יחסי ציבור ואמנות: לאן?
נ.ב. - כל הדברים שתקראו כאן נכתבו בכבוד ואהבה לעולמות האמנות והתקשורת. אתם מוזמנים להגיב ולשאול שאלות, ואנא - בעדינות ובהקשבה. שלכם, מיכל.
מצחיק. שעת ערב נעימה. אני מתיישבת מול המקלדת. כולי מתכווננת לכתוב פוסט מקצועי נטו.
ומיד עוטפת אותי תחושת רגישות-יתר מוכרת שכזו. ולמה? משום שבתחום עליו אני מתכוונת לכתוב יש מעבר לאסטרטגיה ותכנון תקשורתי נבון גם רגש ואגו ברמות גבוהות מהמקובל בשוק-העבודה או עולם העסקים.
הפוסט הזה יבהיר מה באמת יכול איש יחסי-הציבור להבטיח לאמן שמשקיע ביצירה הראשונה שלו את כל המשאבים שיש או אין לו.וגם - מה באמת נדרש מאמן שרוצה להצליח בשדה התקשורת?
אבל בואו ניקח צעד אחד אחורה, וננסה להיזכר מדוע מלכתחילה פנה אמן לאיש יחסי-הציבור.
סביר להניח כי הוא ניהל דיאלוג בעניין בינו לבין עצמו או אפילו במעגל המשפחתי/חברי הקרוב אליו.
המאבקים הפנימיים העשויים להתחולל במוחו של אמן השוקל לשכור שירותי יחסי-ציבור הם, בין היתר, היחס בין השקעה (יקר.. לא קל..) לתוצאות מיידיות (אין הבטחות..), האותנטיות שבהגשה בלתי-אמצעית לקהל לבין ההכרח "לשחק את המשחק", הנאמנות ליצירה נטו לבין השימוש בסיפור האישי והחושפני לעיתים ועוד ועוד. לבסוף, לאחר מחשבות ושיקולים הוחלט לפנות לאיש-מקצוע.
כאן הייתי רוצה להעלות כללי עשו ואל תעשו הנולדים משתי סוגיות עיקריות שלרוב פותחות דיאלוג בין אמן לאיש יחסי-ציבור: היחס לתקשורת ולפעילות יחסי-הציבור, וכן שאלת השקעה מול תוצאות.
אך עוד לפני כן אציין כמה הנחות בסיסיות שיש לי כאשת יחסי-ציבור שאוהבת את עולם האמנות:
1. כבוד מקצועי הדדי חיוני להצלחה משותפת. קיימת מודעות גבוהה לרמת השקעת זמן, כסף ומשאבים רגשיים של האמן ביצירתו. עם זאת מן הראוי כי היחס לאיש יחסי-הציבור יהיה נאות כאל איש מקצוע לכל דבר.
2. הזדהות עם האמירה של האמן הכרחית לקידום חשיפתו בתקשורת, ויש לבחון את הדבר בתחילת שיתוף-הפעולה. פער בהשקפה חברתית או פוליטית עלולה לחבל בפעילות.
3. רצוי לדון עם איש יחסי-הציבור בתכנון הלוקיישן, ערב הפתיחה, רשימות-המוזמנים, עיצוב ההזמנה וכל פרטי ההפקה מספר חודשים לפני האירוע. לעיתים קרובות, הפנייה ליחסי-ציבור נעשית ברגע האחרון, ועל איש יחסי-הציבור להתמודד עם נתונים בלתי אפשריים מבחינת מיקום/מועד/דד-ליינים/אחר.
4. איש יחסי-ציבור יכול וצריך להבטיח השקעה, נאמנות, חשיבה יצירתית, עקשנות, היכרות עם עולם המדיה, פנייה נכונה לכתבים ומבקרים ובעיקר יוזמה יוזמה ועוד יוזמה. דבר אחד לא יכול איש יחסי-הציבור להבטיח: תוצאות! כל הבטחה או ניסיון להבטיח הם בגדר שרלטנות. עורכי העיתון/תכנית/מדור/אתר הם שבסופו של דבר מכניסים או מבטלים אייטם/כתבה/ריאיון. הדבר הטוב ביותר הוא לבקש לראות תיק עבודות של איש יחסי-הציבור על מנת להתרשם מפרוייקטים קודמים ורצוי שיהיה עדכני ככל שניתן.
5. האמן יכול וצריך להבטיח הקשבה, היענות להנחיות המקצועיות, קומוניקטיביות כלפי התקשורת, יכולת לחשוף צדדים אישיים כמו גם פרשנות על האמנות עצמה. יש מיזוג מאד עדין בין הדבקות באמנות וביצירה לבין היכולת לנהל סביבה שיחה ופרשנות. הטוב ביותר הוא לנהל תחקירים מעמיקים מול איש יחסי-הציבור, ולהתנסות בריאיונות נרחבים על האמנות ועל החיים האישיים. רצוי מאד לחשוב מראש היכן ומתי להחצין ולחשוף והיכן לשמור ולהצטנע.
כעת, לאחר שחשפתי בעצמי קצת ממה שמתחולל אצלי לפני פגישה עם אמן כלקוח פוטנציאלי,
הנה הכללים שהבטחתי:
יחס לתקשורת ויחסי-הציבור
אל תעשו:
מרגע שהחלטתם לצאת לדרך משותפת בתחום יחסי-ציבור, השאירו בצד ציניות כלפי התקשורת, סטריאוטיפים על עיתונאים, דעות קדומות על מבקרים, ואפילו על אנשי יחסי-ציבור שאולי לא למדו אמנות אבל אוהבים את התחום, וקשורים אליו בטבורם. זכרו - אתם עלולים לשדר את כל המטענים השליליים הללו, וחבל. חשוב שתדעו: אם איש יחסי-ציבור בחר לקדם ולדברר דווקא תרבות, כנראה יש בו אהבה ורגש אמיתי לעולם הזה, וחבל לא לשמור את האנשים הטובים קרובים ומשפיעים.
עשו:
היו ממוקדים ומגובשים במטרות ובמסרים. נסו להבין מיהו הקהל שלכם, וחישבו כיצד יכולה התקשורת לעזור לכם להתקרב לאספנים, לבעלי גלריות, לאמנים אחרים בארץ ובעולם, לאקדמיה, לקהל הרחב. שתפו בזמן אמת את איש יחסי-הציבור בכל סוגייה, קלה כבחמורה. לאחר שמתפרסמת ידיעה - העניין סגור וגמור. איש יחסי-הציבור הוא החוליה המקשרת בין היצירה לבין העולם שם בחוץ, ולכן צריכה לשרור הבנה עמוקה, אמינות וכנות. לעיתים קרובות, איש יחסי-הציבור שבחר דווקא להתמחות בתרבות - זקוק לנוכחות של היצירה בחייו. כבדו את זה, ושתפו אותו בעולמכם, תהליכי היצירה, חששות ותקוות. כך הוא ייצג אתכם ברגישות ואותנטיות.
השקעה מול תוצאות
אל תעשו:
לעיתים קרובות, לצערי, דיאלוג בין איש יחסי-ציבור לאמן גולש לדיונים שנשמעים כשותפות עסקית. בשנים האחרונות, בהן אני מתמחה בתחום יחסי-הציבור לאמנות, קבלתי לא מעט הצעות מפתיעות. למשל תמורה כספית כנגד תוצאות שיווקיות שיניבו הכתבות, או כנגד אייטמים לפי מספר מילים ועוד בארטרים שונים ומשונים. הרעיון לשלם לאיש-מקצוע פשוט משום שהוא מבצע עבורך עבודה שתייצר תוצאות כעת או בעתיד הוא כמעט בגדר רעיון הזוי. לא ייתכן מצב בו התמורה תהיה תלויה בתוצאות, וכך צד אחר ישקיע ועשוי להפסיד, ולצד האחר תהיה רק הזדמנות להרוויח או לא.
עשו:
איש יחסי-ציבור מבצע עבודה כבעלי-מקצוע אחרים, ועל-כן אם שכרת איש-מקצוע הוא ראוי לשכר עבור עבודתו. הוא מייעץ, כותב, משוחח, מקדם, ואינו יכול להבטיח תוצאות, ובוודאי שלא תוצאות בהיקף או בטיב מסוים. הוא יכול להעריך את הפוטנציאל התקשורתי אך לא יכול להבטיח כי יתממש. זהו סיכון הדדי ויש לקחת זאת בחשבון. כאיש מקצוע, הוא מקדיש ידע, ניסיון, זמן, תחזוקה שוטפת של משרד ובעיקר הרבה לב ונשמה. יש להחליט על תמורה שתכבד את שני הצדדים. העולם לא פשוט גם כך, ואם הוחלט של שיתוף-פעולה שמטרתו לתת במה לאמן ויוצר, יש לשמור על סטנדרט מקצועי גם מאחורי הקלעים.
בהצלחה.
הוספת תגובה על "יחסי ציבור ואמנות: לאן?"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה