לפני חמש שנים, עם תינוקת בת שלושה חודשים, נסעתי למדבר. הביאה אותי לשם בחורה חמודה שרצתה שאדבר על חופש בחירה בלידה. נסעתי והתאהבתי. במקום היו רק נשים, כולן יפות (בעיני כמובן), כולן נראו לי מוכרות (חברות ממכבר או כאלו שבטעות עדיין לא חברותי) והייתי מאושרת. מאז שרתי הלל להתכנסות הנשים הזו המכונה שאקטי. ו-קלטתי את חשיבות העצירה ואת חשיבות התמיכה הנשית.

אני אש להבה ופתאום עצירה. פתאום נושמת. פתאום לא דורשים ממני כלום (נו טוב בהתחלה היתה מחוברת אלי יונקת אבל היא שוחררה ברבות הימיםאו שיחררה ברבות הימים -מי יודע)

כל גיחה לשאקטי היתה דומה לקפיצה למרחב שיקומי. פחות הרגשתי צורך להיות בסדנאות ויותר להתבונן. לראות את הנשים החוגגות סביבי ולנוח או לדבר או לשיר או לרקוד או לצחוק כאילו זה כל העולם. ולרגע (או יומיים וחצי) זה באמת היה כל העולם.

מאז אני מחכה לשאקטי ורוצה יותר -יותר הזדמנויות כאלו בתוך החיים שלי להתפנות מדרישות העולם ומהצפיות שלי מעצמי. מדוע כל כך קשה לעצור? מדוע נראה שבלעדינו אי אפשר?

גיליתי שאפשר. שמחה על הגילוי. אני מזמינה כל אחת מכן לגלות איתי.

שאקטי הפכה לחלק מנשמתי. עזבתי מקום עבודה מקסים כי הרגשתי שפחות מדוייק לי ושהתכנסות נשית חוגגת (למעשה התכנסות אנושית חוגגת) זה מה שאני רוצה. אז פתאום אני שאקטי. וכבר מחרתיים זה קורה. תבואי גם? (תוכלי למצוא עוד פרטים כאן)

האם את מצליחה ליצור לעצמך זמן התפנות? איך? מה את נותנת לעצמך ביומיום-רק לעצמך?

האם קרה שעצרת לרגע וקיבלת מתנה מהעצירה? והאם את כמטפלת עוצרת? מקדישה לעצמך? הולכת לטיפולים? בשבת הייתי עם חברות, כולן מטפלות וכולן מקנאות במטופלים.... איך את-אתה מתחברים לזה?     אשמח לקרוא ואשמח כמובן להתראות

מבורך, קסום, הכרחי, מחייב.....

שאקטי חלפה. מהר ונפלא ומקודש. שיתופי פעולה בין המנחות היו מופלאים., לאה שבת שאמרה שתשיר רק שלושה שירים, שרה תשעה. נסעה להופיע בת"א וחזרה לשאקטי, אל היחד הנשי. יחד שרנו עד ארבע לפנות בוקר. מרינה מקסימיליאן בלומין המופלאה הסתובבה ביננו מתחבקת עם נשים ושמחה מאוד. היו המון נשים יפות, המון נשים מופלאות וצוחקות ושמחות. האוויר היה מלא פירגון ואהבה. מלא בטוב.ואני מלאת הודיה.

אני מודה לכל אשה שבחרה להגיע אל השאקטי. השקטי היתה מעל ומעבר. היא היתה מופלאה מאוד. הריפוי היה עצום. נשים בחרו במובהק להתרכז בטוב ולא להגדיל את האזורים שפחות עבדו. מרגש לראות שלמרות ביקורות על מחירי ארטיקים וגברים יותר מדי שהסתובבו  ועוד כלמני (שבהחלט יעלו לדיו ונראה כיצד ניתן למנוע) למרות כל אלו התגובות היו מדהימות ונשים שמחו שמחו וברכו על היותן חלק מהשאקטי. קיבלתי טלפון ממשהי שאמרה שהסתכלה על חברותיה צוחקות על הדשא והרגישה כאילו היא בגן עדן. חוויה מופלאה שקרו בה ניסים רבים. כמה אני מודה לרוח הגדולה. כמה אני מברכת את עצמי על שזכיתי להיות חלק במפעל המבורך הזה. ועכשיו מתאוששת. לאט.הראש רץ קדימה והגוף מסרב. יום שלם שלא הצלחתי להניע אבר ואח"כ חשבתי שכן אבל נרדמתי שוב ושוב. עכשיו מארגנת ומסדרת לקראת העולם החדש. העולם שאחרי השאקטי. אוהבת את החיים ואת העולם ואת עצמי. מברכת בטוב. יום נפלא

ומי טיפל בך ביום שאחרי השקאטי? :-) כשלא יכולת להזיז איבר? בפעם הבאה תרשמי לעצמך יום מנוחה, עם עיסוי ופינוק כיאה למלכה שאת - מלכת השאקטי :-) אני מתנדבת לעסות :-)

דווקא טיפלו בי. התקשרתי לאיילה המפיקה שותפה שלי ואמרתי שאני חייבת עיסוי והיא : "אוי במקרה אתמול בשאקטי פגשתי משהי והיא נראתה קסומה ואמרה שהיא מנתניה אז לקחתי מספר טלפון..." בקיצור איילה זימנה אלי את אילי וזה היה כמו מהחלומות. הגוף כאב, השרירים צרחו אבל בזכות העיסוי יכולתי לקום ולקבל את פני ילדי. לקח עוד יום לפני שעמדתי על הרגליים ואתמול כבר חזרתי לסכם סיכומים ולסדר ציודים. נוסעת עכשיו לפגישה מסכמת עם בנות השאקטי. מעניין באמת כמה נשים היו, ועוד. מאחלת יום נפלא לכולם

אין כמו עיסוי בשביל להשיב כוחות בשביל הגוף ובשביל הנפש :-)

שמחה שפרגנת וזימנת לעצמך את המטפלת הקסומה.

 

חיזרי לפה עם סיכומים ומסקנות...מי יודע? אולי בפעם הבאה אמזל לי את מזלי ואגיע גם כן :-)

 

סוף שבוע נעים של פרגונים ואהבה

לגוף לנפש ולחבריה

 

היו 620 משלמות, סה"כ עם צוות ומנחות עוד 250 בערך- כלומר הגענו ל870-900 נשים. זה קרוב אבל לא מספיק לחזון של 1000-1200 קונות כרטיס. טוב, יש לאן להשתפר ובנתיים ברור לי שמה שהיה היה מדוייק ברמות כי זה התאים לקיבולת של הכלי. אהבה רבה וימים יפים. נירית

כן, אני מטפלת בעצמי

בדרך זו שחררתי לסת תקועה,

גרמתי לעצמות להתאחות משברים.

כשאבן כולסטרול הצליחה להתחמק למעיים ונתקעה בפינה, בעזרת הקולנים גרמתי לה להתחלק ל2 ואז דרך 'שיאצו בקולנים' היא יצאה החוצה.

נכון שזה כאב אימים ולא היה לי מה לעשות כי לא התכוננתי לשים עצמי על שולחן ניתוחים כלשהו.

אז טיפלתי בעצמי עד שזה הצליח (5 ימים ברציפות)

כאשר פעולת מעיים אצלי לא מתחילה את הבוקר, הקולנים ממריצים אותה וכן הלאה.

את מרכזי האנרגיה שלי אני מעצימה בצליל אחת לשלושה שבועות או חודש

ואני גם מתכנתת לי מים בהתאם למה שאני מרגישה שנכון לשתות.

המקום שכתבת עליו נשמע נפלא ואני מאחלת לך הצלחה

אך אם זה תלוי בי אני נשארת בירושלים כי כאן אני מוצאת שלוות נפש אמיתית.

תבורכי!

עדיין לא מרגישה שאני מטפלת בעצמי מספיק -עם זאת לפעמים נדמה לי שאני זקוקה לעוד ועוד ועוד. אולי אין מספיק בעניין הזה- לא יודע. מה אני כן יודעת - שגדלתי הרבה עם השאקטי- אני וחברותי להפקה. משנה לשנה השאקטי גדלה והדרמות קטנות. אנחנו לומדות לחלק סמכויות, לשים לב לפרטים קטנים להבין משמעות של גבולות וחופש, להכיר זו בערכה של זו ועדיין מדי פעם להתמודד עם משברים רגשיים שמאפיינים הפקה נשית -עניינית ורגשית כאחד.

את מוזמנת להצטרף אלי:

 

חגיגת נשיות שלנו ובשבילנו, מופקת על ידי נשים עבור נשים – מתוך אהבה וכבוד לגברים, כמו גם מתוך ידיעה והכרה באיכות המיוחדת שיש למרחב שכולו נשי, משתף, חוגג, בוחר-- בחירה לשחרר לרגע את היומיום, לקחת פסק זמן שיוקדש לעצמינו, ולהיעזר בעוצמות של הקבוצה כדי לקדם את הבחירה של כל אחת מאיתנו (את עצמה וחייה) משאקטי והלאה. אפשר לבחור פשוט להיות: לנוח, לשיר,לרקוד, ליצור, לראות הצגות תאטרון, לשמוע מוזיקה ולהינות...

 

כל טוב

נירית