ברור לי שמגורים בפרבר זו בעיה! אין לי ויכוח על זה. יש לי בעיה עם האלטרנטיבה המוצעת. וכן לגור בעיר בשבילי ובשביל עוד רבים, זה אולי לא מוות, אבל בהחלט מאסר עולם, בצפייה לשלוש ארבע חופשות שנתיות.
יגידו האחים עופר שבשבילם לא להרוויח X מיליון ש"ח בשנה זה כמו מאסר עולם. מה אנחנו יודעים? הרי יש מיליונרים שהסתכנו במאסר עולם רק כדי להרוויח עשירית מזה.
האם זה מוסרי להנות על חשבון פגיעה באחרים?
מה תעשי כשהפרברים האחרים יגיעו אליך? לאן תברחי אז?
איפה החופשות השנתיות שלי יהיו אם כל המדינה תהיה פרבר אחד גדול?
הסיבה היחידה הטובה להקריב את החיים היא כמובן למען הילדים, לא?
יש מי שיחלוק איתך על זה. אני לא יודעת. מקוה לא להגיע לסיטואציות כאלה. מה שאני כן יודעת, שכשאתה עושה ויתורים מרחיקי לכת למען ילדיך, יש לזה מחיר לפעמים גבוה מדי. והילדים משלמים אותו...
הכוונה היא שהיסטורית הסיבה העיקרית שבני אדם מוכנים, אם בכלל להקריב את חייהם למען משהו הוא למען הילדים שלהם.
ומה קורה במצב ההפוך? כשהילדים ואנחנו משלמים מחיר יקר מאוד, בגלל שאנשים לא מוכנים לשנות את דעתם? או לוותר על הנוחיות שלהם? מה נגיד לילדים שלנו? "סליחה שיש כעת משבר מזון עולמי, אבל באמת שהיינו חייבים מזגנים ומכוניות פרברים"
/null/text_64k_1#