הכוונה היא לא לזוגות של אמנים כמו פרידה קאלו ודייגו ריוורה, נניח, אלא לזוגות שעובדים  ביחד וחתומים ביחד על יצירה, שיכול להיות שהם (אולי ברוב המקרים) בני זוג רומנטיים, ויכול להיות שלא.

לפני כמה שנים אצרה רותי דירקטור (בלינק: מאמר נפלא ומומלץ) בגלריה האוניברסיטאית בחיפה תערוכה בנושא ("לא לבד") ובה הציגה כמה זוגות אמנים מישראל, וקצת מהעולם.

מה גורם לתופעה הזאת, הרווחת יותר ויותר? מה מוסיפה העבודה בצוות? מהן הבעיות שיש להתגבר עליהן? האם זה באמת אפשרי, החיבור האלכימי הזה, האם המטרות זהות, הרצון להתבטא מסופק? איך זה משתלב עם אגו? איך ייתכן שאין קונפליקט, וכיצד זה היצירות הסופיות נראות "מחוברות" כל כך כאילו יד אחת עבדה עליהן?

אם מה שחשוב באמנות זה האישיות של האמן - איך יוצרים כזאת דינמיקה של כור היתוך בזעיר אנפין, ומתמידים בכך לאורך השנים? מי נכנע למי? האם באמת יש חשיבות למגדר? ועוד, חשוב גם ששניהם יהיו באותה רמה, שאף אחד לא ירגיש שהאחר נעלה עליו או נבלע בתוכו. ובכל זאת, מן הסתם זה קורה; ואז מתפרקת השותפות, או הנישואין/זוגיות, וכל אחד מנסה להמשיך לבד.

 כריסטו וז'אן קלוד - איים עטופים

לא חסרות דוגמאות, גם מהעבר, גם בתחומים אחרים של יצירה, אבל אם נתמקד באמנות - הנה מבחר קטן: כריסטו וז'אן קלוד, גילברט וג'ורג', גיל ומוטי, ג'ייק ודינוס צ'פמן, טים נובל וסו ובסטר, קייט אריק, קומאר ומלמיד, איליה ואמיליה קבאקוב, קלאס אולדנבורג וקושה ואן ברוחן, פישלי ווייס. 

 והיו וישנם גם אצלנו (עוד במאמר ובתערוכה שאצרה רותי דירקטור).

וכאן מאמר נוסף בנושא.

 עבודה של טים נובל וסו ובסטר

עבודה של איליה ואמיליה קבאקוב

אפשר לשאול את השאלה לא רק בשדה האמנות:

איך מחזיקים נישואין עשרות שנים ביחד?

איך מחזיקים שותפות עסקית יוצרת - עשרות שנים

ובכלל איך נשארים חברים?

בכל מקרה שכזה המושג של עבודה ביחד סבוך מאוד וכולל בדרך כלל יותר ויתורים של אחד הצדדים, יחד עם יכולת החלטה או קבלת החלטות.

אני לא מאמין בסימטריה בטבע, גם מה שנראה סימטרי, כשמסתכלים מקרוב מתגלה שלא.

לא בטוח שתמיד מאושרים.

מעבודה בקבוצה של 6 אנשים אני יכול לספר שזו מערכת מ-א-ו-ד רגישה.

גם אני ראיתי את התערוכה המדוברת , ואף נוכחתי ביום עיון שנערך לכבודה.

לי היתה שאלה שנותרה ללא מענה. למה הרבה פעמים העבודה בזוגות קשורה למגדר? (בעיקר המגדר של בני הזוג)

הדבר היחיד שעולה בראשי למקרא השאלה שלך -

יש משהו מרתק בתהליכי יצירה. לפעמים הצורך הוא - הלבד. להיות לבד ולהתבשל לבד בתהליכים שעוברים על היוצר.

אבל, יש צורך גם בהפריה הדדית - ליצור יחד בקבוצה. להתבונן לצדדים, לקבל פידבק מידי, תחרות ועוד כהנה וכהנה.

הצורך לעבוד וליצור בצמדים -  דומה לדעתי קצת ליצירה בקבוצה:

היזון חוזר מידי, החלפת רעיונות, אולי צורך לחלוק מחשבות עם בן או בת זוג שיש קרבה גדולה אליו, מעבר ליצירה.

מנסיון שלי - כתבתי פעם עם בן זוג. אדם שלא חי בארץ והכל נעשה באי מיילים. היה בזה משהו מרתק: איך אני המשכתי רעיונות שלו והוא את שלי.

אולי אותו תהליך מתרחש גם בציור או צילום??

וכן, נכון מאד שמערכת זוגית היא קשה. בעצם היא המערכת אולי הכי קשה שיש

שפרה

אומנות סביבית אני מבינה ,

מיצב אני מבינה

 אבל ציור ,

איך עושים דבר כזה ?ביחד?

זה חייב להיות שאחד דומיננטי ואחד נכנע.

גם בארץ - זויה צ'רקסי ורותי נמט עבדו יחד מספר שנים לאחר סיום הלימודים במדרשה.

( כיום הן מצליחות כל אחת לחוד. )

דוגמא נוספת היא  אלונה פרידברג ולימור אורנשטיין שיוצרות יחד עבודות ווידאו, שלרוב שתיהן מופיעות בה.

גם לי לא ברור איך עובד שיתוף הפעולה הזה, למרות שהייתי מאוד מאוד שמחה להיות חלק מזה.

הדבר היחיד אליו אני מתגעגעת מתקופתי בהי- טק הוא עבודת הצוות. 

שאלות כבדות רונתי,

העליתי את הדיון הזה כי האפשרות לעבוד עם עוד אמן על יצירה משותפת די מדגדגת לי בזמן האחרון.

יש כאן אתגר, קודם כל ההתחברות עם עולם פנימי אחר, היכולת באמת להבין לעומק מישהו אחר, צבעים אחרים אולי, סגנון אחר, ואיכשהו למצוא דרך להתחבר, יש כאן גם מגבלה וגם העשרה. לפחות כך זה נראה לי.

עשיתי פעם יצירה בשיתוף פעולה פאסיבי למדי - לקחתי ממישהו עבודה קטנה שלו ושילבתי אותה בעבודה שלי. לא לזה אני מתכוונת. הרעיון של ויתור מסוים על אגו, לצד הרחבה שלו, קוסם לי.

ומעניין אותי מעבר לכך אם יש בצמדים הללו צד דומיננטי, אם ההחלטות דמוקרטיות לחלוטין, ואיך זוגות רומנטיים וזוגות ידידים "בלבד" נבדלים זה מזה בעשיית אמנות משותפת.

צטט: רונתי 2008-07-24 12:26:26

העליתי את הדיון הזה כי האפשרות לעבוד עם עוד אמן על יצירה משותפת די מדגדגת לי בזמן האחרון.

יש כאן אתגר, קודם כל ההתחברות עם עולם פנימי אחר, היכולת באמת להבין לעומק מישהו אחר, צבעים אחרים אולי, סגנון אחר, ואיכשהו למצוא דרך להתחבר, יש כאן גם מגבלה וגם העשרה. לפחות כך זה נראה לי.

עשיתי פעם יצירה בשיתוף פעולה פאסיבי למדי - לקחתי ממישהו עבודה קטנה שלו ושילבתי אותה בעבודה שלי. לא לזה אני מתכוונת. הרעיון של ויתור מסוים על אגו, לצד הרחבה שלו, קוסם לי.

ומעניין אותי מעבר לכך אם יש בצמדים הללו צד דומיננטי, אם ההחלטות דמוקרטיות לחלוטין, ואיך זוגות רומנטיים וזוגות ידידים "בלבד" נבדלים זה מזה בעשיית אמנות משותפת.

 

אני די חדש בתחום האמנות (3 שנים) אבל הרעיון של ציור בשניים מעסיק את מוחי מזה כשנתיים ומאד מסקרן אותי לראות מה קורה בתהליך של היצירה ומה קורה ליצירה עצמה. מעניינת אותי השאלה האם יש בתהליך הזה הפרריה אחד את השני ואז התוצאה של אחד ועוד אחד תהיה גדולה משניים.

לדעתי אם השניים נמצאים בתהליך ללא אגו אזי התהליך יכול להצליח.

בעוד אני כותב שורות אלו מתקשרת אליי המורה שלי לציור ואני מציע לה שנצייר בזוג והיא מיד מסכימה כך שבקרוב אני עומד לממש חלום זה שלי לציור בשניים.

רונתי....

בקטלוג הרטרוספקטיבה של אנדי וואהרול מובאים דוגמאות לעבודות שעשה הוא בסוף ימיו יחד

עם קיט הארינג ועם בסקיאט - בשני הדוגמאות יש שמירה על כתב היד של כל אחד מהם בנפרד

והתוצאה היא  לא יותר מאשר אנקדוטה ( מה גם שבשני המקרים המשקל של כל אחד מהצדדים אינו זהה

שיתוף פעולה מורה-תלמיד... ניתן לאמר שהשניים ראו את עצמם כתלמידיו למרות שלא ממש "למדו" אצלו.)

התוצאה היא משמעותית כאשרהשניים  פועלים כישות אחת והדוגמא האופטימלית היא עבודתם של הזוג גילברט וגורג הבריטים - שם אין אפשרות להפריד או לשייך מה שיש למי  - על פניו נראה שהשניים חושבים ויוצרים כגוף אחד.

אני בעבר הייתי מעורב בפרויקט של טל מצליח -כשהייתי סטודנט לאמנות  ציירתי ציור על פי הוראותיה - כשחלק

ממנו הכיל "שטח" פנוי לציור שלי . הציור נחתם ונמכר על ידה והוצג בתערוכה שלה שנים אח"כ במוזאון הרצליה.

מקרה נוסף היה במהלך  שיעור שהיה לי עם פנחס כהן גן - שבו הוא לא הצליח להמנע מלקחת ממני את המכחול

ולהתערב בציור ( מעשה שנחשב בקרב מורים לציור כ"מעשה שלא יעשה" -ומבחינתי היה רגע ענק ממנו למדתי יותר מכל ). הציור הזה שמור אצלי . וניתן לזהות בו את כתב היד של כהן גן.

על מנת שהעבודה תהיה באמת משותפת ע"י שני ציירים שמשלבים את העבודה האמנותית של שניהם,על שני בני הזוג להיות  בעלי "משקל סגולי" זהה אחרת האחד מאפיל על השני - כמו במקרים שציינתי .

בלילה שבין 1999 ל-2000

השתתפתי בעבודה כזו - יצירה ב-4 ידיים - 4 יוצרים.

ישבנו על הרצפה, מסביב לקנווס גדול - אשתי בנותי ואני

עם הרבה צבעי שמן

והשתוללנו על הבד!!!

אמרנו "אם יום הדין מגיע - באג 2000- אז נחווה אותו בכייף..."

היצירה תלויה בביתנו, מאז, בכבוד רב ולטעמי תהיה תלויה עוד שנים רבות (:

ולגבי עבודה בזוגות, רונתי, אני בעד - אבל את בחיפה ואני במרכז...

בכל מקרה עבודה מסוג זה, בזוג, צריכה להיות "השלמה" (שיוצרת את השלם) כפי שרשם אנטון כאפשרות.

את האפשרות השניה אני לא אוהב!

צ

בתוך משפחה ליצור יצירה כפי שצביקה תיאר זה אפשרי כי קיים הויתור  .

ליצור יצירה יחד בין אמנים לדעתי נדרש הכנה רקע , שמגיעים כבר לעשיה הכל ברור , יש צורך לתחום תחומים .

אפשר אולי להשתמש במודל שקיים באקדמיה לכתיבת מאמרים ,

   כותבים מאמרים יחד , אבל עבודת ההכנה היא העיקר , הכתיבה היא כבר התוצאה והדברים מוסכמים .

ועוד מודל -בתחום המוזיקה עבודה בלהקה - כל אחד יודע מה התפקיד שלו בלהקה.

מנסיון אישי (גם שעברתי על עצמי וגם שראיתי והייתי צופה מהצד )

עבודות אמנות קבוצתיות או בזוגות ללא הנחיה והכנה  יכולות ליצור תיסכול רב מאוד.

עבודה משותפת היא דבר נהדר אם הסך הכל גדול מסכום חלקיו.

כאשר כל אמן מביא עמו את הייחוד שלו ומקבל השלמה שאינו יכול ליצור בעצמו מהשותף שלו

- אז יש ערך גדול בעיני ליצירה הזו.

אני אשמח למשל לשתף פעולה עם אמן וידאו שישתמש בהדפסים שלי כחומר גלם.

חושבת על זה הרבה בזמן האחרון.

צטט: eorion2 2008-07-19 13:51:16

אפשר לשאול את השאלה לא רק בשדה האמנות:

 

איך מחזיקים נישואין עשרות שנים ביחד?

איך מחזיקים שותפות עסקית יוצרת - עשרות שנים

ובכלל איך נשארים חברים?

 

בכל מקרה שכזה המושג של עבודה ביחד סבוך מאוד וכולל בדרך כלל יותר ויתורים של אחד הצדדים, יחד עם יכולת החלטה או קבלת החלטות.

אני לא מאמין בסימטריה בטבע, גם מה שנראה סימטרי, כשמסתכלים מקרוב מתגלה שלא.

לא בטוח שתמיד מאושרים.

מעבודה בקבוצה של 6 אנשים אני יכול לספר שזו מערכת מ-א-ו-ד רגישה.

 

גם אני ראיתי את התערוכה המדוברת , ואף נוכחתי ביום עיון שנערך לכבודה.

לי היתה שאלה שנותרה ללא מענה. למה הרבה פעמים העבודה בזוגות קשורה למגדר? (בעיקר המגדר של בני הזוג)

 

 

 

היי עדן,

לפי מה שראיתי בתערוכת קבוצתך, כל אחד מכם יוצר לבדו. התצוגה היא הדבר המקשר.  זה בערך כמו תערוכה קבוצתית על נושא רעיוני אחד.

השאלה היא האם מתאפשרת יצירה אחת משותפת. שניים שמעורבים באותו ציור, באותו מיצב? האם זה אפשרי?

זה מזכיר לי את האנקדוטה ששואלים בני זוג מה שלומכם, ואחד עונה: לא כל כך טוב, כואבת לנו  הבטן.

אז מה שלומך?

רות