אני לא מבין גדול ביחסי ציבור, אבל רציתי לשתף אתכם בנקודת מבט מסוימת שלי על הנושא, ואשמח להתיחסותכם:

 

רוב האנשים חיים את חייהם ב"אזור החשוך תקשורתית", הם לא זוכים לסיקור או התייחסות של המדיה (למעט אולי 5 הדקות המפורסמות).

 

ניתן לצאת בקלות מהאזור החשוך על ידי:

פעולות קיצוניות לשלילה - לרצוח, לגנוב משהו גדול, להירצח, להדרס לדרוס.

לבצע פעולות אוונגרד קיצוניות - לרוץ ערומים על המגרש בסופרבול, לכופף כפיות, לקפוץ מבנינים גבוהים עם מצנח קטן וכל העולה על רוחכם.

ניתן לצאת מהאזור  החשוך אל אור הזרקורים, בכיוונים אחרים הדורשים יכולת מאוד גבוהה, נחישות והתמדה:

פעולות מגה קיצוניות לשלילה - היטלר, סטאלין, מילושוביץ.

לכיוון השני נדרשת מצוינות קיצונית - לכתוב מערכת הפעלה למחשבים, להגות את הארי פוטר, להחליט שהכל יחסי, להמציא תרופה לסרטן.

 

כל הפעולות האלו מוציאות את האנשים מהאזור החשוך, אל אור הזרקורים - ללא כל עזרה של יחסי ציבור. להבחנתי מי שיוצא לאור באופן זה, נצרב בתודעה הקולקטיבית בצורה נחרצת ולאורך זמן. (לעיתים במקרים אלו יחסי ציבור מנסים לסייע לחזור לשטח החשוך, או להגביר את תאורת הזרקורים)

 

ולעומת זאת, יש את כל האנשים האפורים באזור החשוך - העדר, הנורמה, השכן. ומדי פעם במי מהם מתעורר היצר לצאת לאור הזרקורים - וכאן נכנסים לעניין אומני היחסי ציבור - כיצד נהפוך את האפור למואר? נעמיד אותו על רגל אחת? נחזיק פנס כיס רב עוצמה ונמקד את העלומה עליו? נבחן את האיש ונחלץ ממנו את השונה מכלל העדר?. תחושתי כי כאן המלאכה, הרבה יותר קשה. וגם כאשר אור הזרקורים מופנה לאותו יחיד באזור החשוך, אור הזרקורים הינו זמני, וזיכרון הציבור קצר.

 

אולי אני עושה עוול לאמני היחסי ציבור, אולי התאוריה שלי מטופשת, אבל לכל הפחות היא התחלה לחשיבה בעניין (לפחות שלי.....).

 

עופר

 

עפר היקר

התיאוריה שלך נכונה. שר הבטחון מספיק שישקיף דרך משקפת אטומה (איזה מטאפורה מדהימה) כדי לקבל תמונות בעמוד הראשון ואילו כל אחד אחר יצטרך לבלוע משקפת כדי להופיע בעמוד האנקדוטות של העיתון.

 

אולם עדין ניתן ואפשר ליצור מיתוג של שחקן חדש כמומחה לתחום מסויים הזוכה להתייחסות עיקבית ורצינית בתקשורת. כמובן שמדובר במהלך שיטתי ומורכב אולם ניתן לביצוע גם בלי להפוך לסטלין או היטלר.

 

כמו כל דבר בחיים הדבר החשוב הוא לפעול בשטתיות ורצינות ולהיות מבוסס על בסיס אמיתי של ידע, עשיה ומומחיות.מי שידע לתפוס נישה ספציפית בה יתמחה, יגיב בטעם ובזמן אמת - ימצא עצמו עם הזמן הופך לכתובת אליה פונים שתחום זה.תמיד כדאי לייצר נישה קונקרטית בה אתה מתמחה - אם אפשר גם לייצר קטגוריה חדשה בתחום וליצור סביבו עניין  יוסיף אפקטיביות.

 

נדל"ן - יש הרבה מומחים - אז תהיה מומחה לאיתור נדל"ן למסעדות יוקרה.אם יש כבר יוקרה אז אז פלאפליות. שוק ההון - הרבה מומחים תתמחה בשוק הניירות הצומח בסקנדינביות. אם תפוס לך על אסיה התיכונה. 

 

עכשיו יש ליצור תחושה בתקשורת כי אכן הנושא בו אתה מתמחה חי ודינמי. זה יקרה רק אם - כפי שציינתי מקודם - יש כאן בסיס מוצק של אמת. עכשיו עניין את הסביבה במומחיות שלך -עשיה, ידע, נתונים וסקרים.עשה זאת בעקביות (בלי רדיפת יתר) וביצירתיות (איטמים מעניינים).

 

עם הזמן תהפוך למומחה מספר אחד של התחום ובכל פעם שיקרה אירוע בבורסות הסקנדינביות או תפתח פלאפליה חדשה ונוצצת תוזמן לתת את חוות דעתך. עם הזמן יפנו אליך גם בנושאים אחרים - אפילו תוזמן לעסוק בנאסד"ק או בשוק דירות היוקרה בת"א (נישות אליהן לא היית מצליח להגיע ישירות).

 

 

טל תודה,

 

דרך אגב - עופר ולא עפר, כי מעפר באתי ואל עפר אשוב (בלי למהר) - אבל באמצע אני עופר (שרק לא יקחו לי את הוו..)  (-:

עופר,

כתבת מצוין ומעניין, אך המסקנה שלך שגויה לדעתי.

ניתן לצאת מחושך לאור ע"י עבודה יצירתית ונכונה. כמו שאתה לוקח יזם נדל"ן ומוצא לו את העסקה הטובה ביותר בה הוא יוכל להוציא אל הפועל את כשרונותיו ומהוויו, כך גם אנו נמצא את העסקה הטובה ביותר בה יחשפו יכולותיך ורבות הדוגמאות.

כך לדוגמה את מי שהגיבה לך הגב' טל אשר לקחה ארגון שרק נולד כמו אמון הציבור ותוך זמן אפסי הפכה אותו למותג מוביל בתחום העסקי.

היא לא עשתה קסמים, לא מעשים קיצוניים ולא טריקים זולים, אלא פשוט עבדה כמקצוענית והביאה תוצאות.

וכמובן לא חסרות דוגמאות נוספות

טל ואיתי תודה,

 

אבל אשמח להתיחסות ליחס לעוצמת הצריבה בזכרון הקולקטיבי ודפי ההיסטוריה, בין ארועים "טבעים" לארועים מועצמים על ידי יחסי ציבור.

 אני לא מפקפק ביכולת של יחסי ציבור בעידן הצפת המידע, וברור לי שכדי לקבל חשיפה במרבית המקרים צריך עזרה, אבל -

 

פעילותו של רבין כל חייו (פלמ"ח, צבא, שגריר, רוה"מ פעם ראשונה, ח"כ, שר בטחון, רוה"מ פעם שניה) - אל מול הרצח.

דורי קלקסבלד - אחד מעוה"ד המובילים בארץ, שעבד כל חייו גם על חשיפה, נחשף באבחת שניה אחת של חוסר תשומת לב, ברמה הגבוהה ביותר.

וישעוד אין ספור דוגמאות. אמר לי פעם איש ידוע שבמשך 20 שנה הוא עבד ללא מנוח כדי שיכתבו עליו, ומאזשהתחילו לכתוב עליו(כולל חדירה קשה לחייםהפרטיים), הוא עובד כדי שלא יכתבו עליו.

 

תחושתי היא שאפשר באמצעות יחסי ציבור לכוון לקהל מטרה, להשיג יעדים, לקדם מכירות, ליצור "מותג" (עד ששנתיים לאחר מכן יגיע מנכ"ל חדש שיחליט על "מיתוג מחדש), אבל עדיין.... החשיפה ההיסטורית הקולקטיבית, מתחילה לאורך כל ההיסטוריה ממשהו אחר........

 

 

אין ספק שאירועים מכוננים גדולים מאד יוצרים שינויים דרמטיים בתדמיתו של אדם.

דומה הדבר לקרב בין שני חיילים המשתמשים בנשק קל, ולפתע מצטרף למערכה תותח.

הרבה אנשי מקצוע לא מבינים איך זה שהם מופיעים כל הזמן בתקשורת ,אבל אף אחד לא מכיר אותם ברחוב-זה נובע מכך שהם מופיעים בתקשורת עסקית או מקצועית אשר מרבית האנשים לא נחשפים אליה.

אדם יכול כל חייב לפעול ואף להיות מתוקשר והדברים משתנים ברגע באירוע מסוים. החוכמה היא להבין את השינוי במועד ולהגיב בהתאם.

החיים בכלל והתקשורת בפרט נמצאים בתנועה בלתי פוסקת ולא ניתן להנח שמה שהיה הוא שיהיה.

אני חושב שלמרבית בעלי המקצוע יש יתרון גדול להיות "באיזור המואר" ועליהם לשאוף להגיע לשם, ולאחר מכן לשאוף להישאר בו. הדרך הנכונה לעשות זאת כבר אכן תלויה במקצועיות העבודה התקשורתית

יש תיאוריות מאוד פופולריות במחקרי תרבות שטוענות ולדעתי בצדק, שהתקשורת ובכלל קהילתיות (שמדי יום מתבצעת במרחב גדול יותר ויותר) מוביל להכהיית חושים. ז"א, שבתחלה כל שדבר ייחודי יותר הוא נצרב בתודעה ולאחר מכן כל דבר אחר דומה יותר או פחות יראה פחות ייחודי ולכן ייצרב פחות בתועה. ז"א שהזיכרון של רבין בהקשר של הרצח לא צריך להיות מושווה לחיים הקודמים והמפוארים של רבין אלא לעובדה שהוא היה הרצח הפוליטי הראשון בישראל. העניין הוא שברגע משהו שובר סכמות מוכרות הוא יוצר סכמות חדשות. ועל כן החוכמה היא בעצם להיות הראשון, (הוא יותר נכון הראשון שמפרסם). זו לא עבודה של יחצ"נים אלא של דרך חיים, יש לנו נטייה לראשוניות (וגם לאחרוניות) מתוך השקפה והנחה אינסטקטיבית שכל מה שבאמצע פשוט דומה מדי לראשון. אפשר להכניס תיאוריות שלמות גם ליחס למקור ולשעתוקים שבאים לקראתו.. אבל אני לא אלאה אותכם כי זה התפלפלויות של ההילה שיש למקור ויוצרת להתפעמות אצל ההמון...

בקיצור.. הכל עניין של תזמון, תחשבו מה היה קורה לנינט אם היא הייתה מתמודדת בכוכב נולד 2?  

מור,

בבסיס הדברים נכונים ואני יכול לקבל את התיאוריה הזאת, אם כי זה לא תמיד נכון וקיימות דוגמאות לא מועטות למקרים בהם השעתוק, או המחזור, עלה על המקור או לכל הפחות נאבק עמו על הבכורה באופן מרשים, עד כדי שכבר כמעט "לא זוכרים" מי היה כאן קודם ולמי הראשוניות (זה למשל יכול להיות תלוי ברמת הקיצוניות של המקרה השני ובעוד אלמנטים אחרים שלא נכנס אליהם). בקיצור, תיאוריה נחמדה ואולי אפילו נכונה בבסיסה אולם בהחלט לא אכסיומטית.

מעט מאד אנשים השאירו חותם על ההיסטוריה ולרוב זה בשל תגילת חדשנית ופורצת דרך באופן משמעותי (טלפון, קוואנטים או מערכת הפעלה גראפית ביתית) ולכל השאר נשארות לכל היותר 15 דקות של תהילה. לא כולם זוכים להם כי המדיה מאד סלקטיבית, אבל לאלו שיש להם את הקשרים הנכונים (ישירים או עקיפים דרך יח"צ) יש מן הסתם נקודת מוצא טובה יותר בתור ל- 15 דקות שלהם.

עופר,

 

כתבת: "רוב האנשים חיים את חייהם ב"אזור החשוך תקשורתית", הם לא זוכים לסיקור או התייחסות של המדיה (למעט אולי 5 הדקות המפורסמות). "

 

ואחרי כן טעית כיצד ניתן להפוך את האפור למואר - כלומר כיצד ניתן להיות באור הרזקורים,

 

וזו שאלה מטרידה...

 

אני מניח שרוב אם לא כל האנשים חולמים על סוג כזה או אחר של תהילה ופרסום,

מעשית, רק שבריר קטן מהם מגיע לכך.

 

אותי אישית מטרידה יותר העובדה שלהיות מפורסם הפך בימינו למטרה בפני עצמו,

פעם היית מתפרסם בזכות יכולת כלשהי (המצאה, אתלטיות וכולי) או בזכות יחוס משפחתי נכון.

 

היום אנשים מתפרסמים בזכות זה שזייפו שיר בטלביזיה, או שפשוט נולדו עם פנים יפות,

וזה בסדר, שיבושם להם ושיהנו מכך, הבעייה היא שפתאום כולם רוצים...

 

אנשים לא חושבים עוד על הטווח הארוך, אלא רק על איך להופיע בעיתון של מחר,

אם זה היה נכון רק למשתתפי תוכניות "שטותליטי" אז מילא,

לצערי זה נכון גם ובעיקר לנבחרינו הציבוריים בכל בדרגים.

 

התוצאה ומצבנו העגום (כמעט) בכל תחום אפשרי  - ידועה לכל.

 

אז אולי, לשם שינוי, לא ננסה לחשוב על איך לפרסם ולהלל עצמנו וכישורינו,

אלא ננסה לעשות מעשים אמיתיים שמוליכים לתוצאות -

האמן לי אם תהיה יעיל בתחומך, הפרסום וההכרה כבר יגיעו לבדם.

 

נ.ב - זו כמובן רק דעתי האישית ויסלחו לי כל היחצ"נים, דוברים, משווקים, אנשי טלביזיה ושאר אנשים שפרנסתם תלויה בעידוד הגישה הקיימת היום..

 

גדי,

 

אין לך מושג כמה אני מסכים איתך.

 

תסמונת הכוכב נולד, האינסטנט והחשיבה ל 12 שניות הקרובות - מאפיינת את העידן המודרני, לא בדיוק לחיוב.

 

אם נשליך את הנושא על הפוליטיקה המודרנית, נראה שבמקום "מנהיגים" שתפקידם ל"הנהיג" את הציבור שבחר בהם ממקומו הנוכחי, אל עבר מקום מסוים שנמצא מחוץ לאופק של הציבור, מקום חדש, מקום שונה -

 

אנו פוגשים ב"מונהגים" שקוראים כל בוקר את הסקרים, שאומרים להם מה הציבור לכאורה רוצה (בעיה נפרדת בפני עצמה - כי לרוב "הציבור" כיום "רוצה" מה המדיה אומרת לו שהוא צריך/חייב) -

 

ואז אנחנו נכנסים למעגל מטורף, שבעצם "המונהגים" שלנו, מנסים לרצות את צורכי היום של הציבור מבלי שהם בכלל ינסו להנהיג את הציבור לעבר עתיד, חזון ארוך טווח או מקום שונה מהבוץ בו מתבוסס הציבור של היום .

 

אני מנסה להבין די הרבה זמן מה גורם וגרם לשיבוש הגנטי המופרע הזה, והאמת היא -  שאין לי עדיין תשובה אינטלגנטית.

 

שמחתי על תגובתך,

 

עופר