מהות ותהליכי המנהיגות מוסברים בספרות המקצועית של הפסיכולוגיה החברתית באמצעות ארבע גישות מרכזיות: גישת התכונות, הגישה המצבית, הגישה תלוית ההקשר וגישה חדשה המשלבת את הגישות הקודמות) פופר, 1994; רונן, 1989; 1985 (Bass)

גישת התכונות אפיינה את ראשית המחקר המדעי של המנהיגות אשר התמקד  בשאלות  כגון מיהו המנהיג הטוב ומהם מאפייניו.

הנחת היסוד של גישת התכונות הייתה כי מנהיג הינו אדם הניחן בתכונות מיוחדות אשר מכוחן הוא משפיע על מונהגיו כיחידים או כקבוצה ומהן הוא רוכש את כוחו החברתי.

מכאן נגזרה התפישה כי בדומה לתכונות אישיות אחרות, כגון: ביישנות או בטחון עצמי,

המחקרים הראשונים, אשר יצאו מנקודת מוצא זו, עסקו בעיקר בתכונות פיזיות כמו הופעה חיצונית וגובה של אנשים אשר נחשבו למנהיגים 1904/1969) ,(Terman. בהמשך התרחב המחקר ובשנת 1948 סקר סטוגדיל1948/1969)  ,(Stogdill 124 מחקרי מנהיגות אשר בהם נבדקו עשרות תכונות האמורות להבדיל בין מנהיגים לבין לא-מנהיגים. מחקרים רבים בדקו תכונות פיזיות כגובה, גיל, הופעה חיצונית ומשקל, בעוד אחרים בדקו תכונות מנטליות ככושר ביטוי, מקוריות או אינטליגנציה. כן נבדקו משתנים בתחום החברתי כסטטוס, פעילות חברתית ויוקרה.

ריבוי התכונות, אשר עליהן הצביעו המחקרים, והתוצאות הסותרות של חלק מהם, הביאו להמשך קיומה של הגישה בשולי המחקר, מבלי שהביאה להישגים תיאורטיים או פרגמאטיים משמעותיים.

הגישה המצבית הנקראת על פי רונן (1989) "הגישה ההתנהגותית", ירשה את מקומה של גישת התכונות כהסבר אפשרי למנהיגות.

הטיעון המרכזי בבסיס גישה זו היה, כי לא תכונות אלא נסיבות ותפקיד יוצרים את המנהיג. מחקרים אופייניים לגישה התמקדו בזיהוי התנהגויות בפועל של מנהיגים במצבים שונים והביאו לניסוח מספר טיפולוגיות התנהגותיות, שהחשובה בהן הבחינה בין התנהגויות המנהיג המכוונות לצרכי אנשים והתנהגויות המנהיג המכוונות לביצוע המשימה (Fiedler, 1967). לטיפולוגיות אלו ואחרות היו השלכות פרקטיות הקשורות להכשרת מנהלים ולפיתוח מנהיגות.   

ההבחנה בין התנהגויות מכוונות-אנשים להתנהגויות מכוונות-משימה הובילה לפיתוחם של מספר מודלים מורכבים, אשר מפתחיהם התבססו על הטענה, כי לא ניתן להסביר את המנהיג והשפעתו במונחי תכונות, מצבים או התנהגויות.

מודלים אלו, שנהוג לכנותם תלויי-הקשר (contingency  models) התמקדו בקשרי הגומלין בין משתני מצב (לדוגמא:אופי המשימה, מאפייני ה"אקלים הארגוני", מאפייני עמיתים וכפופים) לבין סגנונות מנהיגות. לדעתו של פידלר (Fiedler,1967), אפקטיביות המנהיג הינה לעולם תלוית-הקשר, ותפקיד המחקר הוא להגדיר במדויק הקשרים אלו. 

כדי לשפר את הסיכויים של כל מנהיג לפעול באופן אפקטיבי מזהה רדין שלוש תכונות אשר עליו לרכוש: היכולת לאבחן נכון ובמהירות את המצב; היכולת להגמיש את סגנונו; היכולת להתאים את סגנונו למצב.   

למרות שגישת המנהיגות תלוית-ההקשר הניבה הרבה מודלים ישימים, קווי המחקר אשר הוכתבו על ידה טשטשו במקצת את ייחודה של תופעת המנהיגות, שכן, אם המנהיגות תלויה אך ורק באינטראקציה עם המצב, אזי לא ברור במה ניכרת יכולתה להשפיע על הסיטואציה. 

 שאלות אלו חייבו בחינה נוספת של הגישה והביאו להתפתחותה של גישה חדשה.

 4 . הגישה החדשה - המנהיגות המעצבת והמנהיגות המתגמלת  

באש (Bass, 1985),  אשר ביסס את עבודתו על זו של ברנס (Burns, 1978) הציע שני סוגי מנהיגים אשר ניתן לזהות, המעצב והמתגמל.

המנהיגות הטרנזקציונלית (המתגמלת) היא עסקת חליפין מוגדרת בין המנהיג ומונהגיו בה צרכי המונהגים מתמלאים אם רמות או מאפייני הביצוע שלהם מתאימים לחוזה עם מנהיגיהם. באש אפיין את המנהיג המתגמל כ"סוכן" המציב מטרות למועסקים, משחרר תגמולים, ומבטיח תגמולים למאמצים נוספים.

בניגוד לכך, מנהיגות טרנספורמטיבית "מתרחשת כאשר מנהיגים ומונהגים מעלים אחד את השני לרמה גבוהה יותר של מוטיבציה ומורל. מטרותיהם, אשר היו עשויות להתחיל כנפרדות אך קשורות, כמו במקרה של מנהיגות מתגמלת, מתחברות יחדיו. באשיסי כוח מתקשרים לא רק כמשקלי-נגד אלא בתמיכה הדדית למען מטרה משותפת".

שלושה תתי סוגים של מנהיגות טראנזאקטיבית (מתגמלת):

"תגמול בונה"  ,(Constructive Tranzaction)  "מנהיגות מתקנת אקטיבית"

(Corrective Active), "מנהיגות מתקנת פסיבית" (Corrective Passive).

"גירוי אינטלקטואלי" (Intellectual Stimulation), "הנעה באמצעות השראה"

(Inspirational Motivation) ,  "כריזמה מיוחסת" (Idealized Influence-attributed), "כריזמה התנהגותית" (Idealized Influence-behavior) ו"התייחסות אינדיבידואלית" לכל מונהג  (Individual Consideration).

לפי באש (1985) השינויים אשר מתעוררים במונהגים על ידי מנהיג טרנספורמטיבי אינם באותה רמה כמו יחסים טרנזקטיביים, אלא הם שינויים במעמד גבוה יותר ועשויים לכלול שינוי ערכים ואמונות.