נושא שמעניין אותי כבר עשרות שנים.

זהירות! מדובר על בריחה מהמציאות.

איך לוקחים מציאות ומזיזים אותה חצי טון (או אפילו פחות מכך) לכוון מסויים - וזה גורם לה להיות משהו אחר.

בחרתי את הדיאז, משום שבהאזנה למוסיקה - צלילי הדיאז גורמים לי הרגשה דומה.

קצת קשה לי להסביר את זה במילים, ובתחילת השרשור אשתדל גם לא להרבות בתמונות ממחישות כדי שמי שרוצה להתייחס יתן את הפרשוניות משלו.

אני לא בטוח שמדובר בעוות של המציאות המצויירת/מצולמת/מפוסלת, אם כי בדרך כלל זה מה שרואים. וההזזה הקטנה הזו מעיפה את הצופה לפאזות אחרות לגמרי.

במוסיקה אני יכול לתת כדוגמה את ארוו פארט - מלחין אסטוני (יהודי) - שיצירות שלו גורמות לי את ההרגשה הזו.

דעתכם?

עדן,

אתה אומר - "בריחה מהמציאות"

אני יותר מרגישה שהכוונה - הרחבת המציאות.

הרי המציאות שאנחנו קולטים היא מציאות מוגבלת אותה אנחנו מרגישים בעזרת החושים הפיזיים שלנו.

ומהי אותה מציאות רחבה?

אתה אומר-

להתבונן ביצירת אמנות ציור/פיסול/צילום , או הקשבה למוזיקה /צלילים ...

ולקבל מעין "ערך מוסף" על מה שאנחנו קולטים.

זה כמו יכולת להתבונן על הצגה ,אבל מהצד של מאחורי הקלעים , של מזיזי החוטים. או כמו להתבונן על תמונת גובלן , אבל מהצד האחורי , בו אפשר לראות את הקשרים בין כל החלקים.

לדעתי,

הדיאז שאתה מדבר עליו הוא ההתבוננות הזאת...

להתענג על יצירת אמנות תוך כדי הבחנה של מה עומד מאחורי זה, מי מזיז את החוטים ולמה?

שנזכה כולנו לראות...

שיהיה יום נפלא

שכולו אור

נועם

עדן,

דברך הזכירו לי את התאוריה של ויקטור שקלובסקי, בספרו 'אמנות כתחבולה'.

שם הוא הגדיר את המושג הזרה, הפיכת המוכר לבלתי מוכר.

 ע"י הצגתם באופן אחר ממה שאנחנו מכירים, עם הסטה מסוימת, באופן שיראה מוכר אבל אחר.

זאת דרך להתבוננות מחודשת, רעננה , אחרת, שמביאה לתובנות חדשות.

זאת אחת 'מתחבולות' האמנות.

צטט: סטודיו אמן 2008-07-14 20:09:20

להבחנה, להבנה ולתודעה שלנו יש דרך דו כיוונית הבונה מציאות פרטית וקולקטיבית משתנה. אנחנו קוראים למודל זה הרמונוייטי. הוא מתאר את אופן הקומוניקציה בין הפנים והחוץ שלנו. בטיול הזה שאנחנו עוברים, נמצא את החושב, הדובר, הכותב שמנסה להסביר לעצמו ולזולתו את הניסיון האישי או את הניסיון של זולתו. בדרך זו הוא מעמיק בהכרת עצמו, חורג ממגבלות הסובייקט ונכנס לתחום האינטר-סובייקט. היידיגר יודע לספר לנו, שלפני שהסובייקט יודע משהו, הוא כבר שייך לעולם שהווייתו היא השפה. כך הופכת האינטר-סובייקטיביות להתנסות של דיאלוגים ומייצר משמעויות באמצעות השפה, המשותפת לכל.. אפשרי גם גישה אחרת, יותר פשוטה, פחות מובחנת, וכולם יכולים להיכנס למודל הזה.ויתור על תפיסות מחייבות של חקירת עומק. מכאן מתחיל הטיול הקליל – תחנה ראשונה יכולה להתחיל באני לא מכיר ולא יודע, לעבור לתחנה השניה שאין לי מושג, גם אין לי מה להבין, ואולי לא רלוונטי או לא מעניין, ומתחנה זו  נפגוש את אני חווה, אני חולם, אני המקור, אני העולם, אני האפשרות והמציאות... אנטון

 אנטון

ראשית תודה על התגובה.

קראתי שוב ושוב ושוב (באמת)

אני חושב שאולי הבנתי מעט אבל לא את הכל.

אני מסכים (מנסיון אישי) שכאשר אני לומד להסביר דברים לאחרים אני לומד את עצמי יותר טוב.

אבל שם פחות או יותר נעצרתי (בהבנה)

תוכל אולי לפרט ו/או לפרש יותר בהקשר של השאלה שלי?

צטט: דורית ב. 2008-07-15 10:38:28

עדן,

דברך הזכירו לי את התאוריה של ויקטור שקלובסקי, בספרו 'אמנות כתחבולה'.

שם הוא הגדיר את המושג הזרה, הפיכת המוכר לבלתי מוכר.

 ע"י הצגתם באופן אחר ממה שאנחנו מכירים, עם הסטה מסוימת, באופן שיראה מוכר אבל אחר.

זאת דרך להתבוננות מחודשת, רעננה , אחרת, שמביאה לתובנות חדשות.

זאת אחת 'מתחבולות' האמנות.

 

 

 דורית בוקר טוב

יוווו - קלעת מאוד קרוב לכוונה שלי.

יש לי כמה הסתייגויות לגבי החדש והמרענן, אבל ניחא.

כל יום לומדים משהו חדש

תודה

עדן

ניסיתי להשיג את הספר בחנויות ספרים יד שניה ולא מצאתי.

אולי בספריה של האוניברסיטה.

בכל אופן הוא הוזכר במהלך הלימודים בהקשר לעבודותיו של גבריאל אורוזקו ( נערץ במדרשה )

ביצירה השנייה, 'נעלי אבק יהלומים' של אנדי וורהול אינן דוברות אלינו כלל. אנו יכולים לגלגל בראשנו אסוציאציות ולטעון, למשל, שהם  נעליים שנותרו מהשואה, או שרידיה ושייריה של איזו שריפה טרגית...  אך אין בציורו של וורהול רמזים לכך, אסוציאציות אלו הן אידיוסינקראטיות ושרירותיות.

תן לנו רמז לאן אתה מוביל את התזוזות...

צטט: דורית ב. 2008-07-15 11:38:26

ניסיתי להשיג את הספר בחנויות ספרים יד שניה ולא מצאתי.

אולי בספריה של האוניברסיטה.

בכל אופן הוא הוזכר במהלך הלימודים בהקשר לעבודותיו של גבריאל אורוזקו ( נערץ במדרשה )

 

תודה דורית על הקישור המעניין ליצירות מסקרנות,

אנטון

צטט: דורית ב. 2008-07-15 11:38:26

ניסיתי להשיג את הספר בחנויות ספרים יד שניה ולא מצאתי.

אולי בספריה של האוניברסיטה.

בכל אופן הוא הוזכר במהלך הלימודים בהקשר לעבודותיו של גבריאל אורוזקו ( נערץ במדרשה )

 

טוב בדקתי:

מדובר במאמר שלו

אין בספרייה אצלינו (ועד כמה שאני יודע היא אחת הגדולות בישראל) עותק של ספר שלו בעברית.

באנגלית ובשפות אחרות יש רשימה ארוכה למדי.

מאידך במנועי החיפוש מדובר על מאמר

עוד מעט חיפוש הניב את הקישור הזה ובו תרגום של המאמר מרוסית לאנגלית

עדן

עדן שלום,

האם התבוננת בדיון שנסיתי להעלות על השתקפויות? נידמה לי שמה שכתבתי שם מזכיר את תחושותיך.

אעלה כאן את הצילום שהבאתי שם לדוגמא.

רותי

דיון מעניין.

לטעמי אפשר ללכת לאיבוד , בכיוון חיובי או סתם ללכת, המציאות מהתחלה אינך מציין איזו מציאות כדי שנשנה משהו נעבור ממצב אחד לשני צריך לדעת מאיפה מתחילים הבנתי שבעצם אתה מתכוון לעצם המטאמורפוזה.

אולי התכוונת למטאמורפוזה אבל גם פה זה נשמע טוב רק על מה זה מדבר על מה. בעצם זה לא מובן לי.

השכלתי לפחות במוסיקה וגם ההזרה שהביאה לדיון דורית האמנות כתחבולה נשמע מעולה , איך מתרגמים הכל למשהו מהותי ומשמעותי.

זה מופשט מידי אולי .

אולי אם אפשר לצמצם את הדיון למשהו ספציפי וממנו תהיה אחיזה .

תודה.

בהקשר זה, עולה לי מיד במחשבה שם הצייר קספר דוד פרידריך

אשר חי וצייר בין השנים 1774 - 1840

ציוריו אינם סוריאליסטיים כלל אך יש בהם את המשהו הזה השונה,

משהו נוסף שמוציא אותן מהמציאות אל מימד אחר.

יש לציין שהצייר הזה נלמד היום באקדמיה לאמנות בוז'אר בדיוק

בשל תפיסה זו.