גידלתי שני ילדים בתל אביב (אחת מהן גם במנהטן). רק טוב יצא להם מזה. בין היתר בהיותה מגוונת, פלורליסטית, ו-כן יותר סבלנית לאחר מאשר ירושלים, שלא לדבר על ישובים בעלי אוכלוסיה יותר הומוגנית, אם צפונית בונבונית מרימת אף ואם מקופחת (עיירות פיתוח). התוצאה - ילדים עם יכולת התבוננות לא חד ערכית, סובלנות לאחר, חשיפה למגוון תרבויות (ואמנויות - כי תל אביב היא מרכז התרבות והרוח בארץ הזו. היכן יש כל כך הרבה יוצרים, משוררים סופרים ציירים, אנשי תיאטרון וקולנוע וכו). ולא מניתי עוד קצה קצה מיחודיותה של העיר האחת ויחידה בישראל.

שמח על שעוררת זכרונות המשותפים גם לי. ואני יכול לאשר ממקור ראשון (אני) את דברי ראובן. כולל המועדון - בבניין שאיננו עוד ושזכור לי מופיע - אמנם כמוסד לילדים מפגרים - בסרט בו כיכבה גילה אלמגור כזונה טובת לב.  

באשר לרפאל ספורטה - זכרונותי היפים ממנו נפגמו בשל זכרון עז שאינו מש ממוחי, של הסטירה המצלצלת שהעניק לאחד מתלמידי כיתתי, יוסי היה שמו, לאחר שהמחנכת כשלה בנסיונה לשלוט בכיתתנו והזמינה אותו להשליט סדר. 

צטט: ראובן פלץ 2008-08-16 15:38:17

לבקשתך רויטל,  

 

 

בית הנוער א' (המועדון השכונתי) היה ממוקם היכן

 שנמצא היום מלון אינטר קונטיננטל לצידו ניצב

במלוא הדרו מסגד חסן-בק.

היינו הולכים לשם לפעילויות של אחר הצהריים.

עבור עשרים גרוש, פעם בשבוע, הוקרן לנו סרט.

התרגום היה מוקרן לצידו, לא אחת מגלגל

התרגום טעה ולא היה תיאום בין הסרט והמלל.

על קירות אולם בית הנוער היו מצוירים שמונה

ציורים גדולים של הצייר ישראל פלדי נראו בהם

דייגים על סירות בלב ים בצאתם מנמל יפו.

ציורים מסוג זה ובגודל זהה של פלדי נסחרים

היום בסביבות 60 אלף דולר, כל ציור, במכירה

פומבית. כמה חבל שנעלמו בהריסות.

 

זכור לי החוג לקרמיקה במועדון, יצרתי שם דג

יפה, חשקתי מאוד לקחתו לביתי, אך מה לעשות

הדג ניתן מתנה לגב' ורה ויצמן (אשתו של הנשיא

הראשון) בעת ביקורה במועדון.

בימי הקיץ היינו הולכים לים לאזור שבו נמצא היום

גן צ'ארלס קלור,

היינו מביאים עימנו קופסאות שימורים ריקות,

מכסים את פתחן בבד לבן ומנקבים חור במרכזו.

לתוך הקופסאות היינו מחדירים מעט קמח כפיתיון.

דגי סרדין היו נלכדים בתוכן והיו מסיימים את יומם

על המחבט.

מדי פעם קפצנו לראות את אימוני הפועל תל-אביב

במגרש בסה הישן (המגרש של הפועל ת"א לפני

אצטדיון בלומפילד) היינו עומדים מאחורי השער

של חודרוב ונהנים לראותו עוצר את הבעיטות לשער.

חברי הטוב שהיה מצטרף אליי, רוני קלדרון הפך

לאחר מספר שנים לכוכב של הפועל-תל אביב.

 

 

בית הספר "נווה-צדק" נוהל ע"י אדם חביב, שמו היה:

רפאל ספורטה, למי שלא יודע ספורטה כתב את 

השיר "כל הארץ דגלים, דגלים....עם שמח טף צוהל

חג היום לישראל"... וגם הוציא לאור ספרי ילדים

בהוצאת "תפוח".

 

 

המורה לזמרה, מורה צעירונת, לא הייתה אחרת

מאשר המשוררת והכותבת לילדים: דתיה בן דור.

באותה שנה היא כתבה אולי את שירה הראשון

"על חבל כביסה  ברוח קלילה נעו להם מעיל

ומעילה, לה, לה"... השיר הושמע הרבה ברדיו.  

בתי הספר היו גם שותפים לפעילויות רבות בעיר.

לקראת ביקורו של נשיא חוף השנהב בתל-אביב,

העמידו אותנו לאורך רחוב ביאליק בדרך אל בית

העירייה הישן, חילקו בידנו דגלים כדי לנופף בהם

לקראתו.

 

 

לחופשת חנוכה נתנו לנו בבית הספר כרטיסים

ללונה-פארק שהיה ממוקם אז ביפו.

ברקע נשמע שירו המפורסם של ישראל יצחקי

"אבאלה בוא ללונה פארק". עד היום "החוויה"

צרובה היטב בזיכרוני בעיקר בגלל רכבת השדים.

לפעמים היינו מתגנבים אל מחוץ לכותלי בית הספר,

קונים בקבוק גזוז קר, יורדים אל מתחת לגשר שלוש

לצד מסילת הרכבת מיפו לירושלים, מסתתרים שם

בין השיחים ומריחים בהנאה את הריח המתוק

שעלה מבניין "ליבר" בית-החרושת לשוקולד

ולממתקים שהיה במקום.

 

 

לחג פורים בשיעורי המלאכה של בית הספר עיצבנו

בובות לתיאטרון מעיסת נייר בבית מלאכה שהיה

צמוד לבית הספר. בית המלאכה הזה נרכש לימים

ע"י המעצב דוד טרטקובר.

נפלה בחיקי גם הזכות לראות מקרוב את "הזקן"

שהגיע לפתיחת מוזיאון "ההגנה" בבית אליהו

גולומב בשדרות רוטשילד.

 

בשנת 1962עברנו להתגורר בכיכר צינה דיזנגוף

מרפסת הדירה השקיפה על הכיכר.

מתקופה זו יש לי גם זיכרונות יפים אותם אולי

אספר בהמשך...

 

גדלתי במרכז תל-אביב. ברח' מיכ"ל הקסום. ווואאאוו. ילדות הכי כייפית ונפלאה! נכון. איני מגדלת את ילדיי בעיר, אך היו גם שיקולים עסקיים. עבורי ילדות בתל אביב היא: גן-מאיר, משחקי רחוב עם ילדי השכונה, סרט בקולנוע ז"ל ברח' "מכבי " (שכחתי את שמו...), חוף בוגרשוב עם אמא שלי ואחותי, היכל התרבות, והגן שם עם העץ העתיק עליו טיפסנו, והספסל מתחתיו עליו ישבנו, הצגות בקאמרי ובהבימה, צופי "קהילה", מרחק דקה מהבית, ומסיבות פורים ברח' המדהים שלי (שעד היום קיימות, ואיני מפספסת), בבגרותי, "פינגוין", "ליקוויד", "קולנוע דן", "מועדון התיאטרון", ועוד ועוד... - ילדות נפלאה!