קובי ובן ניהלו יחד את הארגון שלהם יותר מעשרים שנים.

את הפגישות איתי הם התעקשו שנערוך שלושתנו.

כאשר ביקשתי פגישה אישית עם כל אחד מהם, הייתה לכך התנגדות עזה ורק לאחר התעקשות שלי עלה בידי לשוחח עימם לחוד.

תחילה חששתי שמדובר בחוסר אמון עמוק בניהם, אך התבדיתי.

בשיחה אישית, הבנתי במהרה מה הסיבה.

הסיבה הייתה שהם התעקשו שיהיה שוויון מלא בניהם.

לא רצו שייוצר מצב שבו האחד מקבל מה שהשני לא קיבל.

המצב הזה שרר אצלם מזה עשר שנים, ושניהם חרקו שיניים.

כל אחד לחוד אמר שאינו יכול לשאת עוד את המצב שבו חייבת להיות חלוקת תפקידים שוויונית לחלוטין.

המצב התקבע כאשר בעברם , בהתערבות רואה חשבון ,נקבע שקובי ינהל את השיווק והמכירות ובן ינהל את הרכש התפעול והלוגיסטיקה.

הם חשבו שהעסק שלהם מנוהל מצוין. העסק היה רווחי אך שניהם חשו מועקה כבדה ולכן היו מוכנים לתהליך הייעוץ.

שניהם חשו שאינם באים לידי ביטוי מלא .

הניסיונות שלי לקדם שיתוף פעולה בניהם, ליצור מצב שבו שניהם ימכרו, שניהם ינהלו קשרים עם ספקים חדשים לא צלחו.

קובי שניהל את השיווק והמכירות לא רצה שבן יתערב לו בניהול השיווק והמכירות,, למרות שהוא עצמו כן רצה ליצור קשר עם ספקים חדשים ולתרום לרכש נכון בחברה.

בן היה מוכן להתערבותו של קובי ברכש בתנאי שיותר לו היות מעורב יותר בקשר עם לקוחות חדשים ולהשפיע על המדיניות השיווקית.

נוצר חוסר סימטריה, עם התעקשות מאוד גדולה של קובי.

נוכח הסבל של שניהם והנתק שנוצר בניהם במשך השנים המלצתי להם להיפרד, ושכל אחד יפתח לעצמו עסק משל עצמו.

 

הם חילקו בניהם את הסוכנויות ( הספקים ) שהיו להם חוזים עימם, הגיעו להסכמה לגבי אזורים גיאוגרפיים ולקוחות שכל אחד ייקח לחברה שלו.

 

כיום התפוקה הכוללת של שתי החברות גדולה בעשרות אחוזים מהתפוקה של החברה שהייתה בבעלותם.

שניהם מביעים שביעות רצון גדולה מהמהלך, למרות הקושי שחוו בתהליך.

 

חוק הסינרגיה עובד לעיתים הפוך.

סך כל החלקים בנפרד, שווה יותר מהשלם.

 

 

 

 

לאתר "אורדן יועצי ניהול"