רגע....יש מצב שאת/אני עושות טעויות????

סליחה???

 טוב...נו ...בצחוק

ואם קצת רצינות, אחרי הרבה שנים של פרק א' (30 או 300 או 3000 אבל מי סופר)

לקחתי זמן לעצמי, פשוט להחזיר לי בחזרה את אני. זה כולל דישדוש ב"איפה טעיתי", למדתי

שאין "איפה טעיתי"...יש "איפה טעינו" ובעיקר "מה לא עבד", בלי לחפש מי חתום על הכישלון.

פרק ב'.... אם וכאשר יהיה, ברור לי שכותרתו תהיה "כל יום ביומו". בלי ברור מאליו, ובלי זה מה יש.

ככה, תובנה אופטימית אחת לסופשבוע.

צלפלפית.

לפי הסטטיסטיקה הסיכויים של פרק ב' יותר נמוכים מפרק א' (אז חששך נכון). אבל פרק ג' אני חושב סטטיסטית יותר יציב.

אז דעתי - לכי ישר על פרק ג' (רצוי עם סטטיסטיקאי).

במילה אחת פשוטה - לא.

יותר מפחיד בעיני - לא לנסות ולראות כי פרק ב' יכול להיות סוף סוף המקום השקט, השלוו אשר חיפשתי במסגרת היותי במערכות יחסים קלוקלות במשך השנים ולא מצאתי.

וכפי שנאמר: "היגעת מצאת תאמין".

נוקילה-אני מאד מזדהה אתך. אני חושבת שאחרי שנים אורוכות כל כך של תסכולים ונסיונות ובדיקות, מותירות אותנו עם אכזבה וחששות. הנישואין שלי ארכו מספר שנים יותר, וגם אני מוצאת את עצמי שוב ושוב בשאלה האם כדאי בכלל לנסות פרק ב.  השאלה היא באמת מה היה בנישואים ומה אנו רוצים מעצמנו ומהחיים החדשים שלנו. אני כבר לא טריה עד כדי כך (כחמש שנים), ומתחילה להרגיש עכשיו את היתרון שבחיים עצמאיים. (נישאתי צעירה , ולא היו לי הרבה חיים עצמאיים קודם לכן). אני חושבת שיש אנשים שאינם מוכנים להיות לבד בשום אופן, ולכן יחפשו פרק ב בכל מחיר. לעומתם אני מרגישה שכדי שאהיה מוכנה לפרק ב -זה צריך להיות באמת קשר מאד מיוחד. מכיוון שאני מאד מפוקחת, אני מסופקת מאד אם בגילי יש עדיין סיכוי כזה-מה גם שפרק ב הוא בעצם הכנה לזקנה.

מאחלת לך התאוששות מהירה וקלה יותר משלי.

מזדהה עם התלבטויותיך

רבקה 

------------------------

זה לדעתי - שורש הבעיה של אדם שאינו יכול לבטוח- בעצמו. למרות שכאן הוצגה האמרה - ע"י אשה.

אנו לפעמים מגיעים למצב בו אנו יוצאים מחיי הנישואין, ואיננו "מוצאים את מקומנו". לחזור הביתה"כמו רווקה" אי אפשר כבר, כי נוצרו משקעים עם ההורים , וגם קורה שהם רואים בבת שלה כישלון "בגלל שלא הבליגה ונשארה נשואה". לטפל בילדים "סולו"  - זה מאוד מתסכל, וגם החברות הטובות הנשואות  - כעת "מתרחקות כמו מאש" בגלל החשש שלהן שהבעל שלהן "ימצא בגרושה טרף וחוויה של היתנתקות מהבית והנישואין". וכך - אשה כזו, שיותר ויותר "חיה על תדמית של אחרים" והיא זקוקה לפרגון חיצוני כדי להיות בטוחה בעצמה - מאוד מפחדת. כבר עכשיו, לפי "החברה שמכירה"  - היא כישלון. אז לצאת ולנסות שוב "להכיר מישהו"? - לא על גופתה המתה- היא מחליטה.

  זה לדעתי - מצב מצוקה פסיכוטי, גם אצל גברים וגם אצל נשים

 אישה שהיה לה "דימוי עצמישל בעלה" והרגשה "טוב" במה שהיא חשבה שבעלה חש כלפיה, בעת המשבר של הגירושין- עוברת טראומה קשה. ללא שהיא תלחם בה, תלמד לגבור על כך, ללא ש"תמצא את הכוח שלה מבפנים"- יהיה לה רע- בכל מצב כעת- בין אם תפגוש את הנסיך המאושר או את דרקולה.                    אשה כזו - זקוקה לעזרה, צריכה ללמוד להכיר שבחיים - היופי הפנימי, הוא מה שמביא פרק אהבה בצורה נכונה...

במשך שנים , בנישואי - חייתי באשליה דומה. גרתי ע הורי אשתי ואשתי, יחד עם 2 ילדינו שנולדו עם השנים, במשך כ 7 שנים וחצי. היו "ויכוחים" היו "ריבים" אך מה שלא הבנתי שהיתה - "הורדת התדמית שלי בעיני המשפחה " עד לרצפה. אפילו אמי יולדתי נסחפה לתוך זה. השבר בא - באלימות פיזית שהביאה אותי  - להיות מנותח בראש פגוע בבית חולים, והחלה מערכת של דיונים בבתי דין ומש בת"א , שנמשכה 3 שנים. נפרדנו כך - ונותרתי "מסורב גט" עד היום. נשוי רק"על נייר".

הייתי לבד. חשתי כאב שכול שמתו 2 ילדיו  - כי החוק של מדינת ישראל - הוא נגדי...

   הרבה זמן למחשבה- היה לי. חזרתי בזכון על מה שקרה, וניסיתי ללמוד מאחרים - מה קרה שלא ידעתי על כך. עם החשיבה - הגעתי למסקנות, ושיניתי את האופי ואת העקרונות שלי.

   הצלחתי ליצור שיתוף אוהב עם 2 ילדי - למרות כל מעשים של אשתי נגד זה- והילדים קיבלו ממני "גב".

 הגעתי גם למערכות יחסים רות עם בנות המין הנאה, א לא קשרתי עצמי לאשה אחת  עד עצם היום.

 איני מצטער על מה שעברתי - אך למדתי שצריך לפחד - כי כל פגישה עם "לא מוכר/ת" כמוה כיציאה למלחמה. צריך להיות מוכן לכל ירי מכל כלי וכיוון, אך עם זאת- ליהנות מהאחווה של הלוחמים וגם להרגיש טוב מאוד - כשאתה עוזר ומחלק את הפחדים איתם...  אז בחרתי בילדי כחברים וקיבלתי גיבוי מלא...

 כיום אני בטוח שפרק חיי העתידי - יהיה שונה מהראשון, והרבה יותר מהנה ואיכותי עבורי.

שלום,

כמה שאלות שכדאי אולי לחשוב עליהן:

- האם היו לך גם מערכות יחסים מוצלחות בעבר?  האם את חושבת גם עליהן?

- האם כשאת חושבת על העתיד אז את חושבת בעיקר על הסיכונים - או בעיקר על הסיכויים?

- ומה בקשר לעבר?  האם העבר בשבילך הוא בעיקר זכרונות קשים, או שיש גם טובים?

- ממה את חוששת?  מגירושין?  מפרידה?  מלהיות עם ילדים ללא בעל?  כדאי לנסות לפרוט את זה לפרוטות יותר קטנות: מה בדיוק מפחיד?  מהו הדבר הנורא שעלול לקרות?  מה הופך את זה לכל כך נורא?

- מהי המשמעות של אותו דבר שאת חוששת שהוא יקרה?  האם זה אומר משהו עלייך בתור אישה או בתור אדם?

- האם יש משהו שבגללו לדעתך את עלולה להיכנס למערכת יחסים שבסופה תהיה פרידה?  האם יש פה איזו שהיא נקודה בתוך תוכך שאת חוששת לגעת בה והיא יוצאת החוצה דרך הפחד מפרידה?

ועוד כמה:

- מה את רוצה לקבל במערכת יחסים?

- מה את רוצה לתת?

אליאור תירוש

אימון לחיים

צטט: elior.tirosh 2008-08-04 22:30:57

שלום,

 

כמה שאלות שכדאי אולי לחשוב עליהן:

 

- האם היו לך גם מערכות יחסים מוצלחות בעבר?  האם את חושבת גם עליהן?

- האם כשאת חושבת על העתיד אז את חושבת בעיקר על הסיכונים - או בעיקר על הסיכויים?

- ומה בקשר לעבר?  האם העבר בשבילך הוא בעיקר זכרונות קשים, או שיש גם טובים?

- ממה את חוששת?  מגירושין?  מפרידה?  מלהיות עם ילדים ללא בעל?  כדאי לנסות לפרוט את זה לפרוטות יותר קטנות: מה בדיוק מפחיד?  מהו הדבר הנורא שעלול לקרות?  מה הופך את זה לכל כך נורא?

- מהי המשמעות של אותו דבר שאת חוששת שהוא יקרה?  האם זה אומר משהו עלייך בתור אישה או בתור אדם?

- האם יש משהו שבגללו לדעתך את עלולה להיכנס למערכת יחסים שבסופה תהיה פרידה?  האם יש פה איזו שהיא נקודה בתוך תוכך שאת חוששת לגעת בה והיא יוצאת החוצה דרך הפחד מפרידה?

 

ועוד כמה:

 

- מה את רוצה לקבל במערכת יחסים?

- מה את רוצה לתת?

 

אליאור תירוש

אימון לחיים

 

וואו

נתת לי פה עבודה ל10 שנים

(-:

אם הייתי יודעת את התשובות לכל השאלות האלו לא היו לי יותר בעיות והיה לי נורא משעמם, לא?

(-:

אבל אחלה שאלות.

מבטיחה לחשוב עליהם.

מעולם לא התגרשתי, אבל מנסיוני כמנחה של סדנאות (גם ליצירת זוגיות), לרוע המזל אם לא נתקן את הטעויות שעשינו

יש סיכוי שנדפוק את זה שוב.....

הפחד נעלם רק (אולי) בתקופת החיזור וההתאהבות. הבעיה היא באמת לא הטבעת. הבעיה היא כשרואים את הבעיות צצות ואין כוח שוב לקום וללכת בזמן ולהתחיל מחדש את הלבד ואת מסע החיפושים. הרי החזרה על טעויות העבר (או שמא בשם המקוריות טעויות חדשות קורות אחר כך). ואולי זה טבוע באופיינו. המקסימום שאפשר לעשות תוך עבודה עצמית הוא זיהוי ובניית יכולת לקבל החלטות קשות. הטעות הרי נובעת מכך שאנחנו מוצאים את עצמנו במצבים שגם בן הזוג החדש אחראי להם. מה שלא נכון הוא (שוב) התגובה שלנו. 

והרי מבין השורות שהן נכתבות מנסיון.... והטבעת? לא ממש משנה. חוץ אולי מפרק הרבנות המפוקפק ואם מישהו רוצה לעשות את המוות אפשר לחייב אנשים ב"גט מספק"

היי,

אינני פוחד מפרק ב' ואינני נושא תחושת כשלון מפרק א'. רק דבר אחד מפחיד אותי באמת, אם עברתי את כל פרק א' ובסופו לא למדתי על עצמי כלום, כי אז יאמר על פרק ב' "מגיע לך".

רובנו, אני מניח, למדנו את הלקח.

אחרי פרק ב באים בדרך כלל קודם מערכות יחסים קצרות.

חלקן היו דומות במידה מסויימת לפרק א. זה היה שיעור מצויין.

טרחתי והלכתי גם למומחים, כי לאדם קשה לראות את עצמו מבפנים,

ושאלתי, מה חוזר על עצמו ומדוע, זה שיעור מצויין, עכשיו אני יודע

מדוע אני מזמן לעצמי ומה, ומוכן לפרק ב נכון.

הפחד שלי הוא שאפסיק להאמין בהצלחת הזוגיות, ולא משנה איזה פרק היא מסמלת.

לאחר פרידה קיים משבר אמון מסויים, ו...כן, מאוד חשוב ללמוד על עצמנו דבר או שניים לפני שמזנקים שוב למים.

אין זה רע בכלל לשנות כמה דיעות קדומות שהיו לנו על עצמנו ולראות גם את החסרונות שלנו בקשר שהיה.

הקושי שאני נתקלת בו הוא- שלמרות הלמידה המאוד רצינית שלי, קיימים גברים שעדיין לא החלו בתהליך שלהם, ומעבירים הלאה את הטעויות שלהם ולוקח לי זמן לזהות. ואז, לפעמים אני נפגעת מאוד.

אז אולי לפני הקפיצה , כדאי לבדוק אם יש מים בבריכה?