בתשובה לשאלתך, כמו בהרבה תחומים, נכון שמחויבות זה משהו שבא מבפנים. נכון שניתן
לעשות חוזה עם אדם בכל תחום והחוזה שווה כקליפת השום, אם לא מקיימים אותו. גם לגבי הנישואין,
אם אין כוונה למחויבות כנה, אמיתית ועמוקה, שום נייר לא יעזור. אבל בעיני ולטעמי האישי,
עצם עריכת הטקס, הנייר, יש לו משמעות מעבר לנייר, כפי שאני מאמינה וכך מרגישים אנשים
רבים שמחליטים דווקא להנשא ולא לחיות ביחד. יש היום בעיני, איזו קלות בלתי נסבלת,
של גרושין, עזיבה של יחסים, אם לא הכל מושלם ושלא תביני לא נכון, כשאין התאמה
או כשיש סבל, צריך להיפרד אבל אני רואה שאין מספיק מחוייבות לקשר, בין אם יש נייר,
בין אם לאו וזה עצוב וחבל בעיני, בפרט כשילדים מעורבים. יחד עם זאת, הטכס והתעודה,
מהווים בפועל איזשהו מחסום פיזי, שאומר, תחשבו טוב טוב לפני שתצאו סתם כך מקשר אותו
החלטתם לא סתם כך למסד, בעוד כאשר חיים ביחד, פשוט קמים ועוזבים וזהו. קלי קלות.
אני חושבת שצריך לחשוב היטב ולהרגיש מבפנים בעצמה שאנחנו עושים את הצעד הנכון
לפני שנישאים ואם זה כך, צריך לשקול גם במירב הזהירות אם מתגרשים. לא להתייחס
בקלות ראש ובפזיזות לכל העניין. המון אנשים מייחסים היום חשיבות עצומה למימוש העצמי,
לעבודה, לקריירה ומשקיעים שם הכול. הרבה מידי לא מבינים, איזו חשיבות עצומה יש למשפחה,
לחום, לאהבה, לאכפתיות שיכולים להיות בקרב משפחה אוהבת ושגם שם, אם רוצים שזה
יצליח, צריך להשקיע והרבה ולא פחות מאשר בעבודה, כדי לממש זוגיות ומשפחתיות.
אנשים נוטים לשכוח את זה בעידן קידוש האינדיבידואל...וחבל.
/null/text_64k_1#