הי לכולם!

איזה כיף היה אם היינו קמים בבוקר לעבודה, פותחים את הדלת ומביטים במנהל המקסים שלנו, חייכן מתמיד, מברך אותנו בבוקר טוב לבבי, יושב איתנו מספר דקות ומתעניין בנו, כן ממש בנו ורק בנו, מעיר לנו הערות בונות ומרומם את רוחנו.

האם הגענו ל"פסיכולוג לשרותך" או למנהל שלנו? האם אפשר לגרום למנהל זעוף, קצר רוח, חסר כל אנרגיה חיובית, ופסימיסט לשנות את חברבורותיו ולהגיע לידי הכרה שיש בו ובדרך ניהולו משהו מאיים ומדכא.

אני טוענת שכן! הכל כמובן מתחיל מהאני הפנימי שלנו, כי הרי אפשר לנסות וללמד כמעט הכל (הפוסט שלי-ע"ע כריזמה), אולם אם זה לא מגיע ממקום אמיתי וכנה שבו אתה כמנהל מחובר אליו, אז חבל על הזמן של שני הצדדים. במידה וקיימת נכונות לשינוי, רגע האמת מגיע.....הנחלת אופטימיות ניהולית היא האתגר הגדול שלקחתי על עצמי בניסיון לשנות במקצת סוגי מנהלים שונים, החדרת אנרגיה בריאה, תומכת ומפרגנת היא המהות להצלחה ניהולית!

שיהיה המשך יום נפלא!!

איך החדרת "אופטימיות ניהולית"?

ספרי לנו. תני דוגמא מבלי לציין שמות.

אני יכולה לספר שדווקא הבוס שלי תמיד מפליא אותי בחוש ההומור שלו, גם בשיא הלחץ יש לו את היכולת לחייך ולגרום לי לפעמים לצחוק.

אשמח לתת דוגמא!

בתפקידי כמנהלת סניף של חברת השמה מובילה, התחושה ששידרתי לבנות הצוות היתה תחושה של אופיטימיות ניהולית, אבל מזה בעצם הלכה למעשה, איך יוצרים את זה? כאן טמונה התשובה הלא מפתיעה "state of mind", בכל בוקר הייתי מגיעה ליחידה עם חיוך על הפנים, לא משנה אם ערב לפני הילדה לא ישנה, השיער לא הסתדר, או הקפה היה לא טעים. בכל בוקר ללא יוצא מן הכלל החיוך היה שם, אבל לא חיוך צבוע, אלא אמיתי, באמת שמחתי לראות שם את הצוות שלי, זה הצוות שבניתי במו ידיי, למה שאוציא עליו את העצבים? הניהול שלי היה ניהול רגשי, זה לא קלישאה- הרגשתי את הצוות יום יום שעה שעה, ראיתי ניואנסים קטנים שהפתיעו אפילו אותן ונתתי תמיד מילה טובה אם זה בסוף היום או במהלכו, אני מאמינה שהמעשים הקטנים הם שהופכים אותנו גדולים, אז למה לא לתת?

אופטימיות ניהולית מתבטאת בהחדרת תחושות, בהחדרת מוטיבציה שהנה זה אפשרי, אתה תלמד מהטעויות שלך, בלי שאני כמנהלת אאכיל אותך בכפית, אני לא מאמינה בניהול שיטתי ומאולץ המתבטא בהחדרה "בכוח" של מסר מסוים (והאמינו לי ראיתי גם כאלה מנהלים), אני מאמינה בניסוי וטעייה, עשה את הטעות, בדיוק כמו ילד שעושה טעויות אך לומד מהן, כך גם אנשי הצוות, מחובת המנהל לטעת בכל אחד ואחד את המוטיבציה להצליח במה שהוא טוב, לכוון אותו ללכת לתחומים בהם ישמעו את קולו ולא לתחומים בהם הוא יבלע. במהלך תקופה של שנתיים קידמתי 8 יועצות לתפקידי רוחב ואורך בחברה כששלוש מהן לניהול יחידות. הן אומרות לי עד היום שהמסר העיקרי שהועבר להן היא האופטימיות הניהולית, לראות את החיובי, גם אם יש מעידות בדרך.

אני יכולה להבין אם המסר שלי קלישאי במקצת, אבל זה עובד וזה נפלא! השיעור הראשון הוא בהתבוננות פנימית וניתוח האני שלי כמנהל (איך אני מגיע בבוקר, איך אני נוהג כשמרגיזים אותי, מה אני עושה כשמרימים עלי את הקול, כמה הערות בונות אני נותן במהלך היום וכו').

נ.ב

אני שמחה שזכית למנהל שלך, בודאי הרבה היו רוצים להתחלף איתך!!