לאורך כל שנות עבודתי (התחלתי צעירה כבר בגיל 16), נתקלתי פעמים רבות במנהלים מסוגים שונים.

שונים באופי, שונים בדרכי החשיבה, שונים במזג, שונים בחזון. תמיד עניין אותי לדעת מה הופך מנהל למוצלח?

האם מנהל טוב הוא בהכרח מנהיג? האם למנהיג יש תכונות נרכשות או מולדות? הסקרנות גרמה לי לקרוא על תחום הניהול רבות, לחקר לעומק סוגי מנהלים, למצוא את אותם מנהיגים, לכתוב עבודות בנושא ואף ללכת ללמוד תואר שני בתחום הייעוץ הארגוני. התיאוריות הן יפות.....אך המעשי הוא ההווה, באקדמיה לא מלמדים איך לנהל, לא מקבלים כלים הלכה למעשה, והשאלה הנשאלת היא, אם לא מלמדים לנהל, אל אחת כמה וכמה לא מלמדים כיצד להיות מנהיג.....האם זה בכלל אפשרי??

האם תכונות אישיות המכילות כריזמה, נחישות, חוסן נפשי הינן תכונות מולדות שלא ניתן לרכוש במהלך החיים?

אשמח לשמוע תגובות......

היי אלינור,
על מנהיגות וניהול ומה שבינהם....

שאלת מספר שאלות לגבי מה הופך מנהלים למוצלחים, לגבי איפה אפשר ללמוד לנהל או להיות מנהיג אם באקדמיה מלמדים רק תיאוריות שאינם כלים הלכה למעשה, ועל היכולת ללמוד תכונות מולדות של מנהיגות.

 אבל מכל השאלות לא ברור כל כך מה בעצם השאלה או הנושא העיקרי המחבר בינהם.
אנסה להתיחס באופן כללי ובקצרה לדברים שכתבת.

בין ניהול למנהיגות קיים קשר, כל אחד מהם מבטא משהו טיפה שונה,להמחשה בקצרה,אציג את הקצוות- ניהול יתקשר לצד הביצועי של מימוש המטרות הארגוניות והמנהיגות תתקשר לצד הרעיוני, המופשט יותר, של יצירת המטרות,החלימה וחזון 

 ישנם תפקידי ניהול המצריכים כישורי מנהיגות וישנם כאלו שלא. ובהכללה נוספת ככל שמגיעים ל'ראש הפירמידה' הארגונית (בין אם מדובר בעסק של אדם אחד או בארגון של אלפי אנשים)ככל שמגיעים למקום שבו מתקבלות החלטות שמטרתן להניע את הארגון למקום 'חדש', לשינוי , המתקשרות לעיצוב אסטרטגיה, החלטות המתקשרות לעיצוב תרבות ארגונית וערכים ארגוניים שם כדאי שיהיו/ תהינה  מנהלים/ות עם כישורי מנהיגות.

באשר למנהיגות - האקדמיה נותנת את התיאוריות, המודלים, הרעיונות לגבי מה זו מנהיגות, והדבר היפה בה שלאורך השנים ניתן לראות התפתחות ושינוי תפיסתי ורעיוני אם בעבר דברו 'גישת התכונות' 'האדם הדגול' (קרי כדאי להיות מנהיג/ה נדרשות תכונות מולדות) אז כיום ישנן גישות נוספות הממחישות כיצד ניתן ללמוד להיות מנהיג/ה.

ישנה התיחסות לערכים, ולאיכויות של מנהיגות. למשל, מנהיגות מתגמלת למול מנהיגות מעצבת מתמירה, מנהיגות אוטנטית  'ומנהיגות עצמית' הן דוגמאות לכך.

והשאלה הנשאלת היא, אם לא מלמדים לנהל, אל אחת כמה וכמה לא מלמדים כיצד להיות מנהיג.....האם זה בכלל אפשרי??

לתפיסתי אלו דברים שניתן ללמוד ושימי לב ל'שפה'  - 'ניתן ללמוד'- כלומר הלמידה היא אקטיבית ויזומה.

ניתן להמשיל זאת כ'לקחת את ההגה לידיים' ולנווט את הדרך האישית שלך.

לפני שמתחילים לנהל ולהנהיג אנשים אחרים צריך לדעת כיצד להנהיג את עצמך- ואת זהניתן ללמוד בכל יום-  ולכך מתיחס המנהיגות העצמית.

 ללמוד באוניברסיטה, בעבודה, בקורסי הכשרה, בקריאה, בלמידה מעמיתים/ות או ממנהלים/ות מנהיגים/ות אחרות

ללמוד גם מעולמות תוכן אחרים בחיים ולעשות להם הקבלה לעולם הניהולי.

תודה על התגובה......

אכן השאלות ששאלתי לא היו מקושרות לתוכן מסוים וזאת בשל העובדה שישנם מושגים שקשה יותר לחבר בינהם ולפיכך השאלות היו יותר ארטילאיות, אולם עם מסר מסוים.

כתבת בצורה מאד ברורה את ההבדל לדעתך בין ניהול למנהיגות, אולם הרשי לי לשאול שאלה, האם מנהיגות נדרשת רק בדרגים בכירים? האם לא כדאי שגם בדרגים המבצעים יהיו מנהלים המוגדרים כמנהיגים ויוכלו לנתב את הדרך בצורה האופטימאלית......

לשאלה האם ניתן ללמוד מנהיגות, תשובתי איננה חד משמעית, אני חושבת שלא רק החיפוש של הפרט אחרי המלומדים למינהם זה מה שיספק לו את הכישרון להפוך למנהיג. אני חושבת שהרבה קשור לתכונות אופי אישיות (כריזמה, נוכחות, חוסן נפשי, יכולות אינטלקטואליות וכדומה), כל אלו בצירוף לכמיהה האישית של צמיחה ניהולית עשויים לגרום למנהל להנהיג. אולם כאן נשאלת עוד שאלה, האם מנהיג יודע לנהל? האם התכונות הללו מספקות יכולות של סחיפת העובדים אחריו, אולם ניהול ביצועי ממנו והלאה......

המשך יום נפלא ושבוע טוב!

מנהיגות איננה נדרשת רק בדרגים הבכירים. (שוב במסגרת הכתיבה הקצרה והממוקדת יתכן שהדברים שכתבתי נקראו כהכללה ולא זו הכוונה).

מנהיגות עצמית עליה כתבתי קודם מתיחסת לכל אדם ואדם- ואגב בלא קשר לתפקיד ניהולי כזה או אחר.

בספרות המחקרית כאשר מדברים על ניהול מדברים בעצם על מנהיגות ומשתמשים בתיאוריות ומודלים של מנהיגות..  

מעבר לזה ניתן לזהות מנהיגות  גם אצל אנשים שאינם בתפקידי ניהול, ניתן לזהות מנהיגות חברתית, ניתן לזהות מנהיגות בקרב בני/ות נוער, ילדים/ות ועוד.

לגבי תכונות מנהיגות- התפיסה שלי היא שניתן ללמוד להיות מנהיג/ה מתוך היכולות והמאפיינים האישיים של כל אדם. הכריזמה היא תכונה יפה אך לבדה לא תחזיק לאורך זמן.

מעבר לזה היחוס של מנהיגות לתכונות מסוימות  מצמצם בסופו של דבר את השיח  להיבט מאוד ספציפי שלא משקף בהכרח היבטים נוספים במנהיגות. יתר על כן יש בו מי הפטליות המצמצמת את  היכולת לבחור, לצמוח, להתפתח ולשנות.

לא כל אחד/ת רוצה להנהיג או להיו מנהל/ת אך אלא שכבר רוצים/ות יכולים/ות ללמוד זאת- זו לא מתת אל בלבד אלא נדרשת גם השקעה, למידה, התפתחות ונכונות לשינוי כל העת.

מלי נבו.

אני אשמח אם תקראי את הפוסט שלי - ניהול בהייטק, אוטיזם ואותנטיות, הוא נוגע בנושאי ניהול ומנהיגות. מנסיוני, כמו כל דבר בחיים, מנהיגות היא מולדת בחלקה ונרכשת בחלקה. השאלה הגדולה - מה זה מנהיגות?

כשמדברים על מנהיגות, מרבית האנשים מדמיינים גבר גבוה וכריזמטי שצועק לחייליו להסתער על גבעה - אנשיו, מסונוורים בהערצה לאישיותו הכובשת, מסתערים ללא היסוס. 

כמובן, זה לא הסיפור, או לפחות, לא כל הסיפור.

אותנטיות, אכפתיות ורגישות.

אותנטיות - כתבתי על כך בפוסט שלי. האותנטיות מאפשרת למנהיג להבין את האמת הפנימית שלו ולבסס חזון שאליו הוא שואף.

אכפתיות - מנהיגות כאכפתיות - מנהיג של קבוצה - האדם שאכפת לו הכי הרבה מהקבוצה. מנהיג של משימה - האדם שאכפת לו הכי הרבה מהמשימה. מתוך האכפתיות והאהבה, יגזרו דחיפה וקידום האנשים/משימה.

רגישות - המנהיג חייב להיות רגיש לעצמו ולאחרים. כריזמה אינה מספיקה כשאתה מקיאווליסט.

הרבה מאוד מנהלים, חסרי יכולת הנהגה, נשענים על היכולות המקצועיות שלהם בתחום הביצוע (טכנאי שקודם לניהול, מתכנת שקודם לראש צוות וכו'), כדי לבסס את ההנהגה והסמכות שלהם. לכן הם ישאפו תמיד להיות הכי טובים בקבוצה, וכשמישהו בקבוצה מצטיין ומפגין יכולות יותר גבוהות מהמנהל - המנהל יאויים מכך, דבר שיוביל לעימות, דיכוי ושאר מרעין בישין.

לפני כמה חודשים התקיים דיון מעניין כאן על המנהל המוצלח.

אני בטוח בדבר אחד (תאורטית ואמפירית):

כריזמה היא אסון למפעל המנוהל ע"י בעל כריזמה....