במוסף סוף השבוע של "הארץ" מתפרסמת כתבה ארוכה של נעמה לנסקי על ילדי ישראל העוסקים יומם ולילה במהפכה הירוקה:

המהפכה הירוקה מתפשטת בגנים ובבתי הספר. הורים סוררים חוטפים מילדיהם נזיפות על אשפה לא ממוחזרת ושימוש בשקיות ניילון, ותלמידים אף החליטו לבטל את מדורות ל"ג בעומר. ילדי המהפכה הם היום חוד החנית במאבק על איכות הסביבה. האם בוב הבנאי הוא אל גור החדש?

כמה טוב ששוב אפשר להציג את כל מי שעניינו בסביבה (גם אם ילד צעיר במיוחד) כמשוחרר בורג או שניים:

"...אביו של אמרי מרוז בן החמש מעדיף לזרוק את הזבל בשעות הלילה המאוחרות, כשאמרי ישן. כי כשאמרי ער הוא מפקח בקפידה יתרה על איסוף הזבל בבית, שלא יחמקו מידיו מכלי פלסטיק לשימוש חוזר או קרטון ביצים למחזור. "זה התחיל בצורה עדינה כשיום אחד הוא ביקש בנימוס לשמור לו 'גרוטאות' כדי להביא לגן", מספר לירון מרוז, תושב מזכרת בתיה...."

ומצד שני, האם מקבלים הילדים את החינוך הראוי מידי המחנכים הראויים והמבינים בכך, או אולי לומדים גיבובי חומרים לא עדכניים מפיהם של מממחזרי עיתונים ומשליכי בקבוקי מים?

כמו למשל: "אחסון גרוטאות שמשמשות את הילדים לפעילויות אמנות אקולוגית"?

חיפשתי הרבה (אך אולי לא מספיק) ולא מצאתי מילה על הפחתת צריכה, למשל.

עיזרו לי, ילדים, בקריאת הכתבה הארוכה ואולי נמצא ביחד רמז לצרכנות בת קיימא.

פרסים (אמנות אקולוגית מגרוטאות, כמובן) יוענקו אישית למוצאים.

מעבר לכתבה עצמה:

בבית הספר בו לומדים ילדיי, מספר מורות עברו השתלמות בנושא איכות הסביבה.

אז נכון שהם מרכזים את מירצם במיחזור הנייר ומיכלי הפלסטיק, אולי כי זו הדרך הכי מוחשית להראות לילדים את כמויות הנייר והפלסטיק שמופנות למיחזור במקום לאשפה, אך בנוסף לכך התקיים במסגרת בית הספר "שוק החלפות" בו הוסבר לתלמידים שחפצים שמושלכים לאשפה מחוסר שימוש יכולים להיות "אוצר" למישהו אחר.

וכך מצאנו את עצמנו ההורים עוזרים לילדים להיפטר מהצעצועים, ספרים, קלטות וכו' שלא היו בשימוש וכנראה היו מוצאים את דרכם לאשפה בפסח זה או אחר ובמקומם בחרו הילדים בצעצוע חדש או מחודש תוך ויתור על אריזה חדשה (פלסטיק או קרטון) שקית ניילון וכו'

האם זו שיטת צמצום הצריכה עליה אתה מדבר ?

בנוסף חונכו הילדים על ערכי החסכון באנרגיה תוך מתן דוגמאות בעיר (רעננה) לשימוש באנרגיה חלופית כדוגמת אנרגיה סולארית לתאורת שלטי הרחובות ומספר רמזורים והדגמה מספרית וכמותית של החסכון באנרגיה והפחתת זיהום האויר אם מגיעים לבית הספר רגלית ולא ברכב.

יש עוד נושאים רבים ללמד ולטפל בהם אולם לדעתי הצעד הראשון מתחיל בזה.

ואם התחילו במשהו נותר לי רק לברך.

צטט: avihaya 2008-07-21 06:33:43

מעבר לכתבה עצמה:

בבית הספר בו לומדים ילדיי, מספר מורות עברו השתלמות בנושא איכות הסביבה.

אז נכון שהם מרכזים את מירצם במיחזור הנייר ומיכלי הפלסטיק, אולי כי זו הדרך הכי מוחשית להראות לילדים את כמויות הנייר והפלסטיק שמופנות למיחזור במקום לאשפה, אך בנוסף לכך התקיים במסגרת בית הספר "שוק החלפות" בו הוסבר לתלמידים שחפצים שמושלכים לאשפה מחוסר שימוש יכולים להיות "אוצר" למישהו אחר.

וכך מצאנו את עצמנו ההורים עוזרים לילדים להיפטר מהצעצועים, ספרים, קלטות וכו' שלא היו בשימוש וכנראה היו מוצאים את דרכם לאשפה בפסח זה או אחר ובמקומם בחרו הילדים בצעצוע חדש או מחודש תוך ויתור על אריזה חדשה (פלסטיק או קרטון) שקית ניילון וכו'

האם זו שיטת צמצום הצריכה עליה אתה מדבר ?

בנוסף חונכו הילדים על ערכי החסכון באנרגיה תוך מתן דוגמאות בעיר (רעננה) לשימוש באנרגיה חלופית כדוגמת אנרגיה סולארית לתאורת שלטי הרחובות ומספר רמזורים והדגמה מספרית וכמותית של החסכון באנרגיה והפחתת זיהום האויר אם מגיעים לבית הספר רגלית ולא ברכב.

יש עוד נושאים רבים ללמד ולטפל בהם אולם לדעתי הצעד הראשון מתחיל בזה.

ואם התחילו במשהו נותר לי רק לברך.

אני לא מדבר על שיטה, אבל בהחלט שמח לשמוע על הפעילות והעשייה הברוכה בבית הספר שלכם.

נשמח לשמוע (ולראות?) עוד.

בתגובה לכתבה, אני מצר על ההצגה הנמוכה של נושאי הסביבה כמטרד סביבתי חדש. את העשייה אני מברך ומנסה לקדם בעצמי...

יום נעים,

צהוב, מוסף הארץ מנסה להיות צהוב כמו זה של ידיעות.

שמתם לב לאורך הכתבה ובחלק מהתגובות כמה זה נורא - מנסים להשפיע על הילדים כדי לשנות הרגלים של המבוגרים! אוי ואבוי,

רק "שכחו" שאת הטריק הזה עושים גם הדתיים ובמיוחד הקפיטליסטים עם פרסומות בבתי הספר ופרסומות שפונות לגיל הרך.

שמע, הזכירו כאן את שומרי הגן, ואת יוזמות הפרמקלצ'ר ולפחות אייתו את השם שלהם נכון.  

צטט: האזרח דרור 2008-07-21 10:30:17

צהוב, מוסף הארץ מנסה להיות צהוב כמו זה של ידיעות.

שמתם לב לאורך הכתבה ובחלק מהתגובות כמה זה נורא - מנסים להשפיע על הילדים כדי לשנות הרגלים של המבוגרים! אוי ואבוי,

רק "שכחו" שאת הטריק הזה עושים גם הדתיים ובמיוחד הקפיטליסטים עם פרסומות בבתי הספר ופרסומות שפונות לגיל הרך.

שמע, הזכירו כאן את שומרי הגן, ואת יוזמות הפרמקלצ'ר ולפחות אייתו את השם שלהם נכון.  

דרור,

אני שמח שיש מי שמבין לליבי :-)

שאלתי היא: מדוע מנסה הארץ להצהיב (אפילו כשהוא מנסה להתיירק)?

יש לי הרושם (אבל לא מבוסס) שהארץ אינו עיתון פוטנציאלי לקהל היעד הקורא את ידיעות או את מעריב.

כך יוצא, כי ההצהבה המיותרת הזאת רק מרגיזה את הקוראים הותיקים ומורידה את רמתו של העיתון.

יש הרבה דברים יפים וטובים הקורים במערכות החינוך לסוגיהן השונים בנושאי תפיסה והתנהגות סביבתית. חבל שהם לא אלו שמוצגים ומובלטים בכתבה.

צטט: אנגל 2008-07-21 13:58:54

ילדי הסביבה

במוסף סוף השבוע של "הארץ" מתפרסמת כתבה ארוכה של נעמה לנסקי על ילדי ישראל העוסקים יומם ולילה במהפכה הירוקה:

המהפכה הירוקה מתפשטת בגנים ובבתי הספר. הורים סוררים חוטפים מילדיהם נזיפות על אשפה לא ממוחזרת ושימוש בשקיות ניילון, ותלמידים אף החליטו לבטל את מדורות ל"ג בעומר. ילדי המהפכה הם היום חוד החנית במאבק על איכות הסביבה. האם בוב הבנאי הוא אל גור החדש?

 

כמה טוב ששוב אפשר להציג את כל מי שעניינו בסביבה (גם אם ילד צעיר במיוחד) כמשוחרר בורג או שניים:

"...אביו של אמרי מרוז בן החמש מעדיף לזרוק את הזבל בשעות הלילה המאוחרות, כשאמרי ישן. כי כשאמרי ער הוא מפקח בקפידה יתרה על איסוף הזבל בבית, שלא יחמקו מידיו מכלי פלסטיק לשימוש חוזר או קרטון ביצים למחזור. "זה התחיל בצורה עדינה כשיום אחד הוא ביקש בנימוס לשמור לו 'גרוטאות' כדי להביא לגן", מספר לירון מרוז, תושב מזכרת בתיה...."

ומצד שני, האם מקבלים הילדים את החינוך הראוי מידי המחנכים הראויים והמבינים בכך, או אולי לומדים גיבובי חומרים לא עדכניים מפיהם של מממחזרי עיתונים ומשליכי בקבוקי מים?

כמו למשל: "אחסון גרוטאות שמשמשות את הילדים לפעילויות אמנות אקולוגית"?

חיפשתי הרבה (אך אולי לא מספיק) ולא מצאתי מילה על הפחתת צריכה, למשל.

עיזרו לי, ילדים, בקריאת הכתבה הארוכה ואולי נמצא ביחד רמז לצרכנות בת קיימא.

פרסים (אמנות אקולוגית מגרוטאות, כמובן) יוענקו אישית למוצאים.

יאיר,

קראתי את הכתבה,

וזה באמת מרגיז שממשיכים להציג את הדואגים והפעילים למען הסביבה באור כזה (במיוחד אם הם רק ילדים).

למרות זאת, התעלמתי מהציניות של הכותבת, והתרשמתי מכמה דברים שנעשים בחינוך סביבתי ברחבי הארץ.

כשאני הייתי בגן ובבית הספר, אף אחד לא חשב בכלל על הכיוון הזה, (בטח גם בזמנך זה היה כך..)

לא היו לימודי סביבה ובטח שלא דיברו איתנו על הנושאים האלו.

לכן אני מאוד מעריכה את ההתקדמות שיש בנושא,

ומאמינה שיש עוד קוראים שידעו לשים בצד את ההשמצות, ולקחת את עיקרי התוכן מהכתבה.

נכון שישנה גם "זילות" בנושאים הסביבתיים, וכל בית ספר שיש לו 2 פחים למיחזור- אבל מצד שני הילדים ממשיכים לצרוך את אותם פחיות משקה או מביאים את האוכל בשקיות כל יום, או כל דוגמה אחרת שסותרת את הקיימות הסביבתית בבית הספר- רוצה להיקרא "בית ספר ירוק"...  

 מורות שלא מבינות ומכירות את התחום ועושות לתלמידים סלט בראש, ("בגלל שיש חורים באוזון נהיה חם בכדור הארץ") או גננת שחושבת שאם תקים בחצר גינת ירק, הגן יהיה "ירוק", בו בזמן ששביל הגישה לגן מטונף בפסולת באופן יומיומי... (נתתי דוגמאות "מהשטח"...)

אבל השאלה היא מה ניתן לעשות.

לגבי רמת ההוראה, אפשר לעשות השתלמויות שיכולות לשדרג באופן פלאי את רמת הידע.

ולגבי הנושאים שבוחרים להתמקד בהם עם הילדים, ובכן, אני מודה שנושא המיחזור והפסולת הוא מאוד מוחשי, וקל ונוח להעביר דרכו מסרים לתלמידים, בצורה מתודית.

בעיקר לילדי גן, שגם ככה עולם המושגים המופשטים שלהם עדיין בהתהוות, וקשה להם להבין נושאים מורכבים.

אז הנה שאלה, מעבר למה שאביחי סיפר על שוק החלפות וכו',

לקראת הכנות שאני עושה לפעילות בגן לשנה הבאה בנושאי טבע וסביבה,

האם יש לכם עוד דוגמאות והצעות לפעילות עם ילדים מעבר לנושא הפסולת והמיחזור?

איך אפשר להעביר להם מסרים על צמצום הצריכה? על קיימות באופן כללי?

או שאולי אין ברירה אלא להתמקד בנושאים קטנים ומשם לנסות לראות את התמונה הגדולה, עד כמה שהם יכולים לתפוס אותה...

אני רואה בחינוך הסביבתי חשיבות גדולה ביותר,

כמו שאמרה לי גננת אחת: "מה שלומדים בגן נשאר איתך לכל החיים".

ועוד שאלה-

למה התקשורת בוחרת להציג את הפעילים הסביבתיים כמשוגעים?

איך לדעתך אפשר להתנער מהסטיגמה הזאת?

מה אפשר לעשות כדי לקרב את הנושאים הסביבתיים לקהל רחב יותר מבלי שיהיו להם דעות קדומות? ("לך אתה והפרחים שלך...")

אתם לא חושבים שלפעמים פה בקהילה אנחנו רק משכנעים את המשוכנעים?...

צטט: זהרית 2008-07-26 00:28:56

 

 אז הנה שאלה, מעבר למה שאביחי סיפר על שוק החלפות וכו',

לקראת הכנות שאני עושה לפעילות בגן לשנה הבאה בנושאי טבע וסביבה,

האם יש לכם עוד דוגמאות והצעות לפעילות עם ילדים מעבר לנושא הפסולת והמיחזור?

איך אפשר להעביר להם מסרים על צמצום הצריכה? על קיימות באופן כללי?

או שאולי אין ברירה אלא להתמקד בנושאים קטנים ומשם לנסות לראות את התמונה הגדולה, עד כמה שהם יכולים לתפוס אותה...

 

אני רואה בחינוך הסביבתי חשיבות גדולה ביותר,

כמו שאמרה לי גננת אחת: "מה שלומדים בגן נשאר איתך לכל החיים".

 

 

 

ועוד שאלה-

למה התקשורת בוחרת להציג את הפעילים הסביבתיים כמשוגעים?

איך לדעתך אפשר להתנער מהסטיגמה הזאת?

מה אפשר לעשות כדי לקרב את הנושאים הסביבתיים לקהל רחב יותר מבלי שיהיו להם דעות קדומות? ("לך אתה והפרחים שלך...")

אתם לא חושבים שלפעמים פה בקהילה אנחנו רק משכנעים את המשוכנעים?...

 

 

 

אני אנסה להביא מספר דוגמאות מעבר ל"שוק ההחלפות" שעשינו בביה"ס של ילדיי ובגן החובה/טרום חובה הסמוך

(אגב, מדובר בביה"ס 'ברטוב' שצויין בכתבה, והאחראית על הפעילויות למען איכות הסביבה בביה"ס ובגן 'דקלים' הסמוך זו גל דורון שהיתה המחנכת של אחד מילדיי)

1. כפי שכבר ציינתי שוק החלפות תוך הסברת נושא צמצום הצריכה

2. מחזור בקבוקי פלסטיק: בגן הילדים ובביה"ס ישנם מיכלים לאיסוף בקבוקים למיחזור והוסבר לילדים שבמקום להשליך את הבקבוקים לאשפה ניתן להפוך אותם לספסלים, מתקני משחקים וכו'

תמונות של המוצרים תוכלי למצוא באתר של "אביב" שאוספת את המיכלים וממחזרת אותם:

http://www.avivplastic.co.il/

3. שקיות ניילון - בשנה שעברה בביה"ס ובגן  הסבירו ועודדו את השימוש בשקיות רב פעמיות (אלה עם הרוכסן) תוך כדי הדגמה מוחשית ששימוש בשקית שכזו במשך שבועיים לפחות חוסך לפחות  12 שקיות, בחודש כ-25 שקיות וכו'.

כשהילדים רואים מול העיניים את כמויות השקיות שנחסכו הם מבינים את החשיבות.

השנה בביה"ס ועד ההורים חילק לילדים קופסת פלסטיק רב פעמית שתחסוך את השימוש בניילון וכדי לקרב את הילדים לנושא נערכה תחרות כתיבת סיסמאות על הקופסא ולבסוף (כחבר הועד) הדפסתי והדבקנו ע"ג הקופסאות שחולקו מדבקות שקופות שנשאו את סמל בית הספר ואת הסיסמא שנבחרה: "צעד קטן לעצמך - צעד גדול לסביבה" הקופסא ועליה המדבקה עם הסיסמא שנבחרה ע"י רוב ילדי בית הספר בצירוף הסבר על כמות הניילונים שנחסכת בכל פעם שמגיעים עם הקופסא יצרה אצל הילדים הרגשת שייכות.

4. מיחזור ישיר של גרוטאות - הכנת מחזיק לצבעים מקופסת שימורים, משטח לציור עם צבעי גואש מקופסאות דגנים וגרנולה

5. שימוש בדפי טיוטא לצורך ציור במקום להשתמש בדפים חלקים

ולשאלה השניה:

הכתבה, כמו רוב התקשורת, מתייחסת לדעתי לתופעה כ"נחמדה" אבל "בוא הנה ... אל תשגע אותי עם זה".

כך למשל מוצא את עצמו הורה טיפוסי מוכן להקשיב לילדיו על מיחזור וחשיבותו, אך ברגע שזה נוגע למאמץ גדול יותר והקפדה על מיון, איסוף ופיזור האשפה הממוינת במיכלי האיסוף השונים דעתם של ההורים תתחלק ל-2: אלה שיסכימו להרתם לנושא ואלה שימצאו כל תירוץ למה לא לעשות כך.

התשובות והתירוצים יהיו מגוונים עד שיגיע התירוץ: "וואלה אלה בביה"ס השתגעו, החליטו עכשיו לשגע את הילדים הקטנים האלה על איכות הסביבה".

אבל זהו תהליך נורמלי לחלוטין אצל אנשים שרגילים להגיד:"אני בסדר!!! עכשיו בוא נמצא מי לא בסדר".

אני רוצה לציין שבגן הילדים ובבית הספר של ילדיי היו כאלה שהתנגדו לכל תהליך, כולל לקופסא שחולקה, אבל עם זאת היו כאלה שהגיעו ואמרו שאף פעם הם לא חשבו על הבזבוז של המשאבים ועל הבזבוז הכספי שקופסת פלסטיק אחת יכולה לחסוך.

שמתי לב שאפילו אצל הערסים  במועדונים ההסברה התחילה למנוע אלימות:

תארו לכם ערס מתעצבן על מישהו אחר, בא לשבור בקבוק בירה כדי לדקור ואז החבר שלו אומר לו:

"הלו ... תרגיע ... חבל ... הבקבוק עם פקדון"   (-;

אביחי,

לא ציינת  באיזה גיל מדובר. ?באיזה מסגרת אתה עושה את הפעילות שלך?האם זה גן רגיל?

אנטרופוסופי ? מה נעשה במהלך השנה בגן על ידי הגננת?

מניתי רק חלקיק מהשאלות,שעולות וצצות. לפני מספר שנים,ניסיתי להסביר נושא מאוד מופשט

בגן של האחיינית שלי ,שהנו ,שרצוי לפתור קונפליקטים בעזרת דיאלוג. לצורך העניין,חיברתי

טקסט אינראקטיבי ,לילדים,הם קבעו בסופו של דבר את סיום הסיפור, נעזרתי לצורך זה

גם בתיאטרון-בובות וכן לקחתי סיטואציות מהגן ,שבמהלכן הומחש הנושא.

תארתי לך את זה ממש בקצרה,וברמת המקרו.אני מניחה ,שלבטח זה נשמע לך רחוק ממך והלאה,

כיוון,שראיתי ,שאתה פנית לאפיקים =פתרונות יותר פראקטים.אם תזדקק לעזרה,אשמח  לעזור

בנושא כל כך חשוב.

מתנצלת דברי,כוונו לזהרית ,ולא לאביחי . הבחנתי בזה כרגע,לא שמתי לב עמך הסליחה.

1. אני מאוד עייפה.

2. הואיל ואני גרה ,במיקרונזיה ,נפל  עלי אגוז קוקוס על הראש , מה שמסביר את חוסר ההבחנה.

(אני מתלוצצת ).

כאמור אשמח לעזור בנושא כה חשוב.

למה התקשורת בוחרת להציג את הפעילים הסביבתיים כמשוגעים?

לא כל התקשורת - הרי גם את חלק מהתקשורת וגם אביב לביא לא?

א. בגלל שיש הרבה אנשים בתקשורת עם מעט ידע - בעיקר בנושאי סביבה וכלכלה

ב. בגלל שחשוב להם להגיד דברים בבטחון רב, כאילו הם יודעים הכל (כי אם הם לא אמינים לא יקנו את העיתון שלהם) - והסיפור הסביבתי סודק את ה"עסקים כרגיל" ובצעם סודק את האמון בתמונה שהם עזרו לצייר.

ג. כי לבעלים של העיתון או רשת התקשורת יש אינטרסים עסקיים ספציפיים (כמו מפעלים מזהמים, לקוחות גדולים שמפרסמים בעיתון ולהם יש עסק מזהם וכו') שיכולים לסבול מזה.  

ד. בגלל שהתקשורת היא די מקובעת ושמרנית (להרבה כתבים אין זמן ללמוד דברים חדשים או דברים לעומק כי הם צריכים לרוץ אחרי החדשות) ובעיקר צהובה. 

איך לדעתך אפשר להתנער מהסטיגמה הזאת?

א. לעקוף את התקשורת

ב. לדבר בצורה שקולה וברורה וזמינה לכל תוך הסתמכות על מקורות ברורים ואמינים כלל האפשר

ג. להקים  גופים לתקושרת דמוקטרית וביזורית יותר, כמו שקוף או אקו ויקי. 

ד. לחשוף את האינטרסים, ואת ההתנהלות של התקשורת, לדוגמה  של נוני מוזס

ה. לדבר באופן ישיר אל אנשים בשיטה של דמוקרטיה שורשית - זה משהו שהתאגידים לא יכולים לעשות ואנחנו כן.

ו. לתקוף באופן מפורש את מי שמבצע סטיגמה כזו ולהראות את הטעויות שלו - הבא בתור יצטרך לעשות עבודה טובה יותר.  

מה אפשר לעשות כדי לקרב את הנושאים הסביבתיים לקהל רחב יותר מבלי שיהיו להם דעות קדומות? ("לך אתה והפרחים שלך...")

א. הדעות הקדומות כבר שם. צריך לדבר על הדברים כבר לנוכח הדעות

ב. לדבר לאנשים לדברים שקרובים להם - מי שמוטרד מזיהום אוויר, לדבר איתו על זה.  

ג. לתת לאנשים לפעול, אין דבר משתק כמו נושא מרגיז שאי אפשר לעשות בו כלום

ד. שינוי מושג על ידי אפקט רשתי - אנשים משנים את דעתם על ידי זה שהם קרובים למישהו בגלל קרבה או שיתוף בנושא אחד, ופתאום הוא מדבר איתם או פועל בנושא אחר - זה שונה מאשר אם אדם זר עושה את זה.

ה. להתעקש על יושרה, דמוקרטיה, פתיחות, חתירה לאמת, כללי נימוס - בטווח הארוך זה משתלם, גם בטווח הקצר נראה ששווה לעשות קיצורי דרך.

ו. תמיד לתת גם דברים יותר לעומק - זיהום אוויר קשור גם להתחממות עולמית, וקשור גם למכוניות שקשורות גם בפרבור או בהרס המרקם העירוני ובפשיעה - עבודה ממקום עמוק יותר היא דבר משמעותי יותר לאדם, והיא גם נותנת את התמונה הרחבה יותר והאמיתית יותר והיא גם מראה שיש קשר בין יותר תופעות.

ז. להעדיף צבירה של ידע על פני מתן של הרבה מידע.

לא להתעקש לדבר עם מישהו שאומר -אתה והפרחים שלך. לדבר עם אנשים אחרים שכבר קרובים יותר.

זה כמו לנסות להעביר מישהו נהר - קודם להעביר את אלה שיש להם רק 1 מטר לעבור, אחר כך לדאוג למי שיש לו 30 מטר לעבור - 

- הסיכוי לשינוי יותר גדול

- קשה יותר לבנות גשר ארוך יותר ולשכנע מישהו או להעביר אותו מרחק גדול יותר - יכול להיות שתהליכים אחרים יגרמו לו להתקרב ולעבור נהרות אחרים ואז אפשר יהיה לעבור

- יש אנשים שלעולם ישארו בלתי משוכנעים

הומור כדרך התמודדות - מישהו אמר פעם משהו על מחבקי עצים. אמרתי לו - למה לך יש לך פטנט אחר לנשום?

אתם לא חושבים שלפעמים פה בקהילה אנחנו רק משכנעים את המשוכנעים?...

לא, קודם כל גם כאן יש ויכוחים

ודבר שני יש חשיבות גדולה לדיון בין מספר אנשים -אפילו אם הם כבר קרובים בדעות - הם יכולים לדוגמה ללמד אח את השני ולשתף פעולה.

 יש דוגמאות לדיונים שהיו כאן או בבלוג של שי כהן לדגומה (על התחממות עולמית) שהיו להם הדים במקומות אחרים.