צטט: דפנה שרה 2008-07-15 01:21:26
שלום רוני
המאמר שלך דיבר אלי מאד.
רציתי להוסיף על מה שכתבת כי ניתן לאבחן מרחב גם במימד של הוויה למשל מרחב של הקשבה, העצמה
פתיחות, תרומה וכו'.
לטעמי הווית המרחב היא זו שמשפיעה על העשייה ובסופו של דבר על האפקטיביות והתוצאות העסקיות
כאשר התפקיד של המנהל היא לברוא את המרחב ולהנהיג אותו.
קיים קשר ישיר בין ההוויה של המנהל להוויה של המרחב כולו לכן מנהלים אמורים
להיות אחראים על מי שהם. ( ניתן להתאמן על על כך)
אני רואה את הגדרת המרחב באירגונים עסקיים כשילוב בין המרחב העסקי והמרחב
של העובד כאדם .האינטגרציה ביניהם מייצרת מרחב חדש סינרגי, מגוון , עשיר
המרחיב את דרגות החופש לפעולה.
ניתן להסתכל על מרחב העבודה כמגרש אימונים לשיפור מיומנויות וכישורי חיים
שיכולים לתרום לעובד בעולמות תוכן מחוץ לעבודה למשל לימודים.
דפנה
דפנה
תודה על תגובתך.
ואתייחס אליה במספר מישורים ואנסה להיות בהיר יחסית.
המאמר נותן תמצית נוסחתית ולא נכנס לכל הרבדים. מחב נמצא במספר אזורים. אם אשאיל מושגים מויניקוט אדבר על מרחב פנימי, מרחב ביניים ומרחב חיצוני.
המרחב הפנימי הוא המרחב של המנהל עם עצמו. מרחב הביניים הוא המרחב שבו הוא מנהל דיאלוג עם העולם והמרחב החיצוני הוא העולם. כאשר המנהל הוא זה שיוצר את המרחב עבור עובדיו/המנהלים שמדווחים אליו, הוא מייצר אותו בעולם החיצון.
מנסיוני ואין לי הסבר עדיין, מנהלים שנראה על פניו שיש להם מרחב פנימי עצום וגם מרחב ביניים לעיתים לא מסןגלים לתת מרחב בעולם החיצון. אני מניח שפרמטרים כמו חרדה וצורך בשליטה מאד רלבנטיים ליכולת לתת מרחב לאחרים ולוותר על שליטה.
לגבי האימון (ואיך שהוא הכל כל הזמן חוזר לשם) מבחינתי הוא מושג בעייתי.
גם אימון יכול להיות מרחב, אבל המכניקה המקובלת של אימון היא מרחב מאד מצומצם שעוסק ביעדים קונקרטיים ומצמצם כמעט ל 0 את המרחב הפנימי ואת מרחב הביניים ומאד ממוקד בעולם החיצון (מטרות מדידות).
אימון יכול להיות בהחלט חלק משלים ולא דומיננטי בתוך ההתהוות של המרחבים.
מרחב גם אינו ערך. ובנושא הזה אני עוד צריך כנראה להבהיר. כולנו חיים במרחב כעובדה. אלא שלא למדנו להסתכל עליו ככזה ולכן אנו פועלים רק ברמה אינטואיטיבית ביחס אליו.
רוב הקונפליקטים בין בני האדם הם על רקע גבולות בין מרחבים ובעיקר סמנטיים.
בצורה הפשטנית מדברים על טריטוריה/תחום אחריות/הגדרת תפקיד. אבל מרחב הוא הרבה יותר מורכב. שפה יכולה להיות מאד חודרנית למרחב של האחר. דוגמה שאולי תבהיר היא שיפוטיות.
אדם שיפוטי הוא מתוך הגדרה חודרני. הוא נכנס עם עולם הערכים שלו לתוך עולמם של אחרים ונותן לעשייתם ערך שלו.
אנשים אלה חווים שבירת גבול של המרחב שלהם ומגינים. הם לא מודעים בהכרח על מה הם מגינים אבל הם מגינים על המרחב הפנימי שלהם שבין היתר הוא החופש לחוות ערכית את מעשיהם ללא צורך באישור .
לכן תודעה היא השלב הראשון. אימון יכול לבוא לאחר מכן בשוליים ככלי עזר למניעת רגרסיה של התודעה על ידי חיזוק התנהגותי.
דבר אחרון.
מרחב בסוף הוא משהו שיוצר אדם לעצמו.
למעט קדנציה אחת שבה ניהלתי את משאבי אנוש של קבוצת סודה קלאב, כל מנהלי, ללא יוצא מהכלל, לא נתנו מרחב.
אני לקחתי אותו לעצמי ונתתי לאלה שעבדתי איתם בניגוד מוחלט לתרבות הארגונית בתוכה פעלתי.
אכן כאשר המנהל נותן מרחב למנהליו ועובדיו החיים קלים יותר והמרחבים מצומצמים יותר (קשר תלות תמיד מקטין מרחב)
כאשר מנהל מאפשר לאנשיו לייצר לעצמם מרחב החיים מורכבים יותר והמרחבים אמיתיים.
אנשים שעבדתי איתם רצו לעיתים קרובות שאצמצם עבורם את המרחב. "אז מה אתה מציע שאני אעשה? . תעזור לי לעשות סדרי עדיפויות. אני רוצה לדווח לך על הפעילות שלי השבוע. "
לעיתים נענתי לרצונם ולעיתים לא.
היו כאלה שלקחו לעצמם מרחב ולקחו את הסיכון שבסוף אכעס .
היתה בצוות שלי מנהלת שאמרתי לה מפורשות. אני מעדיף לנהל אותך שאת רצה ועושה ולפעמים טועה, מאשר מישהו שכדי לודא שהוא לא עושה משהו שלא ימצא ח ןבעיני מבקש אישור על כל דבר. אבל תקחי בחשבון שלפעמים אכעס וזה משהו שאת צריכה ללמוד לחיות איתו. חלק מהחופש שלי כמנהל זה לכעוס.
הוספת תגובה על "ניהול מרחבים ואפקטיביות ארגונית"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה