מכירים את זה שהאדם מהחדר הסמוך, או זה שיושב ממש לידכם, לא מפסיק להשתעל ולמשוך באפו ואתם חוששים לנשום, כדי חלילה לא לקבל את החיידקים שהוא מפזר לאוויר?

מסתבר (לדעתי למרבה הפלא, לא?) על פי מחקר שנערך ע"י המגזין המקונן NPR (מגזין שגילתי ממש לפני מספר ימים ואני מתמוגג וממליץ) ומחלקת הבריאות של אוניברסיטת הרווארד, כי שאנשים רבים בארה"ב מגיעים לעבודה חולים.

עובדים באזורים שונים בארה"ב, נשאלו על הרגלי העבודה שלהם. ומה התגלה? כי לפחות מחצית מהנשאלים הגיעו מספר פעמים לעבודה כשהם חולים, למרות שהם האמינו שהם צריכים להישאר בבית, הסיבה לכך , על פי הסקר היא בעיקר כלכלית. על פי הסקר ישנן 2 סיבות מרכזיות לכך שאנשים מגיעים לעבודה חולים: מקומות עבודה שלא משלמים עבור חופשת מחלה, או לחץ מצד המעסיק להגיע לעבוד חרף מחלתם (מכירים את זה? אם אני אגיע לעבודה חולה המעסיק שלי והעובדים מסביבי יתפשו אותי כמשקיעין?)

אבל על פי הסקר ישנה סיבה נוספת. זה לא סוד כי בשנה האחרונה המצב הכלכלי בארה"ב, הפך לקשה (וגם אצלנו מתחילים להרגיש את הרוחות הקרות שמנשבות מכיוון ארה"ב). רבים טענו כי לאור המצב הכלכלי הקשה היה להם קשה למצוא מקום עבודה ראוי, או לקבל העלאה במשכורת ולכן הם עושים את כל המאמצים לדבוק בכיסא.

המשך הכתבה פה

לא יודע למה אבל הכתבה קצת העציבה אותי, אין לי ספק כי המציאות בארץ די דומה (ולא אני לא מתכוון על הימים הללו בהם אנחנו מתחלים כי אין לנו כוח לקום בבוקר, אלא על הימים בהם אנחנו חולים באמת).

המצב שתיארת מתחלק לשניים-מקרים בהם העובד מחליט על דעת עצמו להגיע לעבודה למרות שהוא חולה עקב מצב כלכלי ומקרה בו הוא מגיע לעבודה עקב לחץ מהבוס או לחץ חברתי כלשהו (יראו כמה אני משקיען).

במקרה הראשון-החוק מחייב תשלום עבור ימי מחלה, אבל התשלום איננו מלא, כידוע לכולנו. כן, זה עצוב

כשאנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו לקחת את ימי המחלה האלה בגלל כסף, עצוב שיש ילדים רעבים במדינה

ומשפחות של ארבע שמתפרנסות מ-4000 ש"ח חודשיים ופחות, אבל כאן באמת מדובר בשיקול האישי של כל עובד.

סוגייה אחרת שעולה מכך היא האם זה פייר שעובד אחר, שגם הוא צריך את הכסף, ידבק מהעובד שהחליט לבוא

למרות המחלה, ואולי יחלה קשה יותר ויפסיד ימי עבודה? זה שיקול עדין וקשה מאוד עבור מנהל לבוא ולומר לעובד "שמע, אתה חולה, לך הביתה שלא תדביק את כולם".  במקרה כזה, אישית, הייתי מנסה לברר בעדינות רבה

עם העובד מדוע דוחק לו להגיע לעבודה למרות המחלה, ומנסה למצוא פתרונות-הושבתו בחלל עבודה נפרד ע"מ שלא ידביק את האחרים, עבודה מהבית אם אפשר וכדומה.

המקרה השני שציינת הוא הבעייתי באמת בעיני: אני מכירה את זה אישית, באחת מחב' הסלולר שעבדתי בהן

ממש הייתה "מלחמה" על כמות השעות הנוספת ועל הגעה בימי מחלה ובקיצור-מי יותר קדוש מעונה. ה"מלחמה" המגוכחת הזאת קבלה עידוד רציני מההנהלה הבכירה. גם בתקופותי כנציגה זוטרה, מנהלת משמרת וכדומה, המנהלים מעלי טרחו להבהיר לי היטב שזו חוצפה מצידי לחלות בלי הודעה של לפחות שבועיים מראש.

בתור מנהלת אני מכירה את הבעייתיות, מתכננים סידור, בונים על הגעה של עובד והוא לא מגיע, חולה (או שסתם לא התחשק לו לקום וגם זה קורה) ואנחנו כמנהלים עשויים שלא לעמוד ביעדים כתוצאה מכך, או להפגע בתפקודים שוטפים אחרים. באופן אישי, כמנהלת, אני לוקחת בחשבון מראש שאנשים עלולים להיות חולים ועובדת עם תכנית גיבויים, אני לא יודעת כמה מעמיתי בחברות אחרות פועלים כך, אבל אני יודעת בוודאות שעדיף להפגע בתפקוד לטווח קצר ולא לייצר עובד ממורמר לטווח ארוך, מה גם שלטעמי פעילות הטווח הקצר נפגעת כשמביאים עובד בניגוד לרצונו, כשהוא חש שהוא חולה מכדי לעבוד, בעקבות לחץ של מנהל.