנהלים יצירתיים, וללא קיבעון...

ובהתייחס לסוגיית " המנהל המצליח"...מי קובע מהו המנהל המצליח ועל פי אילו פרמטרים? אולי המנהלים המצליחים הם אלה שביצעו את מה שנתבקשו לבצע? IBM העולמית קוראת להנהלה המובילה בכל מדינה, E-TEAM. תקופה ארוכה הייתי משוכנעת שהכוונה ל Executive team. יום אחד החלטתי לבדוק, מתוך סקרנות. למדתי שה E מייצגת את המילה Execution  כי זאת תרבות הארגון. מאחר ומדובר בחברה שמבוזרת על פני למעלה מ 150 מדינות, הדרך שלהם ליצור אחידות שתאפשר להניע את הספינה הזאת היא בהנחייה להנהלות לבצע ולהוציא לפועל את מה שהנהלת החברה ב NY מחליטה. עדיין, אין לי ספק שגם ב IBM יש מנהלים מצליחים.