כמנחת קבוצות בתחום של הנחייה בין תרבותית בארגונים, אני מבינה היטב למה אתה מתכוון.
חוסר של הכנה לנסיעה לארץ זרה: לעובד/ת, לבן/ת הזוג, ולילדיהם (אם יש), הוא משמעותי.
מדובר לדעתי על היכרות מקיפה עם המדינה (היסטוריה , ג"ג, אקלים) וכן עם התרבות והחברה אליה נוסעים: זה יכול להיות מפרטים טכניים של נוהלי הרשמה לביה"ס, ועד גינונים שקשורים להתנהגות חברתית.
למשל ההבנה מה היחס בין שכנים או לדוגמא הבנה לחשיבות למשל של ממד הפרטיות בין אנשים. לדוגמא בצרפת, עד שבאמת מכירים מישהו ואפשר לקרוא לו חבר לוקח המון זמן, מול ישראל.
בכל מקרה לפי מחקרים שקראתי בכל תהליך הגירה יש תהליך של גרף ממצב של "high" דרך ירידה במצב רוח, והתאקלמות מאוזנת. אז כדי לצמצם את אפקט הירידה במצב רוח, אני חושבת שהנקודות שאתה מציג בדיון כולל השאלון הוא חשובים.
יש גם מומחים בישראל בתחום ביטוחים שונים, שגם עימם שווה להתייעץ לפני נסיעה.
אני רוצה להציג גם פאן הפוך של החזרה הביתה. בגיליון "משאבי אנוש" של חודש יוני 2008 יש כתבה עם פסיכולוג חינוכי בשם חיים עמית (עמוד 30 בחוברת) שדן בתהליך החזרה לישראל במיוחד בדגש של התמודדות החזרה מהיבט של הילדים. הוא מצביע על החשיבות של הכנת כל המשפחה בחזרה לישראל. ומציין נקודה מעניינת לדעתי מבחינה לשונית: re-relocation הוא מתרגם כ "מיקום-מחדש- בחזרה". הוא טוען שיש מספר מועט של התייחסות לנושא שדר"כ משתמשים במושג repartriation שזה בכלל לקוח מהמושג חזרה למולדת patrie של פליטים וחיילים אחרי מלחמה.
אז כנראה שיש להכין עובד משני הכיוונים גם לפני מעבר לארץ זרה וגם בחזרה- כי גם שם יש משמעויות עסקיות לעובד ולחברה המעסיקה.
הוספת תגובה על "כשלון שליחויות Relocation"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה